כותרות TheMarker >
    ';

    המון-על-ליזה

    הכרויות באינטרנט זה דבר מצחיק, משעשע, מוזר, מעניין.... ואולי מתסכל היא המילה הכי מתאימה בעצם?!
    הייתי פותחת שני בלוגים שונים, אבל יש רק אחד. אז הבלוג יכיל את נושא ההכרויות באינטרנט והדייטים מחד, ואת הנושא של גידול תינוקות מאידך. הוא עשוי גם להכיל נושאים שקשורים להייטק ואינטרנט, אבל נחיה ונראה.
    אני יודעת שאלה לא ממש קשורים אחד לשני, אבל אלה החיים ויש רק בלוג אחד.

    ומכל הפוסטים, אני הכי גאה במדריך למתחיל המתחיל על שלושת חלקיו. שווה לקרוא.

    סיפור ההריון והלידה של יולי - ההריון

    25 תגובות   יום חמישי, 31/5/07, 20:57

    הקדמה קצרה - סיפור ההריון והלידה של יולי הוא סיפור מאוד קשה ולא נעים, אז אני מזהירה מראש - הוא לא מתאים לאנשים בעלי לב חלש ובעיקר לא לנשים בהריון. זה סיפור עם הרבה קושי, אבל זה סיפור של התמודדות והוא בהחלט מכניס את הקשיים בחיים לפרופורציות. סטטיסטית אני לא אמורה להיות קיימת, כי לא ייתכן מקרה עם כל כך הרבה בלאגן ועוד בהריון ולידה ראשונים. אבל עובדה שאני קיימת בכל זאת. הסיפור פורסם כבר בעבר ברשת, אבל במקומות אחרים קצת יותר מתאימים, ובזכות לחץ חברתי מתון ואחרי מחשבה החלטתי לפרסם אותו גם פה. כי אתם קצת מכירים אותי וכדאי שתכירו גם את החוויה הזו שעברתי (יש מי שכינה אותה חוויה מעצבת).  השתדלתי לקצר (את כל התודות הורדתי), אבל הוא עדיין ארוך. לכן הוא יגיע ב-3 חלקים (ארוכים!).

     

    אז זהו, אפשר להתחיל: 

     

    יולי נולדה ב-06.06.06 בשבוע 35+3. התל"מ שלה היה 08.07.06.  כמו שאפשר לראות יולי היא ילדה של מספרים, כמו אמא שלה, שני התאריכים יפים גם 666 וגם הסדרה החשבונית 876. היא גם נולדה בשעה 22:00 במשקל 2200 גר' בערך. גם את חוסר הסבלנות והזריזות שלה היא קיבלה ממני. מיד אחרי שהיא נולדה כולם אמרו שבמראה היא דומה יותר לאבא שלה, זמן קצר אחר-כך התברר שהיא נראית בדיוק כמוני כשהייתי קטנה, ממש שכפול גנטי.

    זה לא רק סיפור לידה זה סיפור של הריון ולידה וקצת אחרי לידה, משום שההריון הזה היה מלא בהפתעות וכל פעם שנדמה היה שמעכשיו הכל זורם על מי מנוחות גילינו שיש עוד אפשרויות מגוונות שלא העלינו על דעתנו.

     

    ההריון

    אז נתחיל מההריון. ההריון הזה היה מאוד מתוכנן ולאחר הפסקת הגלולות חיכינו לרגע שיהיו שני פסים. לא ממש השקענו בערכות ביוץ וחום השחר וכו' אבל כמובן שכמי שח-י-י-ב-ת אבל ממש חייבת לדעת ה-כ-ל(!) קראתי כל מה שרק אפשר בנושא. תוך חודשים מעטים הצלחנו במשימה ונצפו שני פסים יפים יפים בערכה. איזה יופי, התל"מ 08.07.06, מיד לאחר שמסתיים סמסטר האביב בטכניון, וסביר שעד אז אספיק לסיים את התואר השני. שבוע אחד הרגשתי מצוין, לא היו בחילות, רק טיפה רגישות בשדיים וזהו. כפי שאמרתי שבוע אחד, אחד בדיוק.

     

    כאן אני חייבת לציין שכל חיי פחדתי ושנאתי להקיא. אני זוכרת כל פעם בעבר שהקאתי באופן מדוייק ומה אכלתי אז ובד"כ לא יכולתי לאכול מאז.

    אחרי שבוע, בשבת בשבוע 6+0, אכלתי טיפה תפוחי אדמה, והרגשתי ממש ממש לא טוב אחרי זה. כל היום חשתי בחילה נוראית ובערב עשיתי גם טעות איומה ושתיתי מיץ תפוזים. לאחר שהסתובבתי מספר שעות עם ההרגשה הנ"ל,  ניסינו לטייל כדי להפסיק את ההרגשה הנוראית. כל מיץ התפוזים מצא את מקומו בחוץ ליד עץ אחד שעמדנו לידו באותו הרגע. לא ידעתי שלהקיא יכול לתת הרגשת הקלה כל כך גדולה. מאז אותו היום, לצערי, הרגשת הבחילה לא הפסיקה אפילו לרגע אחד והקאתי המון המון פעמים ביום ולא יכולתי לאכול שום דבר. ניסיתי הכל, את כל הטיפים, המים הקפואים, השקדים, הלימון, קרקרים ועוד, כלום לא עזר - הכל יצא החוצה, והרגשת הבחילה הנוראית לא עזבה אותי לשנייה. למעשה הקאתי עד השבוע האחרון של ההריון. אני אדם מאוד אופטימי מטבעי, ואני מבלה המון עם חברים ובגלל הבחילות הללו לא יכולתי אפילו לשבת ולדבר, כל שמחת החיים שלי נעלמה. ההרגשה של להיות ממש ממש חולה, אבל במשך חמישה חודשים, היא הדבר הכי גרוע שקרה לי ואני לא מאחלת לאף אחת להרגיש ככה אפילו יום אחד.

     

    אז אני הייתי מוכנה לעשות הכל (כולל לפנות לעובדי אלילים אם צריך) כדי להפסיק את ההרגשה הנוראית הזו. ואז ראיתי בפורום המלצה לגבי תזונה סינית, אז פניתי ליועצת הזו. היא אבחנה שהטחול שלי חלש ונתנה לי דיאטה מתאימה (וקשה מאוד) כדי להפסיק את הבחילות. הדיאטה עקרונית אמורה להפסיק את ההקאות תוך 3 ימים ואת הבחילות לא הרבה אחרי כן. כמובן שאצלי (לצערי הרב) זה ממש לא עבד.  המשכתי להקיא ולהרגיש נורא. לא יכולתי לעשות כלום פשוט כלום, הכל גרם לי להקיא, לקרוא עיתון, לשבת מול המחשב, חיכיתי רק שהזמן יעבור. הקאתי כל מה שניסיתי לאכול (וזה לא היה הרבה) והייתי מתעוררת בלילה לפחות 3 או 4 פעמים להקיא מיצי קיבה.

     

    באיזשהו שלב אמא שלי (שגם סבלה בחלק מההריונות מבחילות קשות והקאות) אמרה לי שכדאי מאוד לבדוק התייבשות ולקבל אינפוזיה אם יש צורך. פניתי לקופ"ח, שהפנו אותי לבית החולים באופן מיידי. ממש לא רציתי אינפוזיה (עוד דבר שאני שונאת הוא בדיקות דם, שלא נדבר על אינפוזיה, כמובן שבמהלך ההריון שלי נעשו לי גם עשרות בדיקות דם שכבר הפסיקו להפריע לי). מעולם לא עשו לי לפני כן כזה דבר. אבל החרדה לגבי ההריון שעלול להסתכן כתוצאה מהתייבשות היתה גדולה יותר וזו היתה פעם ראשונה שפניתי לביה"ח כרמל (שהוא בי"ח נהדר!! ועוד יוזכר פעמים רבות בסיפור הזה). פניתי לביה"ח כרמל, והיתה לי התייבשות כזו שהסטיק היה על המקסימום שבמקסימום לגבי קטון בשתן. קיבלתי 2 ליטר אינפוזיה והלכתי הביתה, ולפחות ראיתי את העוברון באולטרסאונד.

    כבר למחרת הייתי מיובשת שוב (לפי ההרגשה ידעתי מה איתי - יש לי חיישן להתייבשות כנראה) אבל לא רציתי ללכת פעם נוספת ורק כעבור שבוע וחצי הלכתי פעם נוספת לקבל אינפוזיה. שוב הייתי על המקסימום התייבשות וד"ר רוזנבוים הנחמד הציע לי להישאר לאישפוז ללילה לקבל "טיפול עשרת אלפים" ושמחר בבוקר אשתחרר. הסכמתי.

