כותרות TheMarker >
    ';

    צטל'ה

    0

    82 הרחובות של ביירות

    4 תגובות   יום שבת, 7/6/08, 14:17

     

     

    26 שנה למלחמת לבנון הראשונה. הקטע הנ"ל נכתב בעקבות קריאת הספר "רם וברור" של יפתח ספקטור, והמשפט האומלל של חלוץ "הרגשתי רק מכה קלה בכנף".

     

     

    ב- 6.6.82  פרצה מלחמת לבנון הראשונה. זה היה אתמול לפני 26 שנים. באותה תקופה שירתתי בטייסת מסק"ר. אני וחברי הצעירים אשר סיימנו חודשים ספורים לפני כן את קורס הטיס, טרם השלמנו את קורס האימון המבצעי שלנו.

    היינו מלאי מוטיבציה ולחצנו על המפקדים לשבץ אותנו לטיסות למרות שלא השלמנו את האימונים ולתת לנו הזדמנות להוכיח את עצמנו.

    יום או יומיים לאחר תחילת המלחמה אכן ניתנה לאחדים מאתנו ההזדמנות ובבוקר הודיעו לנו כי שובצנו לטיסות שתערכנה באותו הלילה.

    המטרה היתה לפגוע ברכבים של מחבלים הנעים דרומה על כביש החוף הלבנוני. בלשון חיל אויר משימה כזאת נקראית ציד.

     

    במשך היום שמענו ברדיו כי יש שיירות של אזרחים לבנונים הבורחים צפונה על כביש החוף. מאחר ומטרתנו היתה לפגוע ברכבי מחבלים בלילה, ולא היה אף גורם בשטח שיכוון אותנו לאיזו מכונית היא מכונית של אזרחים ואיזו היא מכונית של מחבלים - העלינו אנחנו "דגל אדום" ואמרנו שהמשימה לא אפשרית. אנחנו לא מתכוונים לפגוע סתם באזרחים.

     

    דין ודברים נערך במהלך כמה שעות מול מפקדת המבצעים אשר הורידה לנו את הפקודה, ולקראת שעות הערב קיבלנו אישור מודיעיני שהמחבלים הציבו מחסומים רבים לאורך הכביש ועצרו את תנועת האזרחים כליל.

     

    מאחר וסמכנו על המודיעין ראינו את הדילמה המוסרית כסגורה. אין אזרחים על הציר אזי אין בעיה.

     

    אחה"צ שרטטנו את המפות, למדנו נתיבים והלכנו לנוח.

     

    בלילה המראנו זוגות בשורה עורפית לכיוון  צפון נכנסנו עמוק לתוך הים ובגובה נמוך מאוד בכדי לא להתגלות על ידי מכמי"ם בחוף.

     

    טסנו במרחק בטוח מהחוף הלבנוני. המרחק מהחוף הוגדר על ידי האיומים שהיו מסוגלים לפגוע בנו.

    מאחר וסמכנו על המודיעין טסנו בנתיב ללא חשש.

    ברגע שמתרחקים מהחוף - נכנסים לתוך חשיכה סמיכה ומוחלטת. פרט לזימזום המנוע אין דיבורים בקשר וההרגשה היא ריחוף בחלל שחור בתוך בועה שקופה.

    כאשר עברנו את קו צור צפונה כניראה שמעו אותנו מקצה נמל צור, וצרורות ארוכים של פגזים נותבים נורו לעברינו.

    זכור לי בברור שאני בוהה באדישות בקו המקוקו האדום המתקדם ישירות אלי. האדישות נבעה מכך שסמכתי על נתוני המודיעין שאנחנו בנתיב המוציא אותנו מחוץ לאיום תותחי הנ"מ הנ"ל שירו עלינו.

    ואכן הפס המקווקו דהה ונעלם בתוך הים השחור שסבב אותנו, ושוב חזרנו להיות מכורבלים בתוך שמיכה שחורה. ויזואלית המחזה היה אפילו מרהיב.

     

    לאחר פרק זמן נוסף הגענו לאזור המטרות ובמשך מספר דקות ירינו טילים על רכבי מחבלים אשר נעו דרומה על כביש החוף של לבנון.

    המשימה הושלמה בהצלחה. חזרנו על הנתיב הארוך דרומה וסיימתי לראשונה בחיי גיחה של פעילות מבצעית.

     

    אני מאמין שברגע שמקבלים נתוני מודיעין אשר על פיהם אין סיכון לאזרחים, ועדין יפגעו בסופו של דבר אזרחים, דבר שלא קרה בגיחה שלנו כי "הרמנו דגל אדום" הטיס המבצע פטור מאחריות מוסרית ומשפטית מתוצאות מעשיו.

    זה לא אומר שאם נפגעו חלילה אזרחים הטיס המבצע לא יחוש רע עם התוצאות. אבל זה כבר נושא אישי של כל אחד ואחד.

     

    אם לא כך הדבר אזי פעולה צבאית לא יכולה להתקיים בכלל.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/9/08 09:03:
      ודאי. שום דבר לא פוטר אותנו ממוסריות. אבל להזכירך: "מוסריות היא בעיני המסתכל"
        10/8/08 09:29:

      מלחמה זה לא עניין מוסרי נועם. אין לך מושג אם ברכבים שהורדת היו אזרחים או לא.

      אתה לא יודע אם במהלך השירות שלך, במשימות אחרות, פגעת באזרחים או לא.

      הסתמכות על מודיעין איננה פוטרת אותך ממוסריות.

        8/6/08 11:52:

      תודה.

       

      צטט: תמי ! 2008-06-07 14:36:41

      כתבת יפה, ומעניין

       

        7/6/08 14:36:
      כתבת יפה, ומעניין

      ארכיון

      פרופיל

      NoamE
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין