טוב, אז את גרושה כבר שנתיים וחצי פחות או יותר. את מגדלת שני ילדים לבד ופעם בשבוע יש לך כמה שעות לבד עם עצמך (שבדרך כלל את ממירה אותם לעשות סידורים)...כן..כן למה שתיהני קצת?

בכל אופן, את מסגלת לעצמך חיים לבד, לישון לבד....לאכול לבד....לבלות לבד (בעצם אין לך הרבה זמן לבלות) למעשה....את תמיד לבד מפני שהחברות שלך נשואות עם משפחה משלהן ואין להם אפשרות לצאת לערב רווקות...ואת שאר הזמן את מעבירה עם הילדים רק שיהיו לך בריאים את פשוט משוגעת עליהם (אני יודעת...הם מלאכים קטנים כשהם ישנים). 

הזמן עובר לו אט אט....את ניצלת את הזמן שהיה לך בתחילת הדרך שלך כגרושה לפורקן והתפרפרויות...

הרי חייבים לנקות קצת את הראש לאחר שעוברים תקופה בה מרגישים שלא זזים לשום מקום (בנישואים) ועכשיו את רוצה משהו אחר...את רוצה מישהו בחייך...מישהו שיחבק, ינשק ופשוט יהיה שם בשבילך אז את מתחילה לבדוק את האופציות שלך.

ממלא כרטיס באתרי הכרויות, יוצאת עם אחד...יוצאת עם שני ואת שמה לב שעם אף אחד מהם לא הולך.

משהו עוצר אותך, את לא מבינה מדוע את משוחחת עם כל כך הרבה...הכל זורם יפה בטלפון, במיילים ומסנג'רים וכאשר מגיעים לתכל'ס כלום לא קורה. את יוצאת איתם פעם אחת ומיד לאחר מכן את מחליטה שלא...זה לא זה. 

את כל כך רוצה זוגיות ומצד שני מפחדת לאבד את הלבד שלך....להפסיד את עצמאותך, הרי כבר היית שם פעם אחת למה שתעשי את זה שוב לעצמך?

ממה את חוששת, נו באמת? הרי את צריכה את זה...את יודעת שאת רוצה את זה....

חסר לך הריגוש של לשכב ביחד במיטה....החיבוק שנמשך כל הלילה (כמעט), להרגיש שיש מישהו לצידך שייתן לך את הביטחון שאת זקוקה לו...מישהו לצאת איתו בלי הצורך להיפרד ממנו לאחר מכן, אחד שיישאר איתך תמיד. 

למה את עוצרת את עצמך? למה את מונעת מעצמך להיות מאושרת עם מישהו לצידך?

עבר מספיק זמן בו נהנית מהלבד....תני לעצמך הזדמנות ליהנות עכשיו מהביחד.