    בסוף נשארתי הרבה יותר מיום אחד באשפוז. במהלך האשפוז החליפו לי ברנולה כל 3 ימים, ונעשו לי המוני בדיקות דם וכבר כמעט הפסקתי להתרגש מכל הדברים הכואבים הללו. כאן ניסינו גם פתרונות רפואיים, פראמין וזופרן, שאמורים להפסיק בחילות והקאות, ועליי כמובן שלא עשו שום רושם. עם הזמן כבר הכרתי מקרים נפוצים במחלקה, כיצד מטפלים בהם, העשרתי מאוד את ידיעותיי בתחום רפואת הנשים. שוחררתי מבי"ח כרמל סופית רק כעבור מספר שבועות. באמצע שוחררתי עוד פעמיים, לשקיפות עורפית ובדיקת הדם הנלווית, ועוד פעם אחת כדי לבדוק אם אני אסתדר בבית, בכל המקרים חזרתי לביה"ח תוך פחות מ-12 שעות. גם בביה"ח לא אכלתי כמעט והקאתי הרבה, אבל קיבלתי מים וגלוקוז וזה החזיק אותי ושיפר לי את מצב הרוח, וקראתי עשרות ספרים, דבר שלא יצא לי לעשות הרבה זמן לפני כן. ביקרו אותי גם המוני חברים ששיפרו לי את מצב הרוח והפיגו את השעמום. גם בביה"ח הייתי מתעוררת כ-3 פעמים בלילה להקיא מיצי קיבה וכו'. קשה לי להיזכר עכשיו בהרגשה כמה נורא זה היה, איזה מזל וכמה טוב שזה נחלש וגם נגמר מתישהו בסוף.

     

    ב-1.1.06 חזרתי הביתה. הרגשתי יותר טוב, אחרי 3 שבועות של אינפוזיות בלתי נגמרות, לאט לאט חזר לי הכוח והרגשת הבחילה לא היתה ממש נוראית יותר, הקאתי "רק" פעמיים ביום. חייתי שבועות רק על במבה של אוסם וקרקרים יבשים. מדי פעם אכלתי תפוח ובד"כ הקאתי אותו. לאט לאט הקאתי רק פעם ביום ולפעמים עברו  ימים שלא הקאתי (ממש נס). מתוק לא יכולתי לאכול בכלל, הטעם בפה היה מוזר מאוד, התגעגעתי לחוש הטעם הישן והטוב. בשלב זה חזרתי להסתובב בפקולטה, כל מי שלא ידע על ההריון וראה אותי אמר: "ואו, איזה יופי איך רזית". נכנסתי לג'ינסים שלא עלו עליי לפני ההריון, ירדתי סה"כ 11 ק"ג עד שבוע זה.

     

    בסקירת מערכות גילינו שיש לנו נסיכה בבטן. קיווינו לבת וקיבלנו מה שרצינו. התלת-מימד היה מדהים והכי חשוב הכל היה תקין כמו שצריך. התחלנו לחשוב על שמות מתאימים. לאחר זמן מה העוברית קיבלה את הכינוי פנטה, שעם הזמן גם הפך לשם החיבה טין-טין.

     

    משבוע 18 הקאתי רק פעם-פעמיים בשבוע וזה נמשך ממש עד סוף ההריון, אבל מהמצב הזה כבר הייתי מרוצה. פעם אחת אפילו הייתי אמיצה מספיק והלכתי עם חברות לקונדיטורית "שני" כדי לאכול עוגת שוקולד חמה. העוגה היתה טעימה מאוד, אך לא שרדה מעבר ל-5 דקות שלמות בבטן שלי. בכל זאת לא הצטערתי שלפחות טעמתי אותה.

     

    רק בשבוע 19 התחילה לבצבץ הבטן ואז קניתי מכנסי הריון. חיכיתי לרגע שיראו שאני בהריון. שלא רק אני אדע שאני בהריון, בעיקר אחרי הסבל הנורא שהיה עד כה.

