האמת היא שהייתי קצת עסוקה. היו המון שינויים בחיים שלי.

אחד מהשינויים הוא שאין לי מחשב בבית.

במשרד החדש יש מדיניות שאסור לגלוש באתרים כמו זה.

זה אומר שמצד אחד השתחררתי – אני לא צריכה להיות מחוברת למחשב 24 שעות ביממה כמו פעם.

אני ממש עושה דברים – כן, כן, אשכרה במציאות, בחיים האמיתיים ולא ברשת.

יש לי חברים מחוץ לפייסבוק ולקפה – אני שותה קפה אמיתי עם אנשים פנים מול פנים (לא רק בדור השלישי).

אני מבקרת באתרים – ממש בארצנו הקטנטונת וגם קצת בחו"ל (למרות שזה נראה כבר כל כך רחוק - כאילו לא היה בכלל). וחוווה חוויות מדהימות – חלקן יותר, חלקן פחות (לדוגמא – רעידת אדמה, סופות, עקיצת דבורה ועוד כל כך הרבה דברים... מקווה שאגיע לכתוב על זה בקרוב). 

מצד שני – אני עדיין מכורה.

ברגע שאני פותחת את תיבת הדואר אני מגלה שיש עשרות אימיילים שלא קראתי.

יווווווו! אולי פספסתי משהו חשוב? שכחתי יומולדת? לא הגעתי למסיבה? לא עניתי למישהו חשוב?

אני מתחילה לקרוא ולקרוא – וזה יכול לקחת שעות.

אז כן, פספסתי חבר ותיק שהיה בביקור בארץ – מה לעשות! בשביל זה יש סלולרים!

הפולנייה שבי החליטה שאם זה היה מספיק חשוב הוא היה מתקשר. 

העניין הוא – ששכחתי שעם כל המעברים והשינויים שעברתי בזמן האחרון אחד מהם היה גם שינוי המספר טלפון שלי...

בנוסף, אני לא יכולה להתקשקש עם אנשים במסנג'ר – אין יותר שיחות של דקה עם אנשים בשביל לסגור דברים.

הכל לוקח יותר זמן ולפעמים בכלל לא קורה, זה נתן לי תירוץ להעלם קצת. 

שינוי שאני לא רוצה לכתוב עליו יותר מדי (לא רוצה שתתערבו...) הוא הגבר שנכנס לתוך חיי בחודשים האחרונים. כן, זה עם החיוך...  זו זכות שאני שומרת לעצמי ולמקורבים, חמסה, חמסה, חמסה, בן פורת יוסף וכל  השטויות האלה.

אחד מהשינויים הכי משמעותיים הוא הוויתור הקשה על המשפחה השנייה שלי.

משפחת E4X.

בשלוש השנים האחרונות עברתי המון.

תקופות קשות ותקופות טובות.

מה שגרם לי לקום בבוקר, ללכת למשרד ולהתמודד עם כל השטויות היו אנשים מדהימים, אוסף של אנשים שבחרו אותם עם פינצטה.

אנשים טובים, חכמים ומיוחדים.

אני מתגעגעת לשבט הזה. למנהיג המיוחד שלפעמים נראה מוזר – לחברים הקרובים שאמנם שומרים על קשר אבל קצת קשה לי שזה לא קשר עין על בסיס יומי.

לתמיכה, להבנה לחוש ההומור המיוחד.

לערבי הקריוקי.

באיזה עוד מקום עבודה זורקים אחד על השני פרות גועות מעופפות?

או העובדים מותחים אחד את השני/ה או אפילו מותחים את כל החברה כולה?

תמיד אפשר למצוא אנשים טובים בכל מקום.

שלא תבינו לא נכון  - אני אוהבת את מקום העבודה החדש שלי.גם האנשים במחלקה שלי מאוד נחמדים, כולם.

אבל זה פשוט שונה.

אני יודעת שאני אתרגל.

ברור לי לגמרי שיהיה לי טוב ונעים גם במקום החדש.

ההחלטה  לעבור לחברה הנוכחית לא הייתה פשוטה, תהליך העזיבה עצמה היה לי מאוד קשה.

אבל מה לא עושים בשביל אתגר ועניין.

אומרים שדגי זהב גדלים לפי גודל האקווריום שבו הם נמצאים – אז פשוט החלפתי אקווריום.

עכשיו רק נותר לזרום עם זה, לגדול ולפרוח.