הגיטרות והבס שחורשים/ות על האוצ'יצ'ורניה (עיניים שחורות) שיכותי/ים לרוזנברג טריו
לזיכרה של לולו שלנו זצ"ל
לולו תפסה את מקומה בראש גבעת הדשא, צופה כלפי מטה על נתיניה הכלביים, דואגת ששום רע לא יאונה לאמהות ולפעוטים המעטים שהשתעשעו למטה. חמישים ק"ג של שכל, אהבה, נתינה ואחריות ארוזים בפרווה ג'ינג'ית מרהיבה. מלכת הכלבים, אהובת הנוער, נסיכת הלבבות, לולו שלי ז"ל.
"תיזהר שהכלב שלך לא יתקרב ליניבי שלי" שמעתי את הבחורה עם הפעוט השמנמן בן השלש אומרת לי. "זו כלבה שקוראים לה לולו והיא לא תתקרב אלא אם הוא יתקרב אליה" עניתי. יניבי כבר רץ ללולו הסבלנית שנענתה לחיזוריו וכבר קמה להגיש לו כדור טניס למשחק. לולו כיכבה כאלופת כדורי הטניס והיתה מסוגלת לתפוס כל כדור בכל עצמה ולהגיש אותו לכל אדם זקן או פעוט, רק שיבואו וישחקו. "אני לא אוהבת כלבים למה הם מלוכלכים ויש עליהם פשפשים (פרעושים אני מתקן אותה) והם גם נושכים. "לולו לא נושכת. לפעמים היא מלקקת אבל זה בגלל שהיא אוהבת ילדים" עניתי. "חסר לה שהיא תלקק את יניבי". קראתי ללולו והלכתי להשליך לה קצת כדורים. אני מכיר את ההיסטריות הדתיות האלה, לא רציתי להסתבך איתה. ככה הכרתי את שרה שההורים שלה קראו לה שרית אבל מאז שהיא התחילה להתחזק היא שינתה את השם שלה לשרה כמו השם של אימנו תתברך. שרה החכמה, שרה האהבלה, שרה המאושרת.
"פארק רמת דניה" עומד במרכזן של כמה שכונות שההבדלים הסוציו אקונומיים בינהן הם לא קטנים בלשון המעטה. בפארק כולם שווים. בני פרופסורים מתחפרים בארגז החול עם ילדי השיכונים, כולם אוכלים תותים שחורים מאותם העצים ורק מתי מעט טועמים גם מעץ התותים הלבנים הענק שבמרכז הדשא. בניינו, תותים לבנים זה לתולעי משי, לא לאנשים מהישוב, איכס. פארק נהדר שכזה, פארק שעושה מה שפארק ישראלי צריך לעשות, לחבר בין אנשים. אצלנו בפארק החלוקה בין האנשים היא לפי החיבה או הטינה שהם רוחשים לכלבים. כלבים מחברים בין כל אוהביהם והפרלמנט המפורסם של בעלי הכלבים ברמת דניה היווה דוגמא לכך שמעמדו החברתי של אדם נקבע לא על פי השכלתו, הצלחתו בעולם העסקים, גובה משכורתו, תפקידו או כל פראמטר אחר, מעמדך האישי נקבע ע"פ הפופולריות של כלבך. לולו שלי היתה מלכה ולכן בפארק רמת דניה, היתי גם אני מלך.
היחסים ביני לבין שרה התחממו לאחר שתפסתי אותה גונבת סחיבה מהסיגריה שהשארתי ליד הספסל בשבת בבוקר אחד כשנפגשנו כמו תמיד ליד הספסלים בראש גבעת הדשא, אולם המליאה של בעלי הכלבים ושל כל הילדים שבאים כל שבת במיוחד לפארק כדי לפגוש את לולו וברק ופינצ'וק ושמיל ורוחמה ולילה וכל שאר הולכי על ארבע רטובי הזרבובית. "אני לא ראיתי כלום" אמרתי לה "ואולי גם הוא עוד ישן בשבת בבוקר" הנהנתי כלפי שמיים. " מה אני יעשה, מתה לסיגריה. אני נורא משתדלת אבל לפעמים אני חוטאת שיסלח לי האלוקים ישתבח שמו." קרצתי לה בעין והיא צחקה ובקשה שאני לא אגלה לאף אחד באמא שלי. "זה נשאר בייני וביינאק. אמא שלי ז"ל וישתבח שמו לא בעסק" צחקתי וככה התחלנו להיות סאחבים.
