
זיהיתם ברחוב את מירי בוהדנה? כמה לא יוקרתי מצדכם. נראה אתכם מזהים את הדסה מור!
אחד התחומים המעטים שבהם חברותיי המחוננות ממש אינן מצטיינות, למרבה התסכול, הוא הספורט האהוב עליי: איתור סלבריטאים. לא, לא מדובר ביודה לוי או ביב"ז. אותם ממש לא בעיה לזהות, וגם לא מעניין ולא מספק. ענף הספורט שאני מתמחה בו הוא זיהוי סלבריטאים–נידחים. לא בהכרח פרסונות נידחות, להיפך - אלה גדולי הדור, רק שבציבוריות הישראלית הבהמית הם - איך לומר - לא ממש כוכבי הרייטינג והטמבלוויזיה.
קחו למשל את הקשיש החביב היושב בבית הקפה הקבוע שלו בגורדון פינת דיזנגוף עם חבריו הססגוניים ושותה לארוחת הבוקר לא קפה כי אם בירה דווקא. כמה מביניכם היו מצליחים לזהות בו את המשורר הדגול נתן זך?
והנה אשה אלגנטית ומוקפדת-הופעה בסטייל פאריזאי, כולל הכובע רחב-השוליים הנחוץ להגנה מפני שמש הלבאנט. זו הרי ברוררררר-כאילו-דא הדסה מור, מפילגשיו הרבות מספור של משה דיין, שספרה 'דרכים לוהטות' זעזע את המדינה ב-1963 כשפירט את מעלליו המיניים של המצביא המהולל. היא היתה אשתו של דב ירמיה, סא"ל וחבר ילדות של דיין, כשהרומן פרץ במלוא חושניותו, ועתה מהלכת לתומה ברחוב באנונימיות נפשעת.
■ ■ ■
אבל לא רק בספֵירות הגבוהות של הספרות אני מתמחה. זכורה לי אותה אשה נעימת-חיוך שישבה מולי בבית הקפה והיתה מוכרת עד כאב. לחברתי דפנה שעבדה איתי כמובן לא היה שמץ. גם לא לענת. היחיד שידעתי שיעזור לי בעת צרה ומצוקה הוא בעלה של חברתי תמר, עורך הדין הנודע, שבמוחו המשפטי המבריק נותר מקום לזוטות כאלה בדיוק. ואכן, הטלפון ללשכתו תוך פריצת הקווים ושכנוע מזכירתו שמדובר בעניין בהול לא הכזיב, ולאחר תיאור קצר הנפיק לי את השם: יהודית נגר, אחת ממלכות המים בתחרות האלמותית של העולם הזה (אגב, זה המקום להזכיר שאורי אבנרי עצמו, עורכו של השבועון המיתולוגי, מקפיד על צעידות סדירות בים עם אשתו, רחל).
■ ■ ■
דיזנגוף הוא כר-הציד בה' הידיעה של סלבריטאי-עבר נשכחים. למשל התמהוני שמקום מחייתו הוא צומת הרחובות דיזנגוף ובן–גוריון, והולך וממלמל לעצמו בהתכוונות רבה ובקימוט המצח שברי מילים סתומים. האם תדעו, ילדים, לגלות כי זהו מבקר הספרות, הפרופ' לפילוסופיה ועורך כתב העת האנין לספרות 'עכשיו', גבריאל מוקד?
בעודי מחשבת את קצי לאחור ודנה בכובד ראש ביני לבין עצמי בייסוד מועדון המעריצים הכה-נדרש לסלבים שכוחי-אל, והנה עוברת בדיזנגוף אשה שבולטת בדרמטיותה מעל ההמון הפרֵחי - עיניה החתוליות קרועות בפוך, על שפתיה אודם-דם בוהק, צמת–השיבה העבותה שלה משתלשלת על עורפה, שמלתה בעלת הנוכחות מטאטאת את ג'יפת הפיקוס המעוכה שעל מרצפות הרחוב, והיא נתמכת על קביים קוקטיים שרק מוסיפים למסתורין של דמותה. מי יידע לזהות באשה היפה הזאת בעלת החיוך הממיס, שיופיה אפילו לא הועם עם השנים, את האשה הפטאלית שעמדה במרכזו של משולש האהבים הסוער בין שני ענקי הרוח, הסופר בנימין תמוז והמשורר ישראל הר? כן, זו כמובן טורפת הגברים, הציירת אסנת הר, המורה הראשונה שלי לציור!
■ ■ ■
עוד אחד שהיה מכור לסלבים ולפרסום ואף הגה את המשפט הנודע על 15 דקות התהילה - משפט שהקדים את זמנו וניבא את שלטונם קצר-הימים (יש לקוות) של גיבורי סדרות-הריאליטי - הוא כמובן אנדי וורהול, אמן הפופ-ארט המנוח. בתמונה: אייקון האופנה, השחקנית, הנסיכה והסלבית זצ"ל גרייס קלי. |
תגובות (131)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ואני שרתתי אותו כשעבדתי במקדונלדס בקניון איילון ר"ג לפני 10 שנים בערך...
אני וחבר שלי הוטרדנו בבית קולנוע ע"י התאום הרשע של משה דץ, אם זה נחשב.
שיהיה בריא, נשמה טהורה!
וגם אתה כפרה, טוב שבאת.
רכילות
העיקר שאותי לא תזהי
באמת .אתן מתכתבות המון כאן....
אבל פוסט סלאב..מ'צעמם.. או שאני צעירה מידי
סורי..
גדלתי בקיבוץ יטבתה.
אני יכול לזהות איזו פרה נותנת הרבה חלב לפי גודל
העטינים שלה. הפרות המניבות ביותר היו הסלב שלנו.
מה זה חשוב לזהות סלבים? פספסתי משהו בילדות?
הפרות ההולנדיות משהו...
היי, פרט קטן ושולי:
רק שפעם, (בין שבירת בקבוק אחד לשני) הם היו מדברים המון על פילוסופיה ואמנות, מדברים תיאטרון וספרות ומקריאים שירה...
ונלחמים בשיניים על דעותיהם
ואם היית רוצה להשתזף קצת בחוכמה הזאת, (להבדיל מאור הנצנצים של ה"זוהר" היום) - היית רק צריך להתיישב ב"כסית" או ב"רוול" או בקפה "פינתי", וקיבלת שם כמות ענקית של דעת, כי היה להם גם מה לתת.
נכון, היה גם סקס, ובשפע, למה לא בעצם?
אך בטוח שלא לשתי דקות בשירותים של איזה פאב מיוזע מלא בספידים ואפתאמינים למיניהם שדופקים את מיזער התאים שעוד נותרו בקורטקס הקידמי של המוח...
אהבתי את כתיבתך
עידית
אלמנה נהגה לפקוד את קבר בעלה כל יום.
וכל פעם שהגיעה הפשילה את שמלתה והשתינה על הקבר של בעלה.
יום אחד בא הסדרן של בית הקברות ושאל את האלמנה, תגידי את באה כל יום, אבל למה את משתינה על הקבר של בעלך המנוח?
ענתה לו האלמנה:
כל אחד בוכה מאיפה שכואב לו!!!
{אני לא רוצה לחשוב על חובבי האנאלי!}
בטירוף!
אלה מרומא- הכי יוקרתיים.
טוב, סופית: אני זקנה! אתה רגוע עכשיו?
אם כך, אז הוא מתקרב גיאוגרפית ל'סלב' שהעיד על עצמו שהוא שרוי בלינקולן!
אתה בטוח שהיו אלה חזל"נו היוקרתיים?
נכון !!!
"עוזי ברעם ניצפה ברחוב קרליבך, אוכל 'על האש' עם איתן כבל"
(אמיתי!!!)
ועל זה אמרו חז"לנו - כך חולפת תהילת עולם.
אני אוהבת גם את הביטוי הרווח-לאחרונה: 'אדם איכותי'
קודם כל אני אוהבת לערבב עליונים ותחתונים - עניין מומלץ כנגד כובד הראש שאתה לוקה בו!
שנית, מלכת המים (נערת המים, אני חושבת, זה מושג שקשור לקולנוע), בניגוד למלכת היופי, הוא מושג שקשור ל'העולם הזה' - חתיכת היסטוריה שלגמרי אגב קשורה לנתן זך ולדעותיו. כי למדינת ישראל לקחו בערך שלושים שנה לאמץ את האידאולוגיה של המפלגה הקיקיונית 'העולם הזה-כוח חדש', שהכניסה בשנות השישים את אורי אבנרי לכנסת והכניסה לפוליטיקה הישראלית אמות מוסר חדשות. בקיצור, אל תסתכל במלכת המים, אלא במה שמאחוריה.
וכמובן שזה מעיד על גילך הצעיר, כי אני מהדור של קישקשתא
לחשוב שלמישהו איכפת מי הפילגש של...
ומי נערת המים
ועוד מיני אנשם שלעולם רק ייטב לא לדעת מי הם
ולחשוב שנתן זך נזרק לאותה סירה
פעם פגשתי ברחוב את זה שעושה את הקול של מוש השור.
נכון זה יוקרתי לקנות בבית המרקחת עם א.ב. יהושע? לא יודעת עד כמה בית מרקחת של קופ"ח כללית יכול להחשב כיוקרתי.... מה שבטוח שהרטטים שעברו בי לא ביישו רעידת אדמה 5 בסולם ריכטר, ואיזה חיוך מבוייש חייכתי אליו . וההתלבטות הזו אם להגיד איזה מילת פרגון או פשוט לסתום. סתמתי.
או במכולת עם מאיר ויזלטיר? סליחה, אפשר שקית?
ואכן, נאה דרשת: כל פליט - גיבור תרבות. טוב שלא מוביל חברתי...עוד מושג דלוח. אכן
כל אחד בוכה מאיפה שכואב לו, כפרה!
