הצורך שלי להיות מאוד מדוייק חוסם אותי ככל הנראה,התעסקתי עימו די הרבה בזמן האחרון בנסיון להבין מהיכן הוא נובע,זה לא האופי שלי,על פי רוב אני מסתגל ומתגמש בעיקר מפני שאחרת אתה לא באמת נהנה מהסובבים אותך וממה שנקרה בדרכך.

אני חושב שזה בא מתחושה שזו הזדמנות אחרונה להגיע ,אבל ממש להגיע,למה שאני רוצה,למה ששנים נמצא באופן לא מאוד מודע בתודעה שלי.

אולי אני "מהמר על כל הקופה" ובסוף אשאר עם האשליה.אולי,אבל נכון לכרגע אני לוקח את הסיכון וממתין שתגיעי,לא בדיוק ממתין,גם יוזם,מעיז,מנסה,פותח דלת מאוד רחבה ולא חושש מלגעת ומלתת לגעת בי,לא תמיד זה אפשרי להזהיר שאני בערבון מוגבל,בתנאי ש...ואולי אני לעיתים ללא כוונה יוצר מעין אשליה,אולי,מקוה שלא.

ועד שתגיעי אני מדמיין אותך

מאוד אוהב את האופן שבו את אוספת את שערך

מנשק לך את קו השיער בנשיקות זעירות

את הקמטים הבלתי נראים על מצחך

את עצם האף המתריס שלך

את הסנטר

את פיקת הגרון

את הדופק הפועם

את טיפות הזעה המתרגשות

את פלומת השיער על עורפך

מנשק בנשיקות זעירות

עד בלי די.