תמונות מהחיים של רוטה
כרגע בעיקר סיפורים קצרים עליי, על החיים ועל היפופוטמים.
פוסטים פופולאריים
-
שניים סינים
15/5/08 | 652 צפיות
-
אני זוכרת את הרגע שבו נפלתי
10/6/07 | 190 צפיות
-
להדליק את המזגן?
30/5/07 | 643 צפיות
-
כשהספרים הולכים לישון או מאחורי הקלעים של חנות ספרים
18/5/07 | 500 צפיות
-
סיפור על בחורה שברחה בלי נעליים
14/5/07 | 684 צפיות
-
אפשר להיות רק ידידים?
7/6/07 | 978 צפיות
פוסטים אחרונים
- איך עברו שלוש שנים? 15/2/13
- מלחמת הקופסאות 14/12/09
- חיי הנישואים. לא מה שציפיתי. ג. והפעם ארוחות חג. 13/11/09
- חיי הנישואים. לא מה שציפיתי. חלק ב. 30/10/09
- חיי הנישואים. לא מה שציפיתי. 28/10/09
- כשאי אפשר לכתוב על הכל 26/8/08
למה את לא מתחתנת?
אמא שלי התחתנה בגיל 21, בגילי כבר הייתה אמא לשתיים עם משכנתא, כלב וחובות. חברות הילדות שלי כבר מזמן נשואות עם ילדים או מתכננות ילד מאוד בקרוב או מאוד בהריון.
אני לא. טוב לי. ונמאס לי להתנצל על זה.
כשאני חוזרת הביתה, ובעיקר באירועים משפחתיים, ויסכימו איתי הרווקים ובעיקר הרווקות, תמיד מרחפת שאלה באוויר. ואם לא באוויר אז ממש בפנים: "למה את לא מתחתנת?" "למה את לא נשואה?" "למה את לא ממלאת את ייעודך בחיים ויולדת כבר?" והשאלה הנצחית שאף פעם לא ממש נשאלת אבל מתמלמלת בשקט: אולי את לסבית? ואם את לסבית אז אולי תמצאי בת זוג כבר! כי אנחנו הרי חיים בתיבת נוח הכל צריך להתחבר לזוגות בסופו של דבר.
אז לכל מי שמתעניין (אמא, תחפשי אותי בגוגל) אני לא לסבית ואני לא שממית שמחפשת שמם כדי להשלים את ספירת המלאי בתיבה.
אני מחייכת והעולם מחייך אליי גם אם אני רווקה. אז דודות, שכנות וחברות נשואות יקרות אין סיבה לרחם עליי.... אולי אפילו לקנא קצת....
|
תגובות אחרונות
-
אורה .ה.
בתגובה על איך עברו שלוש שנים?
-
ליאורום
בתגובה על לרגל סיום השביתה סיפור על מכללה מאיזור הדמדומים
-
james j. rocklein
בתגובה על מלחמת הקופסאות
-
אלכסנדר הגדול
בתגובה על חיי הנישואים. לא מה שציפיתי. ג. והפעם ארוחות חג.
-
b_noam
בתגובה על חיי הנישואים. לא מה שציפיתי. חלק ב.
-
ג'ו מ
בתגובה על כשאי אפשר לכתוב על הכל
תגובות (37)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מקשיבה עכשיו לשיר המקסים הזה ב MP3 שלי.
Wear Sunscreen - Baz Luhrmann
שיר/ דיקלום נכון עד כאב :-)
שרון.
אני מקווה מאוד לא להגיע לטיפולי הפריה בגיל ארבעים.
הייתי מאוד רוצה להכיר את "המיועד" כבר עכשיו ולעשות את אמא שלי מאושרת וסבתא, אבל אני מסרבת להתחתן עם כל מה שבא.
אני מקווה להיות מאושרת בזוג, אבל אם לא אז אני אהיה מאושרת לבד.
בלי לחץ.
בגיל 30 נשים מתחילות להתעורר, ולהיות לחוצות חתונה.
