בכל השיחה חשוב שכל הצד יקשיב אחד לשני.

אבל...

במציאות שבו כולנו חיים זה לא תמיד קורה.

לעתים יש אי הבנות בתקשורת

לעתים יש חוסר הקשבה בתקשורת

 לעתים יש התגוננות והתקפות בחזרה בתקשורת.

יש מלא דוגמאות:

אם אני אומרת משהו...לעתים מפרשים את זה כמשהו שמכוון נגדם או כפגיעות בהם.אני אומרת משהו שבאמת בא מהאהבה אבל הצד השני פתאום יוצא להתגונן ומתקיף אותי.ואני שואלת את עצמי "מה אמרתי?".בסך הכל אמרתי את הדבר הכי אוהב והכי עדין ומישהו פירש את זה כנגדו.הוא כבר חושב לעצמו שאני פוגעת בו...שאני משפילה אותו...מתוך האמונה הוא כבר מתרחק ממני ולא רוצה לדבר איתי או להפך מתקיף אותי ואומר לי שעלי להתנצל או כועס עלי ולא מוכן כבר להקשיב לי.

הייתה לי חברה פעם.כשהיינו משוחחות והיא כל הזמן הייתה עצבנית ורצתה שאקשיב לה באמת.היא לא ראיתה שבאמת הייתי פה מולה ואני מקשיבה לה.אבל היא המשיכה בשלה.היא חשבה שאני לא מקשיבה...

ואז מתוך האהבה אליה אמרתי לה בפשטות שהיא לא מקשיבה...שהיא לא יודעת להקשיב...

ואז התחיל בלאגן.היא שמעה את זה ופירשה את זה כפגיעה בה.היא נפגעה עמוקות,התרחקה ממני ולא רצתה להמשיך לדבר איתי.הייתי מבינה שלא היה בכוונתי לפגוע בה.היא פגעה בעצמה באמצעות התגובה שלה לאמירה שלי.בסך הכל אמרתי לה את האמת שהיא לא יודעת להקשיב.זה היה הדבר הכי אוהב שיצא ממני.רציתי שתדע את זה ורציתי שתהיה מודעת לזה ותשים לב לזה.אבל היא ראיתה את זה כדחייה,כפגיעה...היא כבר הייתה בחלום שבו כולם פוגעים בה ויוצאים נגדה...ולא היה לי שום קשר לזה.

יש דוגמא אחרת.כשהייתי משוחחת עם חברה אחרת.היא מספרת לי על עצמה והייתי מקשיבה לה בתשומת לבה.כשהבאתי סיפור על מישהי אחרת כדי להסביר לה משהו בקשר אליה היא פירשה את זה כפגיעה בה.היא חשבה שאני לא מעוניינת להמשיך לדבר איתה עליה ומדברת איתה על מישהי אחרת ומעבירה את הנושא.היא התעצבנה עלי ובסוף שתקה.לא הבנתי מה קרה לה ושאלתי אותה.בסוף היא הודתה שעצבן אותה שאני מדברת על משהו אחר והיא הרגישה שאני סוטה מהנושא.הופתעתי מזה.הבהרתי לה שהבאתי את הסיפור על מישהי אחרת כדוגמא וזה הכל.היא קלטה והתנצלה בפני שלא הבינה אותי כראוי.

או דוגמא אחרת.היה לי יום רע ולא התחשק לי לדבר עם אף אחד.מישהו פירש את זה כדחיה כי חשב שאני לא רוצה לדבר איתו ומתעלמת ממנו.הסברתי לו שרצוני היה להיות לבד ושום דבר לא היה קשור אליו.הוא בכל זאת חש דחייה וחשב לעצמו שאם אני רוצה להיות לבד ולא איתו אז זה אומר שאני באמת לא רוצה אותו.הוא פירש כפגיעה בו.ולא היה לי מה לעשות עם זה.

איך הייתי מגיבה אז כשהיו מפרשים אחרת ממה שהתכוונתי באמת?

איך הייתי מגיבה כשמישהו לא הבין אותי והיה מתקיף אותי?

איך הייתי מגיבה כשמישהו בא אלי ואומר שעלי להתנצל?

בכן,בעבר הייתי מנסה לרצות מישהו ולהסביר לו שבאמת לא התכוונתי למה שאמרתי שנדמה לו.הייתי לוקחת אחריות על עצמי והייתי מתנצלת כדי שיהיה שלום.זה היה כמעין ויתור על עצמי.הרי לא התכוונתי לפגוע באף אחד והייתי חשה שאני מנסה לרצות את האחר כדי שהוא ירגיע וישאר קרוב אלי...ויתרתי על עצמי,הייתי מבקשת סליחה,הייתי מנסה להסביר שוב ושוב...

היום אני לא מוכנה לעשות שום דבר מכל זה.

אני כבר לא לוקחת אחריות על תגובתם של אנשים כשהם מפרשים את זה אחרת.

אני כבר לא נפגעת כשכועסים עלי בכל פעם שלא מבינים את מה שאמרתי.

אני כבר לא מתנצלת על שום דבר.אני אומרת רק פעם אחד שלא הבינו אותי נכון.אם הם מתעקשים על שלהם שבאמת פגעתי בהם אין לי מה לעשות עם זה.זה בעיה שלהם ולא שלי.

אי אפשר לרצות את כולם.הם יבינו את מה שהם מבינים.אין מה לעשות עם זה.

לאנשים יש ראש סגור והם עדין לא מוכנים לראות את מה שקורה באמת.

הם רואים את השדים בראשם והם חושבים שזה קשור לאנשים אחרים.אבל זה כבר סיפור אחר.