סלב סקטוריאלי - אהבתי את ההגדרה.
ישראל גוריון גם אוחז בתואר היוקרתי אם גם הבלתי רשמי, יו"ר מועדון רוכבי האופניים של ת"א!
אני לא, אבל רופא אף-אוזן-גרון שלך יזהה אותך בכל מקום!
אבל תן קרדיט לנוכחיים - הם גם הזריקו ומתחו ומילאו!
ישנה גם הסלבריטאות הסקטוריאלית
וי! זה בניזרי והרב אלבז
יו"ר מחוז ירושלים של לשכת עורכי הדין !!!1
מתעלקת? toi??????
תיכנסי כמה שתרצי נשמה.
וכן, משפט מוכר ואהוב.
הללויה, תודה!
נכון מסר אופטימי - אחריך, אין לי חיים, אין לי קיום?
sweeeeeeeet post!!
ישראל גוריון מטייל רבות באיזור קינג ג'ורג' פינת שלמה המלך, חיוך גדול על פניו כאילו מברך מעריציו :)
וזה ממש רק קצה הקרחון של כל סלבריטאי-העבר הנידחים שאני מסוגלת לזהות.
והעו"ד הנודע - בכללללללל!
זה מזכיר לי שפעם היה לי חבר שאמר לי: אותך כל דבר מחרמן. אפילו... עמוד חשמל!
ואמרתי לו: כמובן - עמוד, כאילו, תורן, וחשמללללל? ברוררררר שזה מחרמן!
(השיחה התחילה ממנגו בכלל, שחרמן אותי קשות)
מה זה תורנו?
אבל זה סוג לגמרי אחר של פיגורות.
אתה באמת חושב שיזכרו את קחי אותי שרון בגיל 60?
וואלה, עכשיו כשאני יודעת אתייצב כל בוקר.
בתחתית זה משל מתוחכם כזה?
בהעדר נימת קול..הייתי צריכה להדביק פרצוף מחייך..
לא התכוונתי ברצינות כזו.
אני לא מהצופות..אפילו בצופים לא הייתי.
לרוב אני רגילה שמביטים בי כמו צעצוע בחנות...
נראה אותך מזהה אותי!
אכן עצוב לראות את הסלבריטאים של פעם ואת אלו של היום...
פעם הם היו אנשים שבאמת עשו/תרמו משהו.
היום... הם הופיעו בתוכנית ראליטי.
סליחה שאני מתעלקת עם שלוש תגובות ברצף, אבל זה לא משפט שלי?
ובמקרה שלי שתי התשובות יכולות להיות נכונות... לא, לא מפרטת.
מה את מדברת?
בהחלט יש מצב למשפט עתידי שכזה: " מצאתי דירת חדר בעשת 7. 4000 דולר בלבד!!"
ועל זה נאמר:
הרי החדשות ועיקרן תחילה...
לינקולן זה רחוב בתל אביב
Voila Apres toi
נכון שזה מחרמן נורא שנוזפים בך?
לי זה ממש עושה את זה..בגדול.
אבל במצבי הנוכחי הכל עושה לי את זה..גם גמל שלמה ירוק.
מה אני אעשה שהלינק לא עובד...
תפטרי אותי כפרה!
סליחה שאני נדחפת לך, אבל יש לך עוד עשרים שנה עד שתתאים לפרופיל.
ולינקולן זה בכלל סוג של רכב..וגם נשיא רחוק של ארצות הברית לא?
בהחלט אנונימי!!!
זה דור אחר,
כל דור ויודו,
דפדפו קדימה,
גם תורנו יגיע-:)
אני בלינקולן
בקפה התחתית
אפשר לבוא לצפות בי
בעיקר בבקרים
אחת שיודעת....
לילה טוב!
אוף איתך, טוב אני פורשת לביתי - מה גם שכרגע גיליתי שאני יושבת בבית הקפה ללא ארנק כי החלפתי תיק והוא בתיק האחר...
בקיצור, אנסה לנוס כאן על נפשי.
נכון החיים יפים? סקס אמנם עדיין אין, אבל בשבילי תחליף נאות הן הנזיפות שקיבלתי בפוסט של אבי לן שבו ראיין את יאיר לפיד. אני נורא אוהבת פרסונות צדקניות שנוזפות בי. זה מפיח חיים בעצמותיי הקשישות והיוקרתיות.
אני יודעת שזה גם לא יעבוד..
נראה לי הפוסט דוחה את השיר...
אם את אומרת :-)
הקישור בקודם לא עובד..
ננסה שוב..
הקישור לשיר..לא מבטיחה שזה עובד
השיר שמיא מתכוונת אליו...
אני מבינה שנפל בידייך המטופחות-למשעי המתכון הסודי שלי למסיכת פנים.
אויש איתך ריקי, למה את סוחבת לאקסטרים העגום?
זה נורא מצחיק ומעודד, בעצם!
כאילו, האנשים האלה שתו ואכלו וזיינו ואהבו יותר מכל פליטי הריאליטי ביחד, בגלל שהם לא התעכבו כל הזמן על סידור הפריזורה והפניית הצד הנכון למצלמה. אני יודעת - כי הייתי עם כמה מהם והיה אחלה. מה שנקרא - דינוזאורים שקטים חודרים עמוק.
את בטוחה שאת רוצה לרדת לכל העם?
לא יהיה צורך במתיחת פנים אחרכך , בטח גם לא בבוטוקוס לשפתיים.
טיפול בזול, ואני טוענת שאין זול.
זול שווה יקר.
שרה ברומנית..... אהבתי!
עורו הרומנים!
וגם הרומאים!
והרומנטיקנים באשר אתם - בכל גיל ובכל מצב ניידות ונזילות!
ממש עמק הסיליקון אצלכם על הכרמל.
עולם אכזר...
וברוח הפוסט המבריק של וויקד:
שונאת צעירים.
שונאת להזדקן.
שונאת גברים.
סליחה - שונאת אנשים בכלל.
נכון זה יוקרתי לקנות בבית המרקחת עם א.ב. יהושע?
או במכולת עם מאיר ויזלטיר?
ואכן, נאה דרשת: כל פליט - גיבור תרבות. טוב שלא מוביל חברתי...עוד מושג דלוח.
בטח..
ויהיה לנו ביטאון - ובו מדור רכילות למבוגרים שבחבורה.
קבלי סקופ ראשון:
"ליא קניג ניצפתה בשבת בצהריים בראסרי, כשהיא יושבת בחברתו של גבר שרמנטי ונאה במיוחד. השניים החזיקו ידיים, וליא...מבושמת קלות, נתפסה בעדשת הצלם שלנו כשהיא שרה ורוקדת על השולחנות שירים ברומנית. ליא... מה עם איזה צ'ורבה היווני?"
אני עדיין צופה בו לעיתים מהלך ברחובות אחוזה,
מבטו ספק תמיהה ספק זעם קדוש ומעילו מתנפנף מאחוריו.
ובלי להשוות בכלל, יצא לי לשזוף עיני בשבוע שעבר מבעד לחלון האוטובוס בדדיה העצומים של לימור בלוקמן כשהיא יושבת בקפה תות.
ככה זה בחיפה, אין באמצע.
מצחיק ! אני כותבת טור קבוע בנושא.
כשאני מעלה שמות של "סלבס" קשישים... הם מקבלים
עדיפות אחרונה.... בעוד "הסלבס" העכשווים מקבלים כותרת ותמונה
מה לעשות.... העולם שייך לצעירים !........ בחלקו.
וחומזה אני אספר שבעיר חדשה שאין הרבה סלבס.... מייצרים אותם... פשוט בונים אותם.
בתל-אביב כשכתבתי.... זה לא כך.
בדיוק השבוע סיפרתי לחברה שבתק' שגרתי בחיפה התרגשתי בכל פעם מחדש לראות את א.ב יהושוע בבית המרקחת השכונתי.
בעיניי הוא גיבור תרבות, מצחיק אותי שכל פליט ריאלטי נהיה גיבור תרבות. באשר יגורנו....
אחלה פוסט תודה.
מזמן השתכנעתי שחייך טובים משלי ושיש לך הרבה פחות בעיות...
תראי את התגובה שלי לאסתי.
אירוויזיון - פעם - היה הכי, אחותי!
זה עוד עניין, שכמו הסלבריטאים הידרדר קשות. בשנים האחרונות כלל לא טרחתי לראות.
הזיכרון שלי קצת יותר סלקטיבי. אני זוכרת את האיטלקים בעיקר: דומניקו מודוניו עם Volare - לעוף! שזכה גם בסן רמו וגם באירוויזיון ב-56 אם זכרוני–ברחם אינו מטעני.
ג'יליולה צ'ינקווטי עם צעירה מכדי לאהוב אותך ששרה בשנת 64, שנה לפני שנולדתי - זו אני, הרי, הצעירה מכדי לאהוב אותם.
טוטו קוטוניו עם 'ביחד' בשנת 1992 לכבוד איחוד אירופה.
והשיר האיטלקי האירוויזיוני הכי אהוב עליי, של אומברטו טוצי, 'אנשי הים', שדווקא לא זכה, אבל אצלי בבית הוא זכה ובגדול - לזוועת השכנים!
אני לפחות פטור מהדילמה הזאת. אף פעם אני לא עובר ברחוב מול מישהו ושובר את הראש האם שכבנו. לפחות זה
אני הייתי תופסת גבר כזה בשתי ידיים!
גם שרמנטי, וגם רומנטי וגם חולה על האירוויזיון? זה יהלום נדיר!
אגב, הזוכה שלי מכל הזמנים הוא Après toi של ויקי ליאנדרוס, מ-1972 שייצגה את לוקסמבורג, למרות שהיתה בכלל יוונייה ואבא שלה כתב את השיר. האם קצת נסחפתי????
יאללה, שיבוא איזה חסיד עולם ויתן את הקישור כי המק שלי מסרב.
זו גפי אמיר החברה שלי המציאה את מפורסתם, אני חושבת!
(גפי, השמיעי כבר קול, רדי ממגדל השם שלך!)
ואני מכירה היטב את הסיטואציה שבה את נתקלת במישהו ברחוב, הוא נראה לך מוכר, ואת בוהה בו ושואלת: שכבנו פעם?
את כאילו קצת צעירה ממני?
אבל רק קצת, כן?
וסניליות זו תכונה מועילה בכל גיל. הלוואי שהיה לי קצת ממנה.
באה להקים איתי את עמותת מעריצי הסלבריטאים העתיקים-אך-שווים?
חגבינה שמח!
כן, רק הזיכרון, הזיכרון....
אתה סלב-דה-לה-מרקר, לא?
ראיתי שמקיפות אותך עולות-ימים מבטיחות, כיאה למעמדך ככותב מיוסר.
אני כבר לא!
את מאמינה לי שלא שמעתי על איש מאלה שהזכרת?
אני חיה בדממת אלחוט, אני.
אפילו הילדים לא מעדכנים אותי.
יחד איתם אני רואה רק את הסדרה בית טיודור - שזה מלא סקס, אגב - וטוב לנו ככה. גם אנגלים, גם עתיקים, גם בגדים יפים, שיהיו בריאים.
שמעתי על משה המלצר מחולון. הבנתי שהאיש הפך למושג מתמטי בבחינת האפס המוחלט. אבל זהו. באמת זה הכל.
פעם כולם גרו בכל הרחובות שקרובים לדיזנגוף: פרוג, דב הוז, חובבי ציון, ישראליס, מאפו, והיו משתכרים ושוברים זה על ראש זה בקבוקים בכסית. אוי, הקטטות של פעם... היה להן סטייל... היום פשוט דוקרים מישהו באיזה מועדון מטונף באיזור תעשייה של טיז-אל-נבי, והוא אפילו לא סלב!
בו'נה - כל אלה רחובות ליד הבית שלי: בורוכוב, בן ציון (שאני אפילו יודעת שהוא האבא של נחום גוטמן שאותו אני אפילו זוכרת מילדותי!).
אכן אישים יוקרתיים מאין כמותם. באמת אין כמותם. זהו. נגמר.
1. קשישים אזהה בכל מקום ובכל מצב. כשם שוולרי יורדת לעם, אני ממש יד לקשיש.
2. כמה יוקרתי. באמת? את רואה, בבורותי כי רבה לא ידעתי. אז הוא כאילו מגיש בישיבות העירייה שממיות ועקרבים במקום בורקס?
שכחת הכי החשוב!
שזיהינו (או שמא יש לומר כעת זיאֶנו) יחדיו לפני יומיים בנמל ת"א את שלט הרחוב על שמו של יוסף יקותיאלי זצ"ל, ממייסדי המכבייה וסבה (או סבִיה או פשוט סביח) של חברתנו היוקרתית תמר!
קחי אותי איתך כשאת יורדת, כפרה
תגובה כללית לכל מוקירי זכרי
כל עניין הסלבריטאים הזה הוא הרי פאתטי ברמות קשות. כאילו, מה נדרש ממך היום כדי להיות סלבריטאי, לעומת פעם? לגחך מאחורי גבו של כתב-השטח ולעשות פרצופים של גורילה?
פעם, בימים שהסלבים היו באמת סופרים ואמנים, אפילו הדוגמגישות היו נערות-זוהר! יענו הזוהר - או כפי שאומרים היום הזואר - אפף את כל הוייתן!
כותרת המשנה בהפניה לפוסט הזה בעמוד הראשי היא: כולם יזהו את נינט ואת דן מנו.... אבל אני חייבת להצהיר בזה שאין לי מושג מיהו מנו זו ולא אזהה אותו גם עם חרב על קודקודי, בקושי את פרופ' משה מאני אני מסוגלת לזהות.
אני זוכרת שפעם התעורר מיני-דיון-ציבורי על הזכות לסלבריטאות סביב בחירתה של נערת גלגל המזל. גאונת הדור שנבחרה (הרגוני הרוג אם אני זוכרת מיהי) שודרגה בשנייה למדרגת מגה-סלב, ורבים התמרמרו על כך אז - באותם ימים תמימים של טרום-הישרדות.
כל הסיפור הזה של הסלבריטאים דה-לה-שמאטע, ממש כמו כל סיפור הריאליטי, הוא הרי אמריקאי במקור כמו הרבה מרעין בישין, למרות שיש להודות שהאיטלקים אהוביי הם אלה שהביאו אותו לדרגות מביכות, שבהן כל יצור חד-אונתי עם סיליקון ובלונד ותחת, שמג'עג'ע ופועה ליד המנחה (הקשיש והמשופם - חובה!) הופכת למגה-סופר-על-הירו-סלב. נו, כמו שהבנתי כבר, אף אחד לא מושלם (אולי חוץ ממני אחרי המתיחה והבוטוקס).
לא כל כך בא לי להגיב למשפט האחרון מעלי
אבל בצבא היה איתי בחור קצת מוגבל שיכלית שאחת האובססיות היתה אורווזיון !
והבחור ידע בעל פה את כל המשתתפים בכל השנים והזוכים והשירים שהיו בכל השנים של האורווזיון !
ואני לא מגזימה ולא צוחקת !!
ואחד הדברים הכי מדהימים שאתה זורק שנה והוא זורק לך את כל המידע הזה ..
משהו מטורף
פעם הבאנו לו תקליט של אחד האורווזיונים מתנה
הבחור טיפס על העננים מרב אושר ..
משהו מיוחד לאללה ..
חחח טוב, שוב יש לי זכרון כזה בהקשר הפוסט...
יצאתי פעם עם גבר נחמד שרמנטי רומנטי פומפוזי במידה.
לפני קו הסיום, לפני הלילה טוב של טרום יציאה למכונית, הוא זרק
משהו כמו...תני לי את הנייד שלך בעבודה. אמרתי שאני מעדיפה לא וחוצמזה הוא לא יכול לרשום כי אין על מה. ענה, אני זוכר מצוין יש לי זכרון טוב. אם את רוצה, אמנה
לך את כל מי שהשתתף אי פעם...באירוויזיון! (אמיתי).
הזכיר לי.
אם עד היום עוד לא הצלחתי להבין ולהפנים את תעלומת הדבר החמקמק שמכונה "סלב", או כמו שאחרים אוהבים להגיד - "מפורסתם" - אז כנראה שכבר אבוד לי. ואם לפעמים אני לא ממש מבחין אפילו באלה שאני מכיר באמת, אז שאזהה רחוקים ממני? אין סיכוי
איזה יופי מותק ..
אוהבת את הגישה שלך לדברים ..
למרות שאני מודה שגם אני לא הייתי מזהה (אבל אולי זה לא היה בזמני)
גם את ההיא המפורסמת איך קוראים לה ? גם אותה לא הייתי מזהה ...
נהדר'ת... ותתארי לך שב'פנאי פלוס' ושכמותו... יקדישו פאפרצ'י על החבורה שציינת...?!
משהו בסגנון:
"יורם קניוק ניצפה עם חברתו לחיים, בקפה כרמייה... ממש ליד גינת בילו.."
או
"מאיר ויזלטיר - נכנס ביום שישי לחנות פרחים בלינקולן, שאל את המוכרת כמה עולה זר כלניות, המוכרת חייכה אליו, הוא שילם ויצא מהחנות מהורהר..."
חג שמייייח מותקיתה
שירקדו. מי מרגיש אותם ?
את כל הסלבריקה הללו שאתה מהללת שם בפוסטך, אני לא מכירה, ולא הייתי נעמדת לידם ומנסה לבדוק מאיפה אנחנו מכירים... אבל היום בדיוק... הפכתי לציידת סלבריטאים בעצמי. בים, פגשנו את סלבריטאי הישרדות, משה, נועם ונעמה (המליונרית).. ובתי (בת ה-6)אילצה אותי לבוא איתה ולבקש חתימות.... ואפילו הצלחתי לצלם אותה ואת חברותיה עם ידוענינו...
ועל זה היה אומר הידוען עידן אלתרמן....
"פאדדדדיחות".
כן, כמו שעמיר אמר- סלבריטאים עתיקים משהו
אבל זה פוסט חכם ויפה, ונוסטלגי קצת, געגוע לימי העולם הזה?
פעם ה"בוהמה" היתה קטנה, ממוקדת, ובאמת הסתובבה בעיקר בדיזנגוף, חלקם חיים בעבר, וזה לא בלתי מובן לגמרי, ולכן עדיין מסתובבים באיזור
יונתן גפן אגב , באיזור הצפוני, של דיזנגוף, קפה מיכל
אני גם קולט כל מיני פרצופים מוכרים מפעם, לא את כולם אני יודע לזהות, אבל רובם נמצאים בתל אביב
ולסיום - חידה:
מה הקשר בין מיא לאנדי וורהול?
(התשובה במהופך... - וולווט אנדרגראונד (כמובן))
יס יס יס
אם כבר הולכים אחורה בזיהוי סלבר'ס, ממש מתבקש לתאר את התמונות התלויות בסלון הורי, ברחובות. שהן לגמרי זהה את הסלב המיתולוגי והתרגש.
ובכן כך:
סבא של אמא שלי, אהרון מיכל בורוכוב (סופר), חברו הטוב ביותר, אחד, חיים נחמן ביאליק, ולצידם, ככה בחבר'ה:
נחום דוד צמח (מייסד הבימה)
גליקסון (העורך הראשון של הארץ)
שמואל יוסף צ'צ'קס (ש"י עגנון)
שאול צ'רניחובסקי
אלחנן לייב לוינסקי
שלום יעקוב אברמוביץ' (מנדליי מוכר ספרים)
יהושוע חנא רבניצקי
משה לייב לילינבלום
יוסף אליהו קלוזנר (סופר והסטוריון), דוד של עמוס עוז
בן ציון שמחה גוטמן (שד' ש' בן ציון) אבא של נחום גוטמן
אברהם מנחם אוסישקין.
ידועני העבר. יושבי בתי קפה ידועים.
תשמעי בתור אחת שחייה את חיי בתי הקפה בתל אביב מרכז (נשמע כמו הרכבת חחח) את רואה אנשים מפורסמים - סבבה לך ואם יש לך את היכולת לזהות זקנים בני 70-80 אז שאפו. למרות שאני חושבת שבכולם יש משהו מיוחד במבוגרים האלה. אני הייתי דווקא רוצה מחר בבוקר בשבת לשבת בבית קפה בתל אביב ולראות את תרצה אתר, או את חיים נחמן ביאליק. הדבר הכי קרוב שיש לי זה הסביונרים המפורסמים למיניהם ,שאני לא הכי מתלהבת כבר מהפרסום שלהם לדוגמא, מושיק מהשרדות שהוא ראש המועצה החדש של סביון. בכל אופן תהני לך אשה יפה בסבבה ואולי בעוד 40 שנה תבוא כותבת חדשה לקפה ותגיד ראית בבית קפה את מיא עשת. (גדול)
טוב התחלתי לזייף. אחלה פוסט יקירתי כמו תמיד , הפעם באמת רגוע ומתאים לאחר הצהריים של יום שישי. *
"...היחיד שידעתי שיעזור לי בעת צרה ומצוקה הוא בעלה של חברתי תמר, עורך הדין הנודע, שבמוחו המשפטי המבריק נותר מקום לזוטות כאלה בדיוק. ואכן, הטלפון ללשכתו תוך פריצת הקווים ושכנוע מזכירתו שמדובר בעניין בהול לא הכזיב, ולאחר תיאור קצר הנפיק לי את השם: יהודית נגר..."
זה מסוכן, הוא עוד ישמין מנחת מהתיאור הזה, ואז ירוץ עוד שש פעמים לחד"כ.
חוצמזה, גם אנחנו, בהליכותינו המדודות בפארק, מזהות את סלבזי עירנו והברנז'ה פה ושם.
בתנאי שאת בודקת בדפי ההיסטוריה שחרמנות קטלנית לא הורגת...
ולו מצאת תקדים למוות מחרמנות תודיעי לי.אני מוכנה לרדת לעם...
את מזכירה לי את חברי הקשיש (אחד מהם) שנהג לברך על סניליותו, כי "ככה אני יכול לראות את כל סרטי המופת - קזבלנקה, למשל - כמו בפעם הראשונה וליהנות עד אין קץ"!
הורס!
תודה כפרה.
אכן, משחק-חברה תל אביבי מוכר ואהוב!
מאמי, של מוצצך מעל רגליך!
אלה היו סלבריטאים אמיתיים, אנשי חזון ומעש (וזיונים), בתקופה שלא היתה כל אפשרות דמיונית אפילו שמשה המלצר האפס (המוחלט) מחולון אפילו יריח איכשהו מרחוק את המילה היוקרתית סלב.
חחח תפסת אותי בקלקלתי- לא זכרתי את שמו
מזל שזכרתי שזה היה בקפה מיכל ואת הנוכחות:))
אני זוכרת לו חסד נעורים- והוא בהחלט סוג של פרסונה :))
להבדיל מכאלו שהם סתם פרסונה נון גרטה (ככה כותבים את זה??)
את רואה, אני איתך בכרית הסיכות:)
צ'מעי, את מגה-סלב, את - וגם אשה פטאלית כפי שבישר לך רקדן המילים.
אני, האמת, לא ממש סלב, אבל בילדותי, כשכל הפרסונות העלומות האלה מהפוסט היו סלבים, גם אבא שלי היה די סלב. כאילו, להיות הבת של הפסל פנחס עשת היה מותג, והיתה בזה נחת מסוימת וגאווה, בהחלט. היום כמובן לא סופרים ולא אמנים הם הסלבים אלא מגה-ספרים (מיקי בוגנים) וסתם דבילים שסופרים את הכסף.
בעלי לשעבר התמחה בטור דה פראנס לדורותיו.
לשעבר כבר אמרתי? (האמת, נשמה טובה ויוקרתית, שיהיה בריא!)
אז מה יש לך לקטר?
גם זה מידע שימושי מאין כמותו, שניתן לשלב בכל שיחה!
מזלה שזה בין ארבע לשש, כי אחרת הייתי יודעת שמדובר בחברתי ענת, שכידוע סובלת מהמכה הידועה נדודי שינה בצהריים - אבל אלה פוקדים אותה בין שתיים לארבע בלבד.
וכשאתה נופל, כידוע, תמיד יימצאו מי שירקדו סמבה על קברך הדלוח!
המערכון האולטימטיוי על הנושא
אני בטוח מכיר אותך
תתחילי להסתובב איתי, מיטלי, אני אעביר לך קורס מזורז.
למה את לא מזכירה את השם המפורש, יונתן גפן?
יש לו איזו חסינות ולא ידעתי?
אני אבל לא רואה בו פרסונה כה יוקרתית כמו הנ"ל.
ואם כוונתך עליבות בכך שאדם נוהג לדבר על עצמו - רבים וטובים היו נופלים להגדרה הזאת, כולל חברתך הטובה ובעלת מוח-הסיכה היוקרתי.
מזכיר לי איך פעם ישבתי בבית קפה שנקינאי עם גרושי לעתיד (להלן ג"ל), שעוד פחות ממני
מתמצא בזיהוי "פרסונות". ממול ישב (נו טוב, שכחתי את שמו ומתעצלת לחפש)
מגיש טלויזיה מוכר מאוד. ג"ל פנה אליו וניסה יחד איתו לאתר מהיכן הוא מוכר לו. בנתיב הידוע... בי"ס, תיכון, צבא, אוניברסיטה. משועשעת הסתכלתי מהצד. נדמה לי שגם המגיש קצת השתעשע. הוא המשיך איתו את המשחק... לא נמצא רקע משותף :)
אמממ... מי זה כל האנשים האלה ?
הכותרת לא צריכה להיות "המדור לזיהוי סלבריטאים עתיקים" ?
גם אני מיני סלב אנונימי, זכיתי למנות קטנות של תהילה אחרי כל היחשפות טלויזיונית, באחרונה הבנתי שמה לי ולזה..זה ממש נורא.
ובאופן מעורר השתאות, אני בהחלט גרועה בזיהוי סלבים.
לא רואה טלויזיה, גם לא את עצמי.
בקושי מעלעלת בעיתון.
אבל די מעודכנת במצב המדיני והפוליטי.
סלב איזה שם מזעזע...{יעני קיצור לסלבריטי}
גם את איזה סוג של סלב..לא?
אני עדיין שוקלת את סוגיות הסקס. נשארתי חרמנית.
לא נכון !
לא רק נשים מתמחות בזה. אני לדוגמא יכולה להיות ליד גבר שיזהה חצי מהרכש הכללי בעולם של קבוצות כדורגל ועדיין אשמע סינית בעוד הוא בטוח שהוא סופר קומוניקטיבי..
אני בקושי זוכר איך קוראים לי, שאני אזכור איך קוראים להוא...נו...מה שמו...
לא יעבוד
בכלל, זה תחביב לנשים בלבד, לנו לגברים יש יחידת זיכרון מוקטנת שמיועדת לדברים הרבה יותר חשובים כמו שמות של כוכבי כדורגל ובאיזו דקה היה אופסייד במשחק בין הפועל ג'לג'ילייה למכבי שעריים בשנת 1985.
אני אהיה טרחנית ואעבור על אחד האיסורים החמורים בקפה ואצטט שרשיר:
בקפה ורד יושבת גברת ומספרת סיפור
אוספת רגליה מראה ירכיה לידיעת הציבור
אומרת "פאריס בשנה שעברה
לא בן אדם זה ברור"
פותחת כפתור בחולצה שנראה את הלב השבור.
מה יש לך גברת לוין...
איש לא יודע כמה היא סובלת בין ארבע לשש בעיקר
אחר כך היא שני מספרים מצלצלת בוכה טלפונית בכי מר
למדה פילוסופיה באופן פרטי ומתה לדעת יותר
הרבה אנשים כבר קראו לה אישתי
והלכו למקום אחר.
מה יש לך גברת לוין...
עד שהייתה בת שלושים וחמש ארבע שנים רצופות
כיסתה את עיניה במשקפי שמש איזה עיניים יפות
עדיין נמצאת באותו הקפה אבל בידה עפרון
כותבת בכתב מסוגנן ויפה על עניני תיאטרון
מה את כותבת גברת לוין שואלים קוראי העיתון.
מה יש לך גברת לוין
מה יש לך שאף אחד לא מבין...
סבורתני שאנחנו יכולים להתחרות
בזיהוי הזקנים של היום.
אגב אנדי וורהול דיבר על חמש דקות של תהילה - אם איני טועה.
ב-10 הדקות האחרות - שיש לכל אדם יש חמש דקות של תיקו
ועוד חמש של נפילה כואבת.
אחלה התמחות ..!
אולי אאמץ .
שכחת לציין את ההוא מקפה מיכל :)))
אני מעדיפה לא לזהותם- ככה יכולה להשאירם מורמים מעם
ולא לראות את חלקם בשיא עליבותם.