הערב כשעסקתי בפעילות הגופנית הפופולרית ביותר אצלי - קיפול כביסה,

לא יכולתי שלא להרהר בשאלה קשה המציפה אותי בכל פעם מחדש:

למה יש כל כך הרבה גרביים בודדות? איפה החצי השני?

הן הגרביים,מביטות בי בעצבות מבעד לערימת הכביסה ההולכת ומתדלדלת.

כל גרב מוצאת את בן זוגה מתאחדתמתקפלת ומקבלת את מקומה בארון.

והן הבודדות נשארות מיותמות בסלסלת הכביסה המתרוקנת.

השאלות והתהיות מציפות אותי ונותרות ללא מענה.

איפה הגרביים?

לאן הן נעלמות ואיך זה שאני אף פעם לא מוצאת אותן?

מי חוטף אותן ומעלים אותן דרך קבע?

ואני תמיד מתעקשת לשמור את אותן בודדות קבועות, ולא מעיזה להשליך אותן שמא יבוא לפתע בן זוגן ויגאל אותן מייסוריהן.

יש לי תיאוריה שמייבש הכביסה שלי אוכל את הגרביים ומפריד בין הזוגות.

זה בעצם התשלום שהוא גובה עבור הפטור מתליית כביסה.

כנראה הוא מנשנש אותן מידי פעם ומשאיר מחציתן עגונות.

כך באמצע האוריגמי, מפריעים לי הנטושים לקצב הקיפול המונוטוני ומטרידים את מחשבתי.

מי יפתור את תעלמות הגרביים?

 ושאלת השאלות - מי יגמור לקפל את הכביסה במקומי....