בוקר טוב לעיוורים, למלוקקים, לשרלילנים והחלילניות, ערב רב, וסתם קהל נכבד ומשועמם. ( אה.. ולא שכחתי את הטרולים שבמחסן )
הנושא הראשון הוא ביקורת גלריות, והעשייה ביד אחד לשני, שסבתא אומרת כי היא יכולה להוביל לעיוורון. אתם בטח משתאים מאיפה אני מבין בגלריות ? אז אל דאגה לא צריך להבין כלום.
כפי הנראה, אסתי המכובדת, מתפעמת לה מול תמונה חשוכה,( והצילומים אצלי). חוץ מזה שזה קריקטורה מצחיקה, זה קריקטורה לחשכה של הקפה.
איך מגיע אדם פשוט למצב בו הוא רוצה לנהל גלריה, ואת כל עולם הקפה מבלי להוריד משקפי שמש. זה מה שנקרא - רוח ההתנדבות לא תיפול.
שלא תחשבו שהיא לא מודעת לעניין, היא בחורה פקחית, ושנשאלה על עניין התמונה האפלה להלן סיכום רוח הדברים מצידה ומצידי :
אתם מבינים ? זה פחות או יותר היה המצב עד לפני שבוע... אבל משהו קרה כאן. האיכפתיות הזאת, רוח ההתנדבות, החלה לנשב לכיוונים חדשים.
כנסו לדיון הזה, ותראו שנולדה לנו בקפה אוצרת מוזיאון, המקימה גלריה לתפארת הקפה. אני מנסה להכניס תמונה ברורה(בלי משקפי שמש), והגברת משיבה לי : אסי, אתה בפורום הלא נכון.
כאן זו לא מצגת ג'יזליות למיניהן. פורום זה הוא תערוכה בלבד.
אנא כבד את האמנים המשתתפים בה והעבר את ג'יזל המאתגרת לפורום המומלצים אם תרצה.
לקראת חצות אמחק את ההודעות האלה ועם "הטבחית" סליחה מראש
ולאחר שאני חוקר בעניין להלן הפצצה שהיא מטילה:
בפורום התערוכה הזה (יש 2 כאלה) אני מעלה רק אמנים ועבודותיהם לשם תצוגה. אמנים אלה ועבודותיהם עוברים אצלי סינון. אמנים מקצועיים מוצגים בה.
שמעתם ?
עוברים אצלי סינון !!!
אני בהלם שבן אדם עם משקפי שמש עושה סינון... זה לא סתם מנהלת עם משקפי שמש, זאת אחת שכנראה השתן עלה למעלה.
הייתי רוצה לראות השכלה, באומנות ונסיון בתחום, ולא סתם אחת המעידה על על עצמה אני סתם אחת שאיכפת לה.
מותק, את הסתם תספרי בתמימות מלאכית לחברותיך,,, אני לא קונה את הסתם. מי שמנסה לייצג רק ציירי תערוכות, צריך להבין שהתחום הזה הוא עסקי טהור.
ואם אתם שואלים למה נטפלתי למלאכית עם משקפי העיוורים, אומר : היא כתבה עלי שאני התחתית של התחתית. כך שהיא גם יודעת לנדב מילים מסריחות. ------------------------------------------------------------------------------------------------------------
בענייני הרוזן האדום, סיפורון קצר, מימי המהפכה - (מוקדש לכל האוסטריות המתייחסות לעצמן בגוף שלישי.)
הנסיעה הארוכה לוינה לקחה כשלושה שבועות מתישים, בהם חמקתי בספינה טורקית מאודסה המופצצת, וכמעט והוטבעה ע"י ספינת פטיומקין שהייתה מבעירה את הנמל. ספינתי דשדשה עם מנוע אחד כבוי, עד איטליה, שם הוטבעה כיאות יחד עם מטעני היקר, שקיבלתי מהברונית של אודסה. האיטלקים המבולבלים שהטביעו אותנו, גם משו אותנו מהמים. כך חציתי את האלפים והגעתי לוינה.