    משבוע 20 הצטרפתי ל"סדנת בטן גדולה"  שאותה מנחה תמי נבות-גוטרמן המקסימה. קודם כל יאמר לזכותה של תמי שהיא מצחיקה בטירוף ואחד האנשים המקסימים ביותר שאני מכירה. בעקרון אני בנאדם מאוד לא "רוחני" ולא מסתדרת עם יוגה ודברים שצריך "להתחבר" בהם ובעיקר להיות בשקט. בסדנה אצל תמי למדתי כיצד להשתמש בכדור הפיזיו, כיצד לבסס את התינוקת באגן, כיצד להקל על כאבי הצירים תוך השענות על קיר, תמיכה ע"י בן הזוג. נשימה נכונה שעוזרת בצירים ובלידה, שאמנם לא יצא לי להשתמש בה בלידה אבל  השתמשתי בה בהחלמה מהניתוח ועוזרת כנראה בכל דבר כואב שנראה בלתי אפשרי לעשות. התכוונו לעשות סדנה זוגית לקראת לידה אצל תמי אבל לא הספקנו. התכוונתי גם שתמי תלווה אותי בצירים בבית לפני ההגעה לביה"ח אבל גם זה לא יצא אל הפועל. הייתי מאוד בכיוון של לידה טבעית ולכן היה חשוב לי לעשות ככל יכולתי כדי להגיע מוכנה אל הלידה ושהיא תהיה קצרה וטובה וחוויה שטוב לזכור.

     

    בשבוע 23+4 עשינו סקירה מאוחרת. קיבלנו סרט של הפיצית בתלת-מימד כשהיא מפהקת, מדברת וסתם שמה ידיים על הפרצוף בתנוחה החביבה עליה.

    ב-24+0 כשהתעוררתי בבוקר, הלכתי לי לשירותים וגיליתי דם חום על התחתון בכמות לא רבה. נלחצתי. נסענו לבי"ח כרמל על מנת לבדוק את העניין. המיילדת אפרת קיבלה את פנינו, הסתכלה על הדימום, עשתה מוניטור. נבדקתי גם בדיקה גיניקולוגית עם הספקולום הידוע לשמצה. ועשינו אולטראסאונד. באיזשהו שלב הלכתי לשירותים בחדר הקבלה של יולדות ושם גיליתי שהדימום הפך לדימום טרי. עכשיו כבר ממש נלחצתי. ואז בניגוב יצאו שני קרישי דם מאוד גדולים, בגודל של כדור פינג פונג כל אחד. צעקתי ואפרת באה לראות מה קרה והוחלט לאשפז אותי שם. בכיתי, נורא דאגתי שלא יקרה שום דבר רע לעוברית המתוקה שלי. בינתיים חוברתי שוב למוניטור באחד מחדרי הצירים ובמוניטור נתגלו צירים סדירים שאני לא הרגשתי בכלל. חיברו אותי לאינפוזיה כדי לקבל שני ליטר של נוזלים. מאוחר יותר באותו היום הדימום הפסיק. נשארתי במחלקה בקומה 7, שכבר חתמתי בה קביעות, למשך 3 ימים נוספים.

    שבועיים אחר-כך שוב גיליתי דימום בניגוב, הפעם כבר לא נלחצתי. נסענו לכרמל, הבית השני שלי בהריון הזה, נבדקתי וקיבלתי הנחיה לא לזוז שבוע.

     

    בינתיים הייתי במעקב הריון בבי"ח כרמל. הכל נראה תקין ושפיר, הערכות משקל בסדר גמור, כמות המים תקינה, השליה אחורית ולא קרובה לפתח, תנועות נשימה נצפו, שוב נראה כי הכל זורם היטב. עדיין הקאתי פעם בשבוע בערך אבל זה כבר פחות הפריע לי, הדרישות הגבוהות שלי התמתנו אחרי חודשים כאלו.  

    התחלנו לדאוג להזמנת הלידה, אחרי סקר ארוך הזמנו חדר משילב, כסא בטיחות מצוציק ועגלת מוצי. התכוונו לקחת את כל הדברים בערך באמצע יוני על מנת לסדר, לכבס ולתלות את האביזרים בחדר כך שלאחר הלידה לא נהיה טרודים בדברים קטנים שאפשר לעשות קודם. עדיין היינו צריכים לפנות רהיטים ודברים מהבית כדי שהחדר של הקטנה יהיה פנוי אך ורק לה. לקטנה שלנו היו תכנונים אחרים מעט.

