כותרות TheMarker >
    ';

    תנוחת כאב

    0

    נמר במבט פוסט-קולוניאלי

    3 תגובות   יום חמישי, 31/5/07, 21:03

     קצת אחרי שלוש לפנות בוקר שמע ארתור דו-מוש, מתוך שינה, את "זהבה", החתול המשפחתי ששכב לידו, צווח. הוא פקח עיניים וראה בעל חיים לא מזוהה צועד לקראתו. "זהבה קפץ", סיפר אתמול. "בהתחלה חשבתי שחתול רחוב נכנס לבית. פתאום ראיתי שזה נמר". שניות לאחר מכן תפס הנמר את זהבה בין כפותיו ולפת את צווארו בשיניו. ארתור הזדקף במיטתו. "הנמר התחיל לנער את הצוואר של החתול, ניסה לשבור לו את המפרקת. הוא היה עסוק, או שפשוט שם עלי פס, ולא ראה שאני מתקרב אליו".

    ('הארץ' 29.5.07)

    התבוננו בתמונה,

    התבוננו בה שוב.

    נשאל שאלה לא דה-קונסטרוקטיבית: מה יש בה, בתמונה?

    היא קודם כל מעיקה.

    עוד לפני הנמר העלוב המופיע בה שמיד מושך את העין,

    ישנו הרקע – האקספוזיציה של התמונה. 

    חדר השינה נראה אף הוא חדר עלוב. אכסנייתי משהו.

    הבגדים זרוקים על המיטה,

    קיר בצבע מדבר-מוות,

    ועוד בגדים שנראים כזרוקים על מסעד כסא כלשהו.

    זהו רקע מדכא.

    אם לא הנמר בתמונה, היינו אומרים כי המדובר הוא בעוד אחת מתמונות העוני והמצוקה. 

    אלא שאי-אפשר ללא הנמר המופיע בה, זה שנמצא דווקא בתחתית התמונה אבל הוא המרכז שלה. 

    לוכד הנמר ומי שאוחז בו, ארתור דו-מוש בשבילכם (איזה שם אקזוטי, לא הייתי נותן לו פחות מלוכד נמרים או מאלף אריות),

    כלל איננו חשוב כאן, זאת על אף חולצתו האדומה-ורודה והשמיכה הצהובה בה הוא עטוף.

    מבטו של ארתור קשה לפיענוח וממילא גם לא מעניין כל-כך. 

    לא כי,

    הנמר,

    הוא המרכז בתמונה.

    הוא הדובר.

    נמר שבעצם נראה כקריקטורה של נמר,

    מה שהיינו אומרים: "נמר של נייר".

    דו-מוש אוחז בנמר כאחוז החתולה בגוריה , הוא תופס בו בקרקפתו והנמר העלוב נראה כמסכים לכך, כמודע לנחיתותו.

    הנמר שמוט,

    סמורטיט,

    סמרטוט.

    פרוותו דהויה,

    מהוהה.

    כפתו הפרושה כביכול רוצה לשוב לאיתנה ולאיים,

    אבל אין בו את הכח לכך.

    שפמו הבולט של הנמר כמעיד על חתוליותו,

    על חוסר האונים,

    כמו אומר הנמר לעצמו "איזה מפח נפש".

    הוא רזה, כחוש,

    מדוכא,

    עלוב

    ומסכן. 

    מקורות מוסרים כי המדובר הוא בזן שנקרא "הנמר הערבי"

    תת-מין של הנמר האסייתי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/5/07 21:31:

      אהבתי פחות את הפרשנות והשיפוט האסתטי של החדר עצמו,

      ויותר את השאר

       

       

        31/5/07 21:15:

      מאוד מדכא.

      אני אוהבת נמרים. 

        31/5/07 21:12:

      אני לא מתייחסת למראה החדר, כי לא במודעת עיצוב עסקינן וזכותו של כל אדם לגור בשקט בביתו ולעצב אותו כראות עיניו. קל וחומר אם ביקר אותו נמר.

       

      אני חייבת לציין שראיתי הרבה פוסטים (ק-ט-ע-ים) על הנמר הזה וגם בזמן שזה התפרסם ראיתי את הכותרות באינטרנט אבל התעצלתי לקרוא את הכתבה כולה, זכרתי רק: נמר, שדב בוקר. האמת...הייתי בטוחה שמישהו ראה שנמר נכנס לבית של מישהו ואותו אדם סגר את הדלת ונעל אותו בחדר.

       

      לפני כמה ימים הייתי באירוע וסיפרו לי שממש תפסו את הנמר בעורף, כמו שתופסים חתול, כי הנמר היה חולה. האמת, אני יודעת שזה מפחיד שנמר נכנס הביתה (לא מנסיון), אבל ממש ריחמתי על הנמר ושאני רואה את התמונה הזו, הנמר ממש מכווץ, כמו נמר צעצוע. מסכן.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל