
בעקבות התגובות שקיבלתי לפוסט הקודם, כמה פרטים שלא הייתי בטוח עד כמה אני רוצה לחשוף. בשלב זה עדיין איני רוצה לחשוף יותר מדי פרטים מאחר שאני אולי לא סלב אבל כאשר מקישים את שמי האמיתי בגוגל מקבלים למעלה מעשרה דפים של גוגל עם אתרים בהם אני מוזכר.
מה שמראה שבעצם איני לבד. אני בודד אבל לא לבד. יש לא מעט אנשים מסביבי בלא מעט פעילויות שאני עושה. בעבודה שלי אני מצליח לא רע, מרוצה מזה שיש לי זמן לתחביבים שלי אולי השכר לא הכי טוב אבל החופש מדהים. אחרי הכל נושא החופש הוא נושא מאד חשוב לי. יש גם כמה שדי מעריכים אותי על ההצלחות שלי בעבודה (אם כי יש גם כמה שלא מרוצים לגמרי).
מעבר לעבודה יש גם פעילות התנדבותית, לא שגרתית במיוחד שלא כולם מבינים את חשיבותה אבל העיקר שלי היא חשובה. פעילות זו מן הסתם הביאה אותי להכרות עם הרבה אנשים.
יש גם תחביבים שאני מאד אוהב. חוץ מזה יש פעילות ספורטיבית (הליכה) שהתחלתי לא מזמן ואני די מתמיד כבר למעלה מחודש.
בקיצור יש חיים שלמים בהם אני לא לחלוטין לבד. אבל מצד שני וכאן מגיע הניגוד הגדול.
אני מאד אבל מאד רוצה בת זוג לקשר רציני. סטוצים לא היו לי הרבה וזה לא הדבר שאני ממש רוצה אם כי גם לזה לא אתנגד. היו תקופות שיצאתי לא מעט לדייטים. במרבית המקרים (90% מהמקרים) בת הזוג לדייט לא רצתה להמשיך את הקשר וגם לא ידעה לומר סיבה (או שהתביישה?) במקרים בודדים היו פגישות נוספות, שנייה ולפעמים שלישית אבל שוב במרבית המקרים בת הזוג אמרה שאינה מעוניינת בהמשך הקשר (למה? איני יודע)
לעיתים רחוקות היו קשרים אבל במרבית המקרים הם נגמרו מחוסר התאמה הדדי או שאני לא רציתי. מדהים אבל את המעט שכן רצו אותי, אני לא תמיד רציתי. בעבר חשבתי שמאחר שמצבי כה גרוע, עלי להתפשר וללכת עם כל אחת שמוכנה לצאת איתי. כיום למרות הבדידות, אני לא חושב שזה נכון
בקיצור, הניגוד הגדול של החיים שלי, הוא כיצד אני מצליח יפה בהרבה תחומים אולם בדבר אותו אני רוצה יותר מכל - למצוא בת זוג. אני לא מצליח?
|
מצב זמני
בתגובה על עוד ילד, שמחה או עצב?
+גבריאל
בתגובה על שאלה תמימה
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה על תגובתך.
לא בטוח שיורד לסוף דעתך.
ניסיתי לוותר על הרצון וכך לא להקדיש לזה מחשבה, אבל זה חזק ממני.
ניסיתי לא להקדיש לזה מחשבה מבלי לוותר על הרצון אבל עדיין לפחות פעם בשבוע נתקף אני בהתקפת רחמים עצמיים בגין זה כמו שהיה השבוע ביום שלישי.
למה כוונתך להיות שלם עם עצמי?
כן, פשרות הן דבר שאני מוכן לעשות, כמעט בכל דבר.
במעט המערכות הזוגיות שכן היו לי, ויתרתי בכל אחת על משהו, כמעט ואין דבר שאיני מוכן לוותר עליו כולל עקרונות שחשבתי שלעולם לא אוותר.
כשאני אומר שזה הדבר אליו אני משתוקק יותר מכל, אני מתכוון לכך ומוכן לעשות ויתורים כואבים.
היו לא מעט מקרים בהם ויתרתי על תחביבים, על אנשים איתם אני נפגש, על כל דבר שרק תוכלי להעלות בדעתך.
נתתי לכל אחת את כל מה שיש לי לתת בדרך כלל לא קיבלתי דבר בחזרה.
אחד הסיבות שאנשים מסויימים מצליחים במקום העבודה,בכלל הצלחה אף כלכלית
אך לאו דווקא בחיי זוגיות ,זה הפשרה,מחוץ לבית לזוגיות אנו תחרותים,פחות או יותר,כל אחד בתחומו,
בזוגיות יש להתפשר,אף בעקרונות מסויימים שאימצת לך לאורך כל השנים,להתפשר על צורה ותוכן,
שאלתי אלייך האם אתה כזה?
תודה על המחשבה שלך.
ישבתי עם עצמי שעות וימים לברר מדוע בת זוג כה חשובה לי.
לא מצאתי תשובה רציונלית. כנראה מדובר כאן במשהו מעבר למחשבה.
את צודקת שרוב מה שאנו מקבלים מבן\בת זוג אנו יכולים לספק לעצמינו לבד.
אחרי הכל אני מצליח בעצמי לא רע ויש לי חיים די מלאים.
לדעתי הוויתור הזה הוא משהו שבאמת לא יכול להיות החלטה מושכלת, אלא צריך לנבוע מבפנים. אבל מנסיון (אמנם, לא בתחום הבדידות), כשמבינים דברים על עצמנו בצורה יסודית, לרוב יש שינוי, גם אם הוא מזדחל ובלתי מורגש.
מחשבה: אולי אם תנסה לחשוב למה אתה כל כך להוט לבת זוג, מעבר לסיבות הטריוויאליות - תבין שאת כל מה שאנו מקבלים מבן זוג אנו יכולים לספק לעצמנו גם בלעדיו.
בכל מקרה, שיהיה בהצלחה.
נקודה יפה העלית. את צודקת, זה לכשעצמו יכול להכשיל מערכת יחסים.
(אגב מאד לא אהבתי את הדוגמה של הריון כי אני נגד טיפולי פוריות ומאד לא רוצה ילדים, אבל הבנתי את המשל)
השאלה היא כיצד לוותר כאן. ניסיתי לוותר על מערכת יחסים, פשוט לומר, זהו אני לא יכול ולעזוב את זה. הרי חיים יש לי ולהנות אני יודע.
אפילו הלכתי לפסיכולוגית שתעזור לי בזה.
הפסיכולוגית אמרה שבזה אינה יכולה לעזור לי.
אז כיצד בדיוק מוותרים?
ברור לי שעלי לעשות שינוי, רק לא ברור לי איזה.
את הבלוג הזה התחלתי מתוך מחשבה שעצם הצורך לנסח את זה בפני קהל אנונימי אולי יעזור לי.
לעניות עתי, אתה מעמיס על הקשר, ועל בת הזוג הפוטנציאלית, משקל רב מדי, שיכול בפני עצמו להכשיל מערכת יחסים.
כמו בני זוג שמנסים בכל הכח להביא ילד לעולם, טיפולי פוריות והכל, ורק כשמוותרים פתאום נכנסים להריון.
נקודה מעניינת שאכן חשבתי עליה. ברוב תחומי החיים אני מנסה להיות עצמאי וכל חיי למדתי שאין לי על מי לסמוך אלא רק על עצמי (כולם אכזבו אותי)
ורק במקרה הזה אני מנסה שוב ושוב לתלות אושרי באדם אחר, אשה אחרת.
אבל נראה שהכמיהה לקשר רציני עם אשה, חזקה מכל מחשבה רציונלית.
מה כוונתך?
מה זאת אומרת רוצה יותר מדי?
האם לרצות קשר עם בחורה זה יותר מדי?
אולי אתה רוצה יותר מדי וכשתרפה תצליח?
סתם מחשבה.