     

    בשבועות הללו היה לי לחץ שלא נגמר באוזניים ושמעתי את עצמי כפול כל הזמן בעיקר בזמן שתרגלתי בטכניון. זה ממש מציק. ניסיתי ללכת גם לרופא אא"ג כדי שינסה לנקות יותר טוב את האוזניים, זה לא עזר כמובן. המשכתי לחיות עם התחושה המציקה של אוזניים סתומות במרבית הזמן.

     

    בסוף שבוע 29 התחלנו קורס הכנה ללידה בכרמל. מבחינת הידע התיאורטי לא היה מה להוסיף לי בכלל, אבל נמרוד רצה שנלך לקורס סטנדרטי שיש בו עוד זוגות, ובגלל שאנחנו מכירים היטב את כרמל ומתכוונים ללדת שם בכל מקרה הוחלט ללכת לשם. את הקורס הזה לא הספקנו לסיים...

     

    בשבוע 29 לערך הקטנה גם החליטה לשנות כיוון ולשהות במצג עכוז. הרגשתי זאת כי הרגשתי כאילו היא משחקת אצלי בפנים בטרמפולינה. ההרגשה היתה מאוד לא נעימה. ביקשתי ממנה להתהפך, לא רציתי להגיע לניתוח קיסרי רק בגלל מצג עכוז. ההרגשה שלי אכן אוששה בהערכת משקל ב-30+1, שם הקטנה שקלה  1380 גר' ואכן היתה במצג המעצבן הנ"ל. בשבוע 32 הרגשתי שוב את הבעיטות לכיוון למעלה, מה ששוב אושש במעקב הריון משבוע 33+3. שמחתי שנוכל להגיע ללידה רגילה. חיכיתי רק לוודא שלקראת שבוע 35 היא תישאר במצג ראש כך שאוכל לרכוש את האפינו ולהתחיל להתאמן.

     

    אז הקטנה הוערכה במשקל ראוי ואמרו שהמצב תקין ומצויין. נותרו עוד כמה שבועות להמתין ואז תהיה לנו תינוקת מתוקה. חיכינו והזמן עבר די לאט.

    קצת לפני שבוע 34 התחלנו בעיסוי הפירנאום עם שמן שקדים. זה היה לא הכי נעים, אבל ממש לא נורא. חיכינו לשבוע 35 כדי לרכוש אפינו, והתכוונו גם להמשיך מדי יומיים בעיסוי כדי להיות הכי מוכנים שאפשר.

    בתחילת שבוע 35 ביררתי היכן לקנות את האפינו וניסיתי להתקשר למשווקת באיזור הצפון, אך היא לא ענתה. טוב, מזל לפחות שלא הספקתי לקנות מוצר שעולה 580 ש"ח, כי להשתמש בו בטוח שלא הייתי מספיקה...

     

    לחלק הבא: סיפור ההריון והלידה של יולי - יום הלידה (חלק שני מתוך שלושה)

     


    לחץ כדי להגיע לתוכן העניינים של המון-על-ליזה 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (24)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/6/07 23:26:

       

      צטט: לא-רואה-ממטר 2007-06-02 16:20:56

      היי ליזה.

      כל כך הרבה בעיות בהריון אחד, זה אכן קשה ביותר. אני יכולה להבין את הדאגות ואת הלחץ.

      ההריון שלי היה יחסית קל, אפילו קל מאד. הקאות נמשכו רק 3 חצי חודשים. ובחילה הייתה רק כשהייתי רעבה. לכן זללתי פיצות בלי הרף.

      אני רצה לקרוא חלק ב'.

      כל כך הרבה בעיות בהריון אחד, ועוד הרבה יותר בעיות בחלק ב'. ותאמיני או לא, יש כאלה שלא מקיאות בכלל בהריון, ואפילו די הרבה כאלה. ברות מזל.

        2/6/07 16:20:

      היי ליזה.

      כל כך הרבה בעיות בהריון אחד, זה אכן קשה ביותר. אני יכולה להבין את הדאגות ואת הלחץ.

      ההריון שלי היה יחסית קל, אפילו קל מאד. הקאות נמשכו רק 3 חצי חודשים. ובחילה הייתה רק כשהייתי רעבה. לכן זללתי פיצות בלי הרף.

      אני רצה לקרוא חלק ב'.

        2/6/07 14:22:

       

      צטט: מו קושלה 2007-06-02 00:28:55

      ואני בלילה חלמתי שאני בהריון. בבוקר כל כך שמחתי לגלות שאני לא :)) (זה גם לא היה הגיוני, אבל נעזוב שטויות..). עכשיו אני גם מבינה למה.

       

      היו פה הרבה מלים שלא הבנתי. אני מקווה גם לא להבין.. :).. ילדים לא ממש בא לי (אני יודעת, היא מקסימה) ואת הפוסט הזה אשמור לכל פעם בעתיד הרחוק שמישהו יחשוב שאוליי..

      הכי חשוב שתדעי שזו לא דוגמא מייצגת, זו אולי הדוגמא הכי קיצונית שתצליחי למצוא. 

      ותעשי רק מה שטוב לך, יותר כיף לחיות ככה. 

        2/6/07 00:53:

       

      צטט: ליזה פיירמן 2007-06-01 13:42:46

       


      צטט: ריצ'רד סמית 2007-05-31 21:49:51

      צטט: solix56 2007-05-31 21:36:44

      האם הכנסת שמו של מר פיירמן בשבוע ה-29 היא פליטת קולמוס או מתוכננת ?

      בהחלט רציתי גם להעיר על זה...

      נשמע שהיתה כל הלידה די לבדה...

      הלידה עוד לא הגיעה, היא בחלק הבא.

       

      התכוונתי ללידה מבחינת התקופה עצמה ולא יום הלידה עצמו... אבל חפיף. 

        2/6/07 00:28:

      ואני בלילה חלמתי שאני בהריון. בבוקר כל כך שמחתי לגלות שאני לא :)) (זה גם לא היה הגיוני, אבל נעזוב שטויות..). עכשיו אני גם מבינה למה.

       

      היו פה הרבה מלים שלא הבנתי. אני מקווה גם לא להבין.. :).. ילדים לא ממש בא לי (אני יודעת, היא מקסימה) ואת הפוסט הזה אשמור לכל פעם בעתיד הרחוק שמישהו יחשוב שאוליי..

       

       

        1/6/07 14:09:

       

      צטט: בתיה בכר 2007-05-31 23:33:40

      אויש, הזכרת לי נשכחות. גבר לא יבין זאת, אה?

       

      מנסה לככב ומחכה להמשך, אני במתח.

      הרגשות נוראיות שכאלה קשה לשחזר אפילו. אני זוכרת היטב שזה היה נורא, אבל אין לי אפשרות להיזכר ממש איך זה היה, כי זו הרגשה פיסית שהגוף שוכח כמעט מיד (ומזל שזה ככה), להבדיל זה כמו התאהבות - בראש אי אפשר באמת לזכור איך זה היה. הטבע דואג לנו שנוכל להמשיך הלאה.

      ותודה על הכוכב. בקרוב נפטור אותך מהמתח.

      צטט: גיגי1972 2007-05-31 23:49:36

      וואו ליזה. האמת שאין לי כל כך מה לומר חוץ מוואו ליזה

      ואני מחכה להמשך...הפתעה

      אמרת המון, תודה. ההמשך יגיע היום.

      צטט: solix56 2007-06-01 09:02:26

      אני מקווה שיש בבית רהיט מעץ. הרחבה בלינק

       

      http://community.msn.co.il/comm_display_topic_threads.asp?ForumID=33242&TopicID=591820&PagePosition=1&CommID=11814

      התגובות שלך כאלו ייחודיות, חצי תגובה-חצי משימה, לחפש את המשמעות שמאחורי הלינק.

      תודה :-)

        1/6/07 14:04:

       

      צטט: רני שהם 2007-05-31 22:27:16

      אני רק מקווה שזכר הסבל הולך ומתעמעם, ולא ירפה את ידייך...

      מגיע כוכב על תחושת ההשתתפות שמעוררת הכתיבה שלך.

      הסבל בסיפור רק הולך ומתעצם, אבל כל דבר בזמנו יגיע. אני על הכל התגברתי מהר, אבל זה כבר בחלק השלישי של הסיפור. ותודה על הכוכב וגם על ההשתתפות.

      צטט: יואב עינהר 2007-05-31 22:45:45

      תרשי לי להגיב רק על פוסטים שלא קשורים לדייטים הריון ולידה...

      I'm Speachless. אני הייתי מת, בטוח.

