תמיד כשאני כבר מרים ידיים באה המציאות וטופחת לי על הפנים והפעם במובן החיובי של המילהוהמקרה שהיה כך היה, יום אחד אני אוסף זוג תיירים קנדיים יהודים מאחד המוזיאונים לכיוון בית המלון בו הם מתגוררים, הימים הם ימי מלחמת שלום הגליל 2 ואני שיודע אנגלית טובה למדי מנהל שיחה איתם על המלחמה . הם להפתעתי מגלים בקיאות בכל הקשור למלחמה.. ואז הגענו למלון . הבעל שילם לפי קריאת המונה ונתן טיפ נחמד .. לפתע שאל אם אני מסכים להצטרף אליהם לקפה ועוגה בלובי . הסכמתי מייד גם כי הם מצאו חן בעיני וגם כי הייתי זקוק להפסקה וגם כי תיארתי לעצמי שהם לא יתנו לי לשלם.......... המשכנו בשיחה ובשלב מסויים שאל הבעל שהציג עצמו בשם רודי ואישתו שמה רוז שאל אם אהיה מוכן להסיע וללוות אותם 3 ימים בצפון כמובן תמורת תשלום והוצאות לינה ואוכל .. לאחר מספר דקות הכל היה מוסכם בתקיעת כף וקבענו שעה.... למחרת בשעה היעודה אספתי אותם מפתח המלון ויצאנו לדרך. לא אלעה אותכם בפרטי הנסיעה שהיתה מעניינת בפני עצמה . הגענו לקראת הצהריים לקרית שמונה ופנינו למצוא סידור לינה באחד הקיבוצים ומיותקר לציין כי זאת לא היתה בעיה כי היתה תפוסה אפס בצימרים. לאחר שהתארגנו ה לכנו לאכול באחת המסעדות בעיר . מיותר לציין כי כל הצפון היה מלא בחיילים וכלי רכב צבאיים לאחר האוכל ביקש רודי שניסע לסופר מרקט לקנות ממתקים וסיגריות ולחלק את הטובין לחיילים , נו איך יכולתי להתנגד ניכנסנו לאחד הסופרים ... פניתי למנהל הסופר וסיפרתי לו את כוונת הזוג והנ"ל מייד הורה לתת הנחה על הקניה מילאנו את המונית ונסענו לכיוון מטולה ולא היו חסרים חיילים לחלק להם וכך סיימנו את היום. למחרת ביקש רודי שאמצא בעל טנדר ואגייס אותו כי המונית קטנה מידי וכך עשיתי ולאחר שעתיים היינו כבר בדרך לחלוקה כשהטנדר עמוס מכל טוב , עד הצהריים סיימנו לחלק ואז הלכנו לאכול ואחר האוכל עשינו "נגלה" שניה.... למחרת היה אותו דבר ובערב שבנו לתל אביב עייפים אך מרוצים
לא אשכח אותכם רוז ורודי , יישר כוח |