אז איך אני

למרות כל הזימתיות המתפרצת פה לעיתים

אני מסתתרת

למרות שלפעמים יש גברים שמעניינים אותי

אני אף פעם לא אומרת

חצי מסתתרת

מחכה שיגלו אותי

בעיקר כשאני מפלרטטת זה אף פעם לא ברצינות

חיכיון

לפעמים לחכות זה טוב

איכשהו אני תמיד מאמינה שדברים מסתדרים

לא זוממת

לא מתכננת

אין לי אינטריגות

גם כשזוממים סביבי

גם כשמנסים להפיל אותי

אני רק מנסה לדלג בקלילות מעל הרגל האויבת

ויודעת שהוא ייפול הרבה לפני

ואיכשהו הכל מתערבל לי

פה

חיי האהבה

חיי  העבודה

לפעמים הרגליים שלי מתבלגנות

למרות שבראש הכל ברור

אבל אז אני מתוסכלת

זה מה שאמר לי היום המורה שלי לפלמנקו

ואולי זה ככה גם בחיים

הכל נורא ברור לי וידוע לי

אבל לפעמים

הרגליים שלי מסרבות לי ואני נתקעת

ואז צריך לדעת לקחת נשימה עמוקה

לחשוב

ולהתחיל שוב מהתחלה

בסוף אני אצליח