| היום השמיני לגמילה.אתמול הייתי שמיימית, היום מופלאה... זה נחמד, אם רק היה מי שיעריך את ההקרבה... המאמצים...בינתיים עמדתי בכל הכללים: במשך שמונה ימים תמימים כף רגלי הוירטואלית לא דרכה באתרי היכרויות, התעלמתי מכל מיני יצורים שנקלעו למסן שלי בכוונה או בטעות, לא שיתפתי פעולה עם זיונים לשעבר וגולת הכותרת: מאז מוצאי שבת הזדיינתי עם שני גברים בלבד!איפה מחיאות הכפיים? היכן התשואות? איה זרי הורדים? למען האמת, יחסית לגמילה עבר לא רע... עשיתי ספורט, חזרתי לבשל, התייחסתי לצאצאים, הקדשתי זמן איכות לחברות ואפילו עבדתי (אבל לא יותר מדי, שלא יתרגלו). פתאום היה לי זמן... נפלה עלי שלווה ובזכותה אפילו מחלתי ליאיר. לא שזה הלך לו בקלות. עבדתי קשה על הדימוי שלי ואין לי שום כוונות להרוס אותו באבחה, אבל כשהוא סימס, אחרי ארבעה ימי דממת אלחוט (שנבעו כנראה מפחד משתק), הואלתי בטובי לענות וכשהוא התקשר והתנצל במשך עשר דקות, התאפקתי, הקשבתי בנימוס ולא ניתקתי. בסופו של דבר הבהרתי את עמדתי (הידועה לכל- אפילו ניצחון של חולון לא ימנע ממני סיפוק!), נתתי לו להתפתל עוד יממה והרשיתי לו להיכנס למיטתי. האמת? היה נחמד. אמנם לא יצירתי במיוחד, אבל כפיצוי על עוגמת הנפש זכיתי לאוראלי ממושך והשדיים שלי קיבלו תשומת לב מעמיקה כשרכבתי עליו. מאז שהוא גילה שזו אחת הדרכים להגמיר אותי, הוא מאוד אוהב את התנוחה הזו. לא גמרתי.... יש גבול לנחמדות שלי... מצד שני, גם לא נרדמתי לו מיד אחרי. אבל הנה חזר יום שישי, הילדים אצל האידיוט ואני, כהרגלי, משועממת פחד. וכמו שעירית לינור כתבה פעם (כשהיא עוד כתבה ולא רטננה והתבכיינה), את הטעויות הכי גדולות שלי אני עושה מתוך שעמום.... |
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אז רגע, את נגמלת מסקס?
לא קראתי את הרשומות הקודמות, אבל הכתיבה שלך שווה שאשאר לכל השאר... :)
בהצלחה!