התקבלתי ע"י הקונסול של הצאר, שדאג לטפל בכל האצולה הרוסית הבורחת. הטיפול היה מסור מאוד, וקיבלתי בית קטן בוינה עם משרת צמוד. רק אחרי שבועיים הבנתי, שהוא מאמין כי כיסי מלאים באוצרות המשפחה, ולמזלי הצלחתי למשוך אותו שבועיים נוספים, בטרם הגיע בעל הבית ודרש במפגיע שאפנה את הבית עוד באותו יום. כך עם שלוש חליפות, ארוחת ערב שגנבתי מהמטבח, יצאתי לרחובות וינה לבנות את עתידי מחדש. לא ידעתי להיכן לפנות, וכמעט חשבתי ללכת ולהתארח אצל אנדרושקה ידידי שמצא פרנסה בטיפול במגנטיזים וחשמל, בזקנות. לפתע נזכרתי בכרטיס הביקור של הברונית הגרמנית בתאטרון. נזכרתי כי היכרנו בעודנו לוגמים יין, היא וביתה הצעירה והיפיפיה היו במוקד המסיבה. בעוד הברונית סוקרת בלי בושה אותי, ומלקקת את שפתיה המקומטות, בתחושת גירוי עצמי, ביתה שעמדה לידה הסתכלה עלי בזלזול למשך שניה ואז המשיכה לדבר עם השגריר הטורקי. אז לא חשבתי שהזקנה יכולה להביא לי ישועה, ולא התכוונתי למכור את גופי......
כבר בשבוע הראשון הרגשתי שאני מצליח להרשים את הברונית, והיא אפילו הטילה עלי כמה שליחויות סודיות, וכתיבת אגרות.
החדר החדש שקיבלתי בהחלט הולם את מעמדי... ביתה של הברונית, מציירת בגינה בעיקר בצהרים. חשבתי שכדי שאתרחק מגוש קרח זה, היא בהחלט נראת עויינת. אתמול היא שלחה לעברי הערה פוגענית במיוחד, ממש עד רמז עבה ששירותי בבית הברון מסתכמים בשירותי מין נלוזים, וכי היא מתעבת אותי. ביום ראשון, והיא עברה בבוקר עם סידור התפילה בידה, ורעלה שחורה על ראשה. היא שאלה אם אני מתפלל לפעמים. עניתי שכן, והצעתי ללות אותה לתפילה. היא דחתה אותי בנימוס ליד משרתיה והרגשתי מובס.
בשעה עשר בלילה אותו יום, היא באה.. בבגד תפילה שחור, היא נכנסה לחדרי, ונעלה אחריה. היא ציוותה שאתפשט. כל עתידי היה מונח על הכף, אולי גם חיי. הסרתי את כל בגדי בעודה מתיישבת על המיטה. היא הניפה לאחור את רעלתה השחורה, ועיני הקרועות לרווחה הביטו במבושי בלי בושה. היא ביקשה שאסתובב. הסתובבתי אט, אט. היא קמה והלכה, ואמרה כי אני מתאים לציור, וכי מחר אני אוזמן לסטודיו שלה. לא סיפרתי לברונית.
אחרי ארוחת הצהרים, הגיע המשרת ומסר לי לבוא. הלכתי בלב חרד, ובתחושת מועקה. עמדתי מולה מבוייש, במשך שעתיים, כל אותו זמן קדח מוחי בלנסות לחשוב איך מסתלקים במהירות מבית אחוזה זה, ומה אני יכול לעשות. היא גרמה לשרבט רשומים ואז היא קראה למשרתת שלה. אחרי דקה המשרתת נכנסה, והחלה להתפשט. לתדהמתי, המשרתת החלה לגרות את אברי בפקודת הנסיכה, וצוותי לשגל את המשרתת- כל פעם בצורה אחרת של משגל. המשרתת הייתה צעירה חמודה, שבנקל הייתה מביאה אותי לגמירה מהירה, אבל הנסיכה, לא נתנה לי לגמור - הייתי חייב לשנות תנוחה כל דקה, עד שנמצאה התנוחה הרצויה לנסיכה. יצאתי מהסטודיו עם ביצים כואבות, מהלך בפישוק רחב, ומקלל את ביתה של הברונית.
עד למחרת עבר הכאב, אבל אחרי שבוע נקראתי שוב לסטודיו. היא הודיעה שהיום היא תצייר אותי לבד אבל אברי חייב להיות זקור. החלטתי להמר, ואמרתי " כי אני חייב להיות מגורה ממנה, כדי להעמיד את איברי." היא תהתה בעניין ושאלה איך ומה נדרש לי. אמרתי לה שארצה לראות את גופה. הבעת זעם חלפה על פניה, אבל היא לא אמרה כלום והחלה להסיר את שמלותיה, חושפת גוף מפואר ומדהים. אברי הזדר מייד, ולא השתהתי, התקרבתי אליה, וביקשתי שתשחק איתו כדי שיגיע למלוא גודלו. אינני יודע אם היא קלטה את התרגיל, אבל הרחתי את האוויר סביבה שהיה מבושם בריחות של תשוקה. ראיתי את מבטה המרוכז באברי האדמוני, וראיתי איך היא נכנעת לתשוקה. זה היה קרב קצר. תוך דקה התנופפו רגליה לרווחה, ואני חודר לגופה ועושה מלאכת קודש, בה היה לי נסיון, בעוד היא קוראת לאל במרומים.
