למה כשצריך ללכת לאירוע שלו הוא מגיע בזמן וזוכר? למה כשמדובר בטיפול שלו זה ברור שאני ביביסטר ? למה כשמדובר בטיפול שלו אני צריכה לדאוג לביביסטר במקומו? למה הוא לא מסוגל להגיע לחוג בזמן? או בכלל לצאת מוקדם? למה אני כל הזמן זמינה לילדים? למה הסדר עדיפיות שלי מוגדר בצורה שונה משלו? למה אני שמה את עצמי אחרונה והוא מסוגל לשים את עצמו ראשון? למה הסנדל הולך יחף? למה אני מצפה ומתאכזבת מחדש? למה אני לא מסוגלת לסמוך רק על עצמי? כמה אפשר להתהלך כמו אם חד הורית מלווה בספונסר עם הטבות מיניות? למה אני נותנת למצב הזה להמשך? למה אני לא מוכיחה אחת ולתמיד שאני לא מובן מאליו? למה אני לא מרעידה את האדמה שמתחתיו? למה אני לא מסוגלת שהילדים ישלמו את המחיר? והאם המחיר כל-כך גבוה? למה לכל הנשים והאמהות יש כמעט את אותן תלונות? למה אנחנו לא לומדות? למה אני נותנת לו כל-כך מקום?

והשאלה האחרונה המתבקשת היא: עד מתי?