נסעתי היום עם סבא שלהם. בדרך קשקשנו וריכלנו על כל המשפחה.

שאלתי אותו: "תגיד, אתה לא מתגעגע לגפן שהייתה לנו פעם"

לקח לו שתיים-שלוש שניות עד שענה: "לא, אני אוהב את הגינה כמו שהיא עכשיו"

"אבל, כל-כך אהבת את הגפן"

- "נכון, אז אהבתי אותה ועכשיו אני אוהב את מה שעכשיו".

"אז מה, אתה לא טיפוס נוסטלגי?"

- "אני נוסטלגי, אבל לא תקוע בעבר". "גם אהבתי את הקיבוץ של פעם ואני מאד נהנה מהמצב היום", הוסיף.

"אז תמיד אתה מרוצה. אתה לא חושב שלפעמים זה במחיר של הדחקה והתכחשות למה שלא טוב?"

- "לא. כי אני תמיד חותר, שואף ויוזם", ענה ישר.

 חייכתי אליו והוא היה מבסוט מעצמו, כרגיל.