      בלי לקרוא את שני החלקים, בסופו של דבר התוצאה הכי נפלאה בעולם.

      נו נו, ככה אני אצטרך לוותר לך כל פעם על עוד ועוד סוגי פוסטים, חשבתי על זה וזה לא מקובל עליי.  

      כנראה שלא היית מת, אבל בהחלט סובל נורא (גם אני סבלתי בחלק הזה). אומרים תמיד שאם גברים היו אחראים על הריון ולידה אז לא היו נולדים ילדים בכלל. יש אפילו המגדילים ואומרים שברגע שבו הגברים היו מקבלים מחזור בפעם הראשונה אז הם היו מתפטרים מהתפקיד בהתרסה.

      את זה שהתוצאה נפלאה אפשר בהחלט לראות גם בלי לקרוא אפילו חלק אחד.

       

        1/6/07 13:42:

       

      צטט: taya1 2007-05-31 21:48:50

      איכס...אני שונאת להקיא.

      מחכה להמשך. מחר נכון ?

      גם אני שנאתי להקיא, ולצערי התרגלתי מחוסר ברירה.

      ההמשך היום, בהחלט.

      צטט: ריצ'רד סמית 2007-05-31 21:49:51

      צטט: solix56 2007-05-31 21:36:44

      האם הכנסת שמו של מר פיירמן בשבוע ה-29 היא פליטת קולמוס או מתוכננת ?

      בהחלט רציתי גם להעיר על זה...

       נשמע שהיתה כל הלידה די לבדה...

      הלידה עוד לא הגיעה, היא בחלק הבא. 

        1/6/07 13:39:

       

      צטט: simple 2007-05-31 21:43:44

      אחותי

      כל הכבוד על האומץ

      קבלי כוכב ירוק ואמיץ!

      ולמה רק מחר ההמשך

      ולמה לחתוך את המתח בסכין...

      מה זה פה ויוה...

      עדכני על המשך

      נשיקות

      אחותי, תודה וכידוע לך את היית חלק מהלחץ החברתי שלי.

      תודה על הכוכב.

      חילקתי לחלקים גם בפרסום כדי לא לעייף אתכם יותר מדי, ואם זה יוצר גם מתח מה טוב.

      ויוה קטן עליי, חכי ותראי.

      העדכון עוד יגיע. נשיקות חזרה.

        1/6/07 13:35:

       

      צטט: solix56 2007-05-31 21:36:44

      סיפור מאוד קשה  (אם כי זה היה קשה יותר לשמוע אותו מצד שלישי) מאידךו  אופטימי   אבל אי אפשר לומר לא נעים .

      בימים עברו     (לפני המהפיכה החוקתית של ברק)     אפשר לומר שאינו מתאים   לקריאה גם לרווקים .

      האם     הכנסת שמו     של מר פיירמן       בשבוע ה-29   היא פליטת קולמוס או מתוכננת  ?

      וסליחה על הניג'וס    אנחנו  הזקנים   והערירים  כבר   קבלנו   וולנטרית   רענו ן    אודיו ויזואלי  בנושא בסדרה   אימ'לה .

       

      ממתין במתח להמשכים ולתגובות

      אופטימיות זה השם השני שלי. אבל זה היה לא נעים, לפחות לחוות את זה. רק לקרוא זה פחות נורא. בכל מקרה עוד לא הגענו לחלקים החשובים באמת, אבל עוד נגיע.

      מר פיירמן היה חלק מהסיפור הזה מן הסתם, ולכן הוא גם מופיע בו.

      ההמשך יגיע עוד הערב.

       

        1/6/07 09:02:

       

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2007-05-31 21:28:58

      וואו. ואני חשבתי שאני הקאתי הרבה (הייתי בעבודה עם הרבה שוטטות בכל הארץ ותמיד אמרתי שאין יישוב שלא הקאתי עליו).

       

      בכל מקרה - נשמע מסובך לגמרי ההריון הזה - לפחות בסוף יש ילדה שמצדיקה את המאמץ. בכל מקרה מחכה כבר להמשך.

      הכל יחסי. גם אני חשבתי שזה תקין ושכולן מקיאות ורק המנחה (המדהים) שלי לחץ עליי שזה לא הגיוני להקיא כל כך הרבה ולהרגיש ככה ושאני חייבת לבדוק את זה. למה שהיה לי יש גם שם, זה נקרא היפראמזיס גראבידארום. מצב של התייבשות בלתי פוסקת שמסכנת חיים.