אחרי שלושה ימים הברונית שילחה אותי עם מבט עגמומי מהאחוזה.. סילקה אותי ולא פירשה. סתם כך הלכתי עם שק מטבעות קטן, ולא הבנתי.
היא הייתה מתוקה, חסודה ונאה. לקח לי עוד יום להבין שאכן יש אמת בשמועות שהיא שכבה עם אנשים ברחוב הוינאי. אכן, סטיותיה המיניות להתפלש עם גברים ממעמד נחות הוכחה.
כך אצל אדרושקה שכבתי על מיטת הניתוחים כששתי עוזורותיו, משחקות באברי עם כפפות עור, וחולבות את המוגלה של המחלה. כשנחלבתי כראוי, החדיר אנדרושקה קנה כספית לצינורית הזרע שלי, גורם לי לנשוך את כדור העור בכאב. רייח הוודקה החריפה טשטש אותי, והתעלפתי כשהערה לתוך אברי המתוח אבק שריפה בתחילה, ואח"כ אלכוהול טהור. כך טופלתי במשך שלושה ימים, כואב ומדמם, עד שחלפה לה המחלה. נשבעתי שיותר לא אשכב עם נסיכות אסטרו הונגריות. -------------------------------------------------------------------------------------------
תקציר פוקסי אומר "מקנאים" - אני לא מבין אבל עונה לו "כולנו מקנאים" נשמע לי חכם לענות כך. דרור האס מגיב בתקיפות נגד עניין הגלריה - לי נותר להסכים איתו. מיס ג'ונס נהנת מהסיפור, ומעירה שזה רוזן ולא ברון - אני מתקן לרוזן. הבדואי מביע דעה מלומדת - לא כל כך מתאים לו. הבדואי מתאפס ועובר לנושאים חביבים עליו - כוסיות וטרולים. עדינה נכנסת ואומרת שהיא אוהבת אותי איך שאני ... - מה אני יכול להגיד? אוהב אותה. איתי אומר שהם צריכים להתחנן שאציג אצלהם - צודק, יש לי חומר משובח. שרית מתגעגת לסיפור, זה מחרמן אותה. ערפל מתחרמת מאוד, ואומרת שאתרכז בה ובכוסיות, ולא בשטויות - צודקת. N.N אומר שמשהו רקוב בממלכת דנמרק ן זה בסתירה לערפל אבל אני נאלץ להסכים איתו. שאינה יודעת לשאול אומרת שאסתי בסדר ותוהה עלי - אני מת עליה למרות התרעומת ( לא על אסתי כמובן) פיליפ תוהה לגבי האמצעים למיגור מחלת הסיפליס בתחילת המאה העשרים. שרית ממשיכה לנסות לחרמן את הרוזן - היא חושבת שהוא שה אני. איתי מחפש כרגיל את וויקד - היא כנראה חולבת גמלים. טבעית תמיד מגיעה - משום מה היא נראית אחרת, היא מודיעה לי שהגיע הזמן לזיון טוב. איתי מתלהב מהטבעית ומנסה לשדך - אני כמובן מתנה כמה תנאים. Marom מגיעה - כפרה שלי.. איזה חתיכה. הנסיכה הקטנה קולטת שאני לחיץ ומבקשת שאעביר את הרוזן בחצרה בדנמרק. יערת הדבש מודיעה שיערת הדבש חולה - מת על הפניה שלה אל עצמה בגוף שלישי. גרונימו נסערת מהפוסט מבקשת עשר דקות להרהור נוסף. טל בעד טבעית מתמיד. גרונימו מנסה חידה היום - אני לא מבין, עדיךף שתכתוב שירים , כפרה שלי. זיג זג אומרת בקצרה פוסט מושקע ומעולה - מה קרה לה ? מלפפון חמוץ בטוסיק ? הטבחית חושפת סודות מיטה של שנינו - מתחיל להיות מוכן כאן. הנסיכה הקטנה מצאה מיון כוסיות בסקנדינביה. שוב כמעט הולך מכות בין הבנות - טבעית תמיד לא יודעת שהטבחית מעוצבנת. הבדואי דווקא תומך בטבעית תמיד - זה אומר שהוא נדלק על הטבחית. שרית מדברת גס - רק שלא תבוא זיג זג ותפרק לה את הצורה. מנקודה זאת הטבחית, איתי, שרית, והבדואי נכנסים לרכילות.
|