חודשים לאחר מכן הדרך הטובה ביותר של שרה אימם (של יניב, שמואל ויפה, כולם במילעיל) לסחוב בשבת בבוקר לכיוון הפארק, לכיוון שאכטת השבת, לכיווני ולכיוונה של לולו, זה להגיד לפרחחים: "יאללה הולכים ללולו". "כשארון הולך לבית כנסת אני אין לי מה לעשות בבוקר עם הילדים וכל הווג'אראס, לולו ממלת לי את הבוקר". "בטח שלולו ממלאה לך את הבוקר וגם "נלסון" ( אחלה סיגריה, יום אחד היא תהרוג אותי). "שתוק יא קרציה על הסיגריות שלי ואני לא אומרת לגיברת שלך איך העיניים שלך מטיילות על הט'יזים של כל הבנות פה." אהבנו להקניט אחד את השני. היא ירדה עלי שיש לי רק שתי בנות ואין לי בן ואני ירדתי על היחסים המורכבים שלה עם הקדוש ברוך הוא.
לשרה יש פה גדול ברוך השם. בין שאר הדברים שהיא מחבבת בי (אני מקווה) זה היכולת שלי לספוג שפה עשירה בדימויים גסים בלי ליפול מהספסל ולספר לי ולשמוע ממני סיפורים עסיסיים שאותם היא לא יכולה לספר ולשמוע בעזרת הנשים בבית הכנסת ובטח לא בעזרת הגברים..... את הסיפור הבא אני אשתדל להביא בלשונה של שרה. איך הגענו לזה אני לא זוכר, נדמה לי ששאלתי אותה על מרים, בחורה נחמדה שפעם התלוותה אליה באחד מבוקרי השבת הקייציים ההם, ימי מלוך לולו אהובתי הג'ינג'ית.
"זאתי מרים, בחורה על הכיפק. הבעל שלה, שאלוהים יקח את הנשמה השחורה שלו, התחזק כל כך שנהיה רב גדול וכל היום רק לומד תורה. הוא גירש אותה רק בגלל שלא הצליחה להביא ילדים, מסכנה" שאלתי אותה אם זו סיבה לגירושין והיא אמרה לי שככה עושים לפעמים, גבר בלי ילדים זה לא גבר. "מרים גרה בכניסה ג' ואני בכניסה ב' באותה הקומה ולא היתי מכירה אותה אם לא היה לנו קיר משותף בין החדרי שינה שלנו" . הרחתי שיש פה פוטנציאל לסיפור מפולפל ושאלתי אותה למה היא מתכוונת. " "אצלנו בשיכון הקירות עשוים מבלוק שבע שזה כמו קרטון ושומעים כל דבר שהולך בצד השני, אז היא יודעת מה קורה אצלי ואצל אארון ואני יודעת איך היא והאינטיליגנט שלה מתווחששים, ישמור השם". "ואיך הם מתווחששים?" שאלתי. "חחוא ושווא וטול אמר ומעשים טובים שיהיו לי בריאים חמסה חמסיקה. אני לא יכולה לספר הכל אבל אלה באים אחד לשני בשמחה ובששון." "ואתם בצד השני שומעים הכל?" שאלתי. "נדלקו לך האזניים הא יא צפל? גם סקרן וגם חרמן" "רק סקרן מה יש לך את" עניתי. "אני לא מלומדת כמוך אבל אני יודעת מתי אנשים דלוקים אחד על התחת של השני ואלה, שיהיו לי בריאים, כל החיים שלהם ירח דבש". "הלוואי עליי" אמרתי ואז היא ירדה עלי רצח ואמרה לי שאת הירח דבש זה התפקיד שלי לעשות ואולי אני צריך לבוא אצלה ואצל אארון ולשמוע מעבר לקיר את שירת מרים וצעקות האינטיליגנט שלה ולקחת שיעורי בית. עכשיו כבר ממש נדלקתי על הקטע ושאלתי אם גם היא ואהרון למדו משהו מהקורסים שהם מקבלים והיא התחילה לצחוק ואמרה שהיא לא תספר לי עליה ועל אארון ומה שהם עושים. נו, חפרתי וחפרתי , השארתי עוד סיגריה דולקת על הספסל, תיחמנתי, התחנפתי ובסוף היא נעתרה. בעצם היא היתה מתה לספר אבל יש סיפורים שיותר קשה להשיג אותם מאשר להשיג את בר רפאלי. "כמו בסיגריות וב'טיזים אתה לא מוציא מילה מהפה" היא אומרת ואני מבטיח ואז היא מתחילה לספר לי עליה ועל אארון שמנהל משמרות במפעל פלסטיק, שהוא אחלה גבר ואחלה אבא ושומר מצוות וכולם אוהבים אותו בבית כנסת. "אני החיים שלי עם אארון, דבש" היא מספרת. "תמיד עבד קשה, תמיד מביא כל מה שצריך, תמיד אהב את הילדים רק שהוא עייף מכל העבודה והאחריות ולא תמיד היה לו כח לשמחת בית השואבה אם אתה מבין מה אני אומרת לך." "לא מבין" התממתי. " בטח שאתה יודע, מה שאתה לא עושה מספיק עם הגיברת שלך" "זאת אומרת?" אני משחק אותה אהבל. "יאללה יאללה אתה. התווחששויות, סאלטות, חישקוקים וכאלה. איזה טמבל אתה. אני באמת הולכת לעשות דיבור צפוף עם הגיברת המסכנה שלך." אמרתי לה שאם היא תספר לי אולי אני אשתפר ושאשתי אולי תרוויח גם משהו מזה. "יום אחד בא אארון ממשמרת ערב , הילדים כבר היו יושנים והוא נכנס למיטה בדיוק כשהגברת מרים והאינטיליגנט היו בסאלטות שלהם. בהתחלה הבנדאם נבהל ואמר לי 'יא ווארדי, אלה יירשו גהינום' אבל מפה לשם התחרמן, אללה יוסתור. אני בדיוק גמרתי שבעה נקיים לקולא כי אנחנו לא ממש חרדים ושנינו הינו חמים אש ומפה לשם גם אנחנו התחלנו עם העניינים רק שהרבה יותר מהר ממה שהם עושים. היה משו משו כי לארון היה כח לעוד פעם ועוד פעם ובסוף הוא גם עשה לאט לאט כמו האינטיליגנט של מרים." וואלה היתי רוצה להיות זבוב בתוך קיר ההפרדה. "ככה זה כבר שנה מאז שנכנסנו. מרים גרה שם כבר שלש שנים מאז שכבוד הרב גירש אותה. אלה מחרמנים אותנו ואנחנו מחרמנים אותם. פעם אארון אמר לי שאנחנו איתם בסטריאו ואני אמרתי שהוא ואני בסטריאו ומרים והאינטילגנט בסטריאו אבל ביחד אנחנו בקווארדו" ( קוואדרו אני מתקו את אם הבנים). נהיה שמח אארון, למד לעשות לנו טוב וגם אני למדתי לא להתבייש ולעשות לו טוב. הביאו לנו שמחה אלה, שיסלח לי ישתבח שמו." "למה הוא צריך לסלוח לך"? שאלתי. "למה בשולחן ערוך כתוב אסור, מותר רק בצורה הרגילה ואנחנו....ישמור השם! הכל נהיה יותר שמח בבית , ארון נהיה פחות עייף וחזר לו החיוך לפנים וגם עלי כולם אומרים איך שנהיתי יפה. שתהיה לי בריאה מריומה על השמחה שהיא הכניסה לנו בבית. פעם אארון לא היה מסכים שהילדים יכנסו לנו למיטה בשבת בבוקר אבל עכשיו לפני שהוא הולך לבית כנסת בא יניב עם החיתול הרטוב וגם שמואל ויפה נכנסים וכל המשפחה בתוך השמיכה כמו במאורה של שועלים שראיתי פעם בערוץ 8. כל הריח של של הלילה שלי ושל ארון ושל הילדים עם הפיפי מתערבב אבל אנחנו מרגישים הכי כיף בעולם." איזה חיים עשירים יש להם שם בתוך השיכונים המפלצתיים האלה חשבתי לי ואמרתי לה שבאמת הגיע הזמן שהיא תזמין אותנו לאיזה כוס קפה כשרה אצלם בדירה. ביקשתי ממנה לספר לי על מרים והאינטיליגנט שלה אבל היא אמרה לי שתיכף אארון חוזר מבית הכנסת ולכן גם היא צריכה לחזור הביתה ולפנק אותו ובפעם הבאה, אם אני אהיה ילד טוב, היא תספר לי קצת על החברה שלה מרים ואיך פגשה את הבחור הזה האינטילגנט.
לקח לנו שבועיים עד שנפגשנו שוב בגלל שאני, בעוונותי, עובד גם בשבתות. בתחילת הפגישה היתה דרמה קטנה בגלל ששיקספיר הכלב המופרע של פרופסור בניהו השתולל והפיל את יניב. לולו הכניסה לשיקספיר מכות וגירשה אותו מהגבעה והפרופסור כעס על לולו וחטף צעקות גם משרה שאמרה לו שאם הכלב המדרוב שלו לא ילמד להיות עם ילדים אז היא תתלונן בעיריה. שיקספיר והפרופ' נסוגו מהגבעה , זנבם בין רגליהם ולולו שבה לעמדת ניהול הפארק. גם יניבי נרגע והמשיך להתעלל באזניה של הג'ינג'ית הסבלנית.
"איפה הלכת לפני שבוע שלא היית?" היא שאלה אותי ואמרתי לה שהיתי חייב לעבוד. "ישמור השם לעבוד בשבת. אתה, יטגנו לך את התחת בגיהינום אתה." "אני מקווה שנשב ביחד על אותה המחבת, את, עם השכטות בשבת את" עניתי והיא אמרה שזה לא אותו הדבר כי היא חוטאת בקטנה בגלל שהיא מתה לסיגריה אבל היא לא עושה פרנסה ולא נוסעת ולא מבשלת ואפילו אארון שמריח את הריח של הסיגריות עושה כאילו הוא לא יודע שום דבר.
" מה שלום השכנה שלך מרים?" אני מגשש לכוונים הרצוים לי. "שתהיה לי בריאה, עושה בעיות." "איזה בעיות?" אני שואל. "בוא אני יספר לך איך פגשה מרים את האינטיליגנט. מרים היא בחורה מהשכונה של הדתיים ברוממה. אחורי שהרבה שנים היא לא הצליחה להביא לבעל שלה ילדים הם התגרשו והיא עברה לשיכון שלנו. היא עובדת פקידה במשרד הפנים עוד מהתקופה שדרעי היה שר הפנים והיתה מקבלת פרוטקציה בגלל הבעל הרבי שלה. יום אחד היא נפלה באיזה בור שהפועלים של העיריה לא סגרו ושברה את הרגל. איך שהיא שוכבת שם על המדרכה צועקת ובוכה, מגיע איזה נחמד אחד, מוריד לה את הנעל, לוקח אותה על הידיים, שם באוטו וטס לשערי צדק." "וזה האינטיליגנט?" אני מנחש. "אתה אין לך סבלנות? גם עם הגיברת שלך אתה ככה ממהר?" היא מקניטה. "לא שואל יותר תמשיכי" עניתי, סקרן כמו חתלתול מול פקעת צמר ונחוש כמו לולו כשהיא רודפת אחרי כדור טניס. "האינטיליגנט הזה שהשם שלו זה נעם ופעם היו קוראים לו פרופסור ליכט כשעוד היה עובד פרופסור באוניברסיטה, לקח אותה לבית חולים ודאג שיטפלו בה יפה יפה וחזר למשרד שלו איפה שהוא המנהל של חברת הייטק ושמה הוא עושה את כל הכסף שלו." "סחתיקה על מרים. גם אינטיליגנט וגם עשיר. הוא נשוי?" ,בטח נשוי" היא מספרת לי "אבל החיים שלו עם האשה שלו הם חרא בגלל שאשתו שהיא כוסית בנלאומית ויש לה בוטיק בקניון היא פריג'ידרית". מה זאת אומרת פריג'ידרית? רולה ענקית כמו פריג'ידר?" שאלתי. " איזה מטומטם אתה! אמרתי לך שהיא כוסית כוסית, אמהמה, קרח אצלה בלמטה וגם בלב שלה יש וואחד קרטיב רק בלי הסוכר והצבע מאכל." "פריג'ידית, אומרים פריג'דית" תיקנתי. "בסדר אז אני לא מלומדת כמוך אבל אתה עוד לא התחלת ללמוד על החיים אז תשתוק קצת ותשמע משהו על החיים בשיכון." הסתלבטנות שלי עוד תעלה לי ביוקר יום אחד הרהרתי לעצמי. "אחורי יומיים פתאום הנעם הזה רואה שהנעל של מריומה אצלו באוטו ומתחיל לחפש אותה בשביל להביא לה. בבית חולים איפה שעשו לה גבס, מחפשים במחשב ומוצאים את הכתובת. נעם קנה פרחים ושוקולד, עשה אריזה יפה עם פתק "החלמה מהירה" והגיע לשיכון. מפה לשם הם התחילו למצא חן בעיניים שלהם ואחורי כמה שבועות היא הזמינה אותו לארוחת ערב עם חריימה וסלטים והוא היביא יין אדום ועוגות מ"פרש" (קונדיטוריה מפורסמת בקרית היובל) והם אכלו וצחקו ומפה לשם הגיעו לחדר שינה שלה איפה שהקיר המשותף שלנו אבל זה היה לפני שארון ואני קנינו את הדירה ככה שאני לא יודעת בדיוק איך כל זה התחיל". ממש סיפור סינדרלה" אמרתי. "מכירה את הסרט הזה. לקחתי מההשכרה בשביל הילדים, אני מתה על הסרטים של וולט דיסני". "הסרטים האלה הם רובם אגדות ישנות של האחים גרים, וולט דיסני רק לוקחים את הסיפורים ועושים סרטים" הפגנתי את השכלתי במקום הלא נכון. "מה אכפת לי איזה אחים, אחלה סרט רק שפה במקום שיקח אותה לארמון שלו איפה שהמכשפה הרעה, הוא בנה לעצמו ארמון בתוך המערה שלה והיא עשתה אותו מלך". שאלתי אותה איך היא עשתה אותו מלך והיא ענתה שגבר שמפנקים אותו ומבשלים לו ומלקקים אותו ומוצצים אותו ומתווחששים איתו ואוהבים אותו נהיה מלך ואשתו אוטומאטית נהיית מלכה.
בזמן שדיברנו התארגן תור של ילדים שידו כדורי טניס ללועה הפעור של לולו. לפעמים הילדים היו מוכנים ללכת מכות על הזכות לזרוק לה את הכדורים והיתי צריך להסביר להם שלולו רודפת שלום ושאם לא יהיה תור מסודר אין סיכוי שהיא תשתף פעולה. תוך מעט מאוד זמן למדו הילדים להיות מנומסים ולסדר את עינייני התור בדרכי שלום. פעם כשילדים חרדיים התגברו על הפחד וליטפו את הכלבה היפהפיה, הגיע החוכמולוג התורן ואמר שאסור לגעת בכלבים כי הם טמאים. שאלתי את הילד האם גם חמור זה טמא והוא אישר את העובדה. "אז איך ישים המשיח את התחת הקדוש שלו על החמור כשהוא יגיע?" שאלתי את כבוד הרב בן השתים עשרה. "אפיקויירס" רטן גדול הפוסקים ונעלם משם. נראה לי ששברתי לגאון את האוטוריטה ההילכתית להרבה זמן.