מציאת האחד נעשית קשה יותר ויותר, כי עם השנים הדרישות עולות ואנשים מתרגלים לחיות עם עצמם.
היצע העלמים קטן (katen).
לעומת זאת, היצע הנשים המוצלחות והמצליחות מעל גילאי 30 עצום.
לא נשכח את הצעירות הפוחחות בנות ה-25 פלוס שהבינו שהן רוצות מישהו רציני ונראות סוף.
אז נלחצים.
זה נהיה קשה יותר משנה לשנה.
בסוף או שמתחתנים עם כל מה שבא, או שנשארים לבד.
ולעשות טיפולי הפריה בגיל 40 זו קריעת ים סוף.
להכנס להריון אחרי גיל 40??
בדקנו.
אפשר. גם לטוס לירח אפשר.
רק קשה, מסוכן ויקר....
(פירוט תקבלי אצל הגניקולוג שלך)
במשפחה שלי לא אומרים מתי תתחתן, במקום זאת מספרים לי על ההוא הבן של ההיא שהתחתן עם בחורה מדהימה - חכמה, משכילה, יפה, מרוויחה טוב. המסר (הברור) נשאר כסב-טקסט.
מצד שני לפעמים כעבור 5-6 שנים מעדכנים אותי בגירושים של ההוא-שבן-של-ההיא ומיס פרפקט ואז יש קצת קטרזיס.
אהבתי. מתמצת את ההרגשה שלי במדויק. what ever will be will be
"Maybe you’ll marry, maybe you won’t, maybe you’ll have children,maybe "
you won’t, maybe you’ll divorce at 40, maybe you’ll dance the funky
chicken on your 75th wedding anniversary…what ever you do, don’t
congratulate yourself too much or berate yourself either – your
"choices are half chance, so are everybody else’s...
גם דודה שלך אומרת את זה?!?
מוזר, גם שלי....
מעניין....
אחת התשובות שאני המצאתי ואימצתי לשאלות בנושא זה "קודם כל יהיה ברית לילד שלי ואז אני אתחתן".
מעורר גלי תדהמה, צחוק, וסותם פיות מובהק.
גם אמא שלי התחתנה בגיל 21 ושנתיים אחרי זה כבר יצאתי לעולם.
SO?
אני התחתנתי בגיל 34 רק בגלל ששנתיים קודם פגשתי את הבחורה שאיתה רציתי לחיות.
בדור הנוכחי, אנו קודם מחפשים להגשים עצמנו גם באוניברסיטה, קריירה, טיול וכו' במקביל לחיפוש מערכת זוגית ואין עם זה שום בעיה.
ועצה קלה בנוגע למשפט הדודתי הפולני הידוע "מתי אזכה להיות בחתונה שלך, מידעלע?"
התשובה הניצחת "יומיים אחרי ההלוויה שלך".
זה בד"כ סותם פיות
חתונה זה לא בהכרח עניין כרוני
אהבה יכולה להיות :-)
וסליחה שאני שובר כאן מיתוס לרווקים, להתחתן וגם להתגרש זה לא עניין גדול
יש הרבה דברים גרועים יותר
מאז גירושיי אין הצקות בנושא, אולי כי הבינו שאני לא ממש מוצלח בזה?
כל כך מוכר.
הייתי השבוע בחתונה ונשבעתי שאני לא מגיע לחתונות עד שאני מתחתן בעצמי.
כמה "עכשיו תורך" או "מתי תתחתן כבר" או "ארז, יאללה".
זובי, עוד לא הגעתי לפירקי. עכשיו מה תעשו, הא?
למה הורה שזה מה שהוא רוצה עבור ילדיו הוא "זן נדיר"?
האם זה אומר שההורים שמצפים.....
אינם רוצים את טובת ילדיהם?
לא מאמין.
מקסימום - הם רוצים להכניס אותם ל"מסגרת".
מילת המפתח כאן היא "להסתדר".
סליחה, אבל המונח הזה גורם לי בחילה!
אתה באמת זן נדיר.. הבעיה היא שהתחושה רעה, כי אתה יודע שההורים מצפים ממך שתמצא בת זוג, תסתדר ותמשיך את השושלת עם ילד קטן. וברגע שהתחושה של הילד שלך תהיה רעה, גם אתה תרגיש רע - וחוזר חלילה..
כל ההערות הללו מחליאות.
אני רוצה עבור ילדי דבר אחד בלבד:
שירגישו שטוב להם!
כל היתר שטויות:
עם מי, מתי, איזה דת, מסגרות.........
הכל שטויות לעומת
התחושה שטוב!
אני כמעט התחתנתי כשהייתי בת 22. ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיים הייתה לא להתחתן.
כמעט בטוח שהייתי היום גרושה עם ילד או שניים או נשואה לא באושר.
תספרי את הסיפור שלך, אני אישית בטוח שאקרא.
נראה לי שבעקבות הפוסט הזה גם אני אחשוף קצת יותר. זה יותר טוב מטיפול פסיכולוגי
הנה תראי, אני התחתנתי קצת לפני גיל 22 ותראי איפה אני היום
מצד שני, אם היית שואלת אותי לפני שנה (אחרי 6 שנות נישואין!), בחיים לא הייתי חולמת אפילו שאי פעם אני אתגרש (ועוד יותר לא הייתי מאמינה שאני אזכה לראות מה זה אתר הכרויות). החיים מפתיעים. אולי פעם אני אספר את הסיפור הזה שלי. עוד נראה.
אני חושבת שההתמהמהות היא ברירת מחדל ולא ממש בחירה.
היו לי קשרים בעבר שיכלו להסתיים בנישואין, אבל אני גם יודעת שהייתה סיבה טובה למה הם היו צריכים להגמר ולא בחתונה.
זה לא הקטע של "אני אבחר מה שבא לי" אלא מחשבה בוגרת יותר. רצון לא להדחף לקשר לא מתאים ולא בשל עם האדם הלא נכון.
אם הייתי נכנסת למערכת יחסים נכונה עם אדם שמתאים לי, לא הייתי מתמהמהת ואמא שלי לא הייתה צריכה לכסוס צפורנים בהמתנה לנכדים. זה לא קרה עדיין, אני מאמינה שזה עוד יקרה, ולחץ לא יגרום לזה לקרות. לא לחץ פנימי ולא לחץ חיצוני.
מסכימה עם סעיף א', לא מצב אידיאלי אבל אפשרי.
סעיף ב' שנוי במחלוקת כי כשהיה נהוג להתחתן מוקדם גם לא היה נהוג להתגרש וזאת הסיבה העיקרית למספר המועט של גירושים. העדיפו פשוט לישון בחדרי שינה נפרדים.
בגלל סעיף ג' אני מחבבת אותך יותר.
סעיף ד - אני אוהבת להתווכח איתך גם כשאנחנו לא רואים עין בעין.
א. אני לא חושב שיש הרבה נשים שמאחלות לעצמן ללדת את הילד הראשון בגיל 40.
ב. דוקא כשכולם התחתנו מוקדם היו פחות גירושים. מה שמוכיח שנישואין זה לא עניין של אופטימיזציה. תחושת החופש הזאת של "אני אבחר מתי שבא לי" היא בעצם אשליה, כי ככל שמתמהמהים נהיים יותר ציניים, יותר משווים, יותר רגישים, ויותר לחוצים.
ויש לי תיאוריה אחרת לגבי הגירושים אבל אם אכתוב כאן יתנפלו עלי עדרי פמיניסטיות, מה שבאמת קרה בשני פוסטים בהתחלת דרכי באתר...
ג. אם את שואלת אותי, את לא צריכה להילחץ וללחוץ, אבל את גם לא צריכה לחיות כמו בת 22, אין מה לעשות. צריך להכיר במציאות וככה ההתמודדות איתה תהיה הכי מוצלחת. ומה שאת עושה זה טוב, אני מאמין שהגישה שלך תוביל אותך לאושר, כך או כך.
כנראה שאתה זה שלא מעודכן ולא יודע שאפשר להכנס היום להריון גם אחרי גיל 40.
וזה בטח לא השיקול להתחתן בתקופה שלנו.
אני לא נותנת פתרון אני רק לא לחוצה. לחפש בעל בתנאי לחץ מביא לתוצאות הרסניות.
תעיף מבט בכמות הגירושים בשנים האחרונות, ובמספר הזוגות שחיים ממש לא באושר כי החברה אומרת שצריך להתחתן ולהביא ילדים.
אם כבר צריך באמת לתת פתרונות אז בבקשה רק להרגע. ולא להלחיץ.
בשנתיים הנוספות האלה שאתה נותן לי יש יותר סיכוי באמת להכיר מישהו מהסיבות הנכונות ולא מסיבות של אוטוטו נגמר לי הזמן. ואם לא בשנתיים האלה אז בשנתיים אחרי או אחרי.
לאן אני צריכה לרוץ? חוץ מהקבר מה מחכה לנו בסוף? (סליחה על הציניות)
שלא תבין לא נכון, אני באמת רוצה זוגיות וילדים ואהבה, אני רק לא מוכנה שילחיצו אותי ובגלל הלחץ הזה להתחתן עם האדם הלא נכון ולסבול כל החיים.
כאילו, ביולוגיה?
מה שקורה בפועל הוא שעם הגיל הלחץ עולה, ומרוב לחץ, כמו שציינת, גברים נרתעים. אז מה בדיוק הפתרון שלך לצאת מהמעגל? לא להיות לחוצה?זה יעבוד לך שנתיים. ומה אז?
הי רוטה,
לגמריי איתך!
אין ספק שהלחץ של החברה הניע כמה מחברותיי הטובות להינשא לגברים שממש לא מתאימים להן והיום הן מלקקות את הפצעים. לולא הלחץ החברתי-משפחתי, היה להן יותר זמן לדסקס את העיניין בינן לבין עצמן ולהחליט אחרת. ייתכן שהיו מחליטות אותו דבר, להנשא לאותם גברים, אך ההחלטה היתה מושכלת ושקולה.
די עם הלחץ, ודי להלחץ!!
אחת שסרבה...
קבל את התנצלותי אם הכוונה לא הייתה שובינסטית. אבל אני עדיין לא מסכימה עם המשפט שלמעלה.
למה לא יהיה לי טוב אם לא אמצא בעל עד גיל 35 ומאיזה הזדמנות אני מתעלמת כרגע?
מי קבע שרווקה שנשארת ברווקותה היא לא אישה מאושרת (לא שאת זה אני מאחלת לעצמי, אבל אני גם לא חושבת שזה סוף העולם)?
למה אישה לא יכולה למצוא את בן זוגה בשלב מאוחר יותר בחיים, כמו מרבית הגברים כיום שרק מתחילים לחשוב על בת זוג לחיים בגיל 35?
אתה והדודות בעצם טוענים שאני צריכה כרגע למהר ולהלחץ ולקפוץ על כל גבר פנוי שאומר לי שלום ברחוב כי אני חייבת להתחתן עד גיל 35, אחרת לא יהיה לי טוב.
זאת בדיוק הגישה שגורמת להרבה נשים בגילי באמת להכנס ללחץ, ולגברים בגילך לברוח מאיתנו כמו אש ולחפש נשים צעירות יותר שלא לחוצות להתחתן. אפשר לשבור את המעגל הזה אם רק נשנה את הגישה!
תודה גיל, כיף לשמוע
הפוסט שלי נשמע טעים פתאום....
את אומרת משהו כמו: "מותר לי להיות רווקה, זה מה שבא לי עכשיו, זה מה שהכי טוב לי, אני אחליט מה לעשות בחיים שלי"
והדודות אומרות: "מסכנה, היא רווקה, מה היא תעשה"
אני מסכים שאת נהנית מהחיים והסטטיסטיקה אומרת שגם מישהו ימצא אותך או שתמצאי אותו ותתחתני עד גיל 35 ואז כולם יהיו מאושרים.
אבל אם לא, ייתכן מאוד שהדודות צודקות ברחמיהן בגלל ששוב, סטטיסטית, לא יהיה לך טוב ומבחינתן את התעלמת מזה כל עוד היתה לך הזדמנות (כלומר הדחקת).
עם מה מכל מה שכתבתי את לא מסכימה?
לא כל דבר שנשמע כמו שוביניזם הוא שוביניזם.
טוב לך עכשיו? את מאושרת מהמצב הקיים? אם כן אז שכולם יקפצו!
בן זוג וחתונה יגיעו באיזהשהוא שלב....בינתיים תהני מההווה!!
פוסט ספייסי( בז'רגון הקולינארי),מצויין וקולע.
תענוג!
את שלב ההדחקה כבר עברתי, אני בשלב ההתמודדות. ולא התמודדות עם הרווקות,
שהיא לא סוג של מחלה, אלא עם התגובה של החברה לעניין.
בזה עוסק הפוסט. אין רע בלהיות רווקה והחברה צריכה לקבל את זה.
התגובה שלך די שובינסטית לדעתי.
אני בוחרת להאמין שזה לא נעשה בכוונה תחילה.
טל, את צודקת כל העניין מתחיל כבר באמרות "התמימות" האלה. מוסד החתונה כבודו במקומו מונח, אבל לא לכל אחד, ולא עם סטופר - הגעת לגיל 30 יצאת מהשוק.
אלונה, תודה על התמיכה :-)
גלית, גם ההורים שלי לא אומרים שום דבר במפורש אבל לפעמים זה חזק מהם וזה נפלט במשפטים כמו "את יודעת אפילו.... התחתנה".
אבל זה לא מה שישבור אותנו
תודה!
בגיל 24 הגעתי למצב שאם אני שומעת את המשפט "בקרוב אצלך"
עוד פעם אחת אני מצטרפת למנזר (יש גם ליהודים?)
להיות רווקה זה כיף, ואני מתכננת להשאר בתפקיד עוד הרבה זמן :)
קבלי כוכב :)
תקראי לי הורס מסיבות אבל את בשלב ההדחקה...
החדשות הטובות: יש תרופת פלא.
בהחלט!
מלבד אולי שהכי טוב להיות בזוג... לא "טובים השניים מין האחד"?
גם לפתגם הזה דחפו את המין....
תודה לגבי האיחול! חלק ממני סקפטי. :-/
יופי של פוסט.
אני בעד תנועת מחאה סביב כל קלשיאות החתונה - מ עד החתונה זה יעבור ועד הים מלא דגים.
< זה לא שאני לא רוצה להתאהב ולהתחתן וכל זה, אבל בינתיים לא מצאתי. אני פשוט לא אוהבת את ההתערבות והתפיסה שרווקה בת 28 כבר "אבודה" או לסבית, ושהכי טוב להיות בזוג. אני מאחלת לך שתזכר בקרוב בחיבוק :-)
להתנצל לא צריך. אנשים צריכים להפסיק לדחוף את האף.
אבל כל כך טוב לך? מעדיפה ככה? אם כן, סבבה. אצלי הזיכרון של להתחבק באופן אינטימי עם בחורה כל כך דהה... :-(
אולי יש להן איזה כנס שנתי, או שיש להן עיתון "הדודות של הנשים מעל גיל 25 שלא נשואות" .
תנו לנו לחיות בשקט, גם לרווקות יש זכויות!
הללויה!!!
עושה רושם שכל הדודות בישראל מתאמות משפטים, אחרת איך יכול להיות שכולן אומרות אותו הדבר בדיוק (אבל בדיוק!)???