       

      ההריון היה מסובך לגמרי, אבל הלידה כבר בליגה אחרת (חכי ותראי). אבל יולי באמת מצדיקה כל מאמץ.

        1/6/07 09:02:

      אני מקווה שיש בבית רהיט מעץ. הרחבה בלינק

       

      http://community.msn.co.il/comm_display_topic_threads.asp?ForumID=33242&TopicID=591820&PagePosition=1&CommID=11814

        1/6/07 08:58:

       

      צטט: ריצ'רד סמית 2007-05-31 21:25:33

      הסיפור בהחלט משהו... לא הייתי רוצה להכנס לנעליך בתקופה הזו...

      בעיקר שעכשיו יש לך אוצר בבית. מחייך

      חמשת החודשים הראשונים היו ממש מזעזעים, שאר ההריון נראה בכלל לא רע יחסית אליהם, למרות שגם השאר היה די נורא. מתברר שמתרגלים להכל ושאתה עשוי להיות אסיר תודה גם על שיפור יחסי במצב.

       

      יולי שלי מלאכית אמיתית. באמת אוצר.

        31/5/07 23:49:

      וואו ליזה. האמת שאין לי כל כך מה לומר חוץ מוואו ליזה

      ואני מחכה להמשך...הפתעה

        31/5/07 23:33:

      אויש, הזכרת לי נשכחות. גבר לא יבין זאת, אה?

       

      מנסה לככב ומחכה להמשך, אני במתח.

        31/5/07 22:45:

      תרשי לי להגיב רק על פוסטים שלא קשורים לדייטים הריון ולידה...

      I'm Speachless. אני הייתי מת, בטוח.

      בלי לקרוא את שני החלקים, בסופו של דבר התוצאה הכי נפלאה בעולם. 

        31/5/07 22:27:

      אני רק מקווה שזכר הסבל הולך ומתעמעם, ולא ירפה את ידייך...

      מגיע כוכב על תחושת ההשתתפות שמעוררת הכתיבה שלך.

        31/5/07 21:49:

      צטט: solix56 2007-05-31 21:36:44

      האם הכנסת שמו של מר פיירמן בשבוע ה-29 היא פליטת קולמוס או מתוכננת ?


      בהחלט רציתי גם להעיר על זה...

       נשמע שהיתה כל הלידה די לבדה...

       

        31/5/07 21:48:

      איכס...אני שונאת להקיא.

      מחכה להמשך. מחר נכון ?

        31/5/07 21:43:

      אחותי

      כל הכבוד על האומץ

      קבלי כוכב ירוק ואמיץ!

      ולמה רק מחר ההמשך

      ולמה לחתוך את המתח בסכין...

      מה זה פה ויוה...

      עדכני על המשך

      נשיקות

        31/5/07 21:36:

      סיפור מאוד קשה  (אם כי זה היה קשה יותר לשמוע אותו מצד שלישי) מאידךו  אופטימי   אבל אי אפשר לומר לא נעים .

      בימים עברו     (לפני המהפיכה החוקתית של ברק)     אפשר לומר שאינו מתאים   לקריאה גם לרווקים .

      האם     הכנסת שמו     של מר פיירמן       בשבוע ה-29   היא פליטת קולמוס או מתוכננת  ?

      וסליחה על הניג'וס    אנחנו  הזקנים   והערירים  כבר   קבלנו   וולנטרית   רענו ן    אודיו ויזואלי  בנושא בסדרה   אימ'לה .

       

      ממתין במתח להמשכים ולתגובות

      וואו. ואני חשבתי שאני הקאתי הרבה (הייתי בעבודה עם הרבה שוטטות בכל הארץ ותמיד אמרתי שאין יישוב שלא הקאתי עליו).

       

      בכל מקרה - נשמע מסובך לגמרי ההריון הזה - לפחות בסוף יש ילדה שמצדיקה את המאמץ. בכל מקרה מחכה כבר להמשך.

        31/5/07 21:27:
      העיקר*
        31/5/07 21:25:

      הסיפור בהחלט משהו... לא הייתי רוצה להכנס לנעליך בתקופה הזו...

      בעיקר שעכשיו יש לך אוצר בבית. מחייך

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליזה פיירמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין