אני מודה באשמה. זו הייתה הפעם הראשונה שלי.

הפעם הראשונה שראיתי את רקוויאם לחלום ...

בהתחלה הכל היה נראה טוב: קודם כל ממש סגדתי לחברה שלו, איזו יפיפיה! איזו יצירתית, איזו אהבה, וואו.. התאהבתי גם באמא, היא עשתה לי את זה בניסיון החמוד אך לא ממש פאטתי לצאת בערוב ימיה מהשגרה המאוסה ולהיות כוכבת לרגע של הבלוק המשעמם שהיא גרה בו, התאהבתי כמובן בהארי, הכוכב, שממש מנסה לחזור לדרך הישר והכל בשביל לעזור לחברה שלו להתפתח בחיים וברור שהתאהבתי בחבר שלו, בקיצור - בכולם (רק למנחה של "המירוץ למשהו" לא הצלחתי לפתח ולו רגש חיבתי קליל).

נקשרתי לגמרי לדמויות, כמו תמיד, פינטזתי איתם על חנות הבגדים שהחברה שלו תיפתח, אולי אחרי קשיים קלים, אבל הצלחה גדולה שם צפיתי לה, וראיתי איך שוב הבמאים ההוליוודים מצליחים לשלוח אותי לישון כשדמעות אושר זולגות מעיניי לאחר שהארי וחברה שלו התחתנו בזמן שחבר שלו מחזיק לו את יתדות החופה (חייבים לגלות בסוף שהוא יהודי, שאני ממש אתחבר), והכל כשדודו טופז שם מנחה את הטקס ברוב מרץ לתשואות הקהל, אחרי שהאמא ירדה 12 ק"ג ונכנסה בול לשמלה האדומה, ובזמן שהכתוביות של ה- END רצות, הזוג המאושר מציג לאמא של הארי נכד שמנמן ובריא...

אבל, וואט דה פאק, עולה כי יוצרי הסרט קיבלו מימון שמן מ"אל סם", והמסר הועבר כהלכתו - הארי מאבד יד, חברה שלו יורדת לזנות, חבר שלו נכלא ואמא שלו משתגעת מתאשפזת ומאבדת את זה... אחרי כל מכות מצרים שניחתו שם על החבורה הזו, שכל חטאה בגדול היה לרצות להיות יפים צעירים ומאושרים,הצופה מבין שהנוסחה לגמרי פשוטה:

תעשנו ג'וינט אחד, תמצאו את עצמכם כרותי איברים חיוניים, תעשי שורה - תמצאי את עצמך מככבת במסיבת סוטים מטורפת עם דילדו ענק משתלשל מישבנך....

אבל אתם יודעים משהו, משהו הם עשו לי המופרעים האלה.

ודווקא בכלל לא מה שהם רצו לדעתי,

אבל בשנייה שנגמר הדבר ההזוי הזה הסתכלתי למעלה ואמרתי לו "תודה". תודה שהצרות שלי הן הצרות שלי, והשטויות שלי הן השטויות שלי, ותודה שאני לא נכנסת לג'ינס מלפני הלידה ותודה על הילדים שלי המדהימים שיגדלו לחיים טובים ורגועים ועל בעלי ועל המשפחה שלי וואוו...תודה תודה תודה אלף פעמים תודה לך;

ועוד דבר זה עשה לי - מלא מלא מלא רצון לעזור, לילדים קטנים שנולדו למציאות הזו ולילדים גדולים שנפלו למציאות הזו, הבנתי שזה פשוט קורה לך, אי אפשר לשפוט ואי אפשר לדלג מעליהם ברחוב, הם צריכים אותנו, את כולנו, ואני אדם קטן אבל כולנו ביחד כאנושות יכולים אולי להירתם איכשהוא למשימה הזו ורק לעזור ולתת ולחנך נכון ולתת כלים ולגרום לכך שאולי בעוד 20 שנה סרטים כאלו ייראו כמו סרטי מדע בדיוני..

אמן. לילה טוב.