"אלה באים והולכים לחוצלארץ שמה הוא מפנק אותה בבית מלונים וקונה לה מתנות והם אוהבים אחד את השני המון וכל האהבה הזאת עוברת לנו את הקיר ומסובבת גם לנו את החיים. אני מצידי שאני ילך לגהינום השחור של הדתיים רק שימשיך ככה גם אצלי ואצל אארון כל החיים."
"איך את יודעת את כל זה, היא מספרת לך הכל?", שאלתי והיא סיפרה לי איך יום אחד היא פגשה אותה במכולת. לפני זה כשהן היו נפגשות ברחוב הן רק עשו שלום עם הראש והמשיכו כאילו הן לא יודעות אחת על השניה. " היא מסתכלת עלי ואני עליה ופתאום היא מקריצה לי בעין ואני מקריצה לה בחזרה ואז אנחנו חוטפות ג'ננה של צחוקים כאלה שכמעט יוצא לנו פיפי מרוב שאנחנו צוחקות." "מה מצחיק?"שאלתי והיא ענתה שאם אני לא מבין מה מצחיק אני כבר לא אבין כלום. מפה לשם מרים הזמינה את שרה לבית שלה שבכניסה השניה ושם הם התחילו להעביר קטעים ועצות של נשים ונהיו החברות הכי טובות. כנראה שאורגיות מרובעות עושות חברות גם אם יש קיר מבלוק 7 באמצע. "יום אחד הוא הפתיע אותה עם כרטיסים לאיטליה לחופש של שבועיים. איך שהיא חוזרת לבית שלה היא רואה שכל הבית משופץ ובסלון יש טלוויזיה אל אס די ענקית ושעשו אמבטיה ז'קוזי חדשה והחדר שינה נהיה מלא מראות ומיטה חדשה עם מזרון חדש ושידה עם מלא קוסמטיקה. הבנאדם השקיע מלאן ת'לפים במריומה". "ואיך המלכה הגיבה כשהיא ראתה את הארמון החדש?" שאלתי את שרה מורתנו. " בהתחלה היא קצת כעסה. שאלה אותו מה יהיה אם יפרדו כי היא אף פעם לא תוכל להחזיר כל כך הרבה כסף והיא, לא קונים אותה כמו איזה שרמוטה. נעם אמר לה שזה רק כסף ויש לו מספיק. מה שהיא נותנת לו ומה שיש לו בלב עליה לא משתווה לשום כסף שבעולם. שאלה מה יש לו בלב עליה והוא אמר לה: מרים, אני אוהב אותך. אמרה לו: מה יש לך אתה איש מלומד עם בחורה כמוני? אמר לה: בחורה כמוך, איך שאת אוהבת אותי ומפנקת אותי, שווה אלף פריג'ידריות מלומדות כמו האשה שלי שאלוקים יקח אותה."
"וואללה ממש טלנובלה" הבעתי את דעתי הלא מלומדת על איכות הסיפור. "זה יותר טוב מטלנובלה הסיפורים שלנו מהשיכון ולא צריך לדעת ספרדית. אפילו האחים שלך האלה" --גרים אני אומר לה, האחים גרים- "והוולט דיסני הזה לא יצליחו להמציא סיפורים יותר טובים". "נראה לך שהוא יעזוב את אשתו הפריג'ידית ויעבור לשיכון?" שאלתי. "איך אני יכולה לדעת? בינתיים היא נכנסה להריון. אלה מרוב שמתלהבים אחד עם השני שכחו קצת את השבעה נקיים ופתאום נכנסה להריון בגלל שאצלה הביצבוץ"- ביוץ אני מתקן ביוץ-" אנא עארף שיהיה ביוץ, נופל שבעה ימים אחרי תחילת המחזור ושבעה ימים לפני הסוף של הנקיים לקולא." "ומה הם מתכוונים לעשות עם ההריון הזה ?" שאלתי והיא ענתה שנעם מה זה מתלהב ואמר לה שהוא ידאג לילד הזה כל החיים ושחסר לה להפיל אותו. אתה מבין עכשיו למה גירש אותה כבוד הרב? בגלל שהוא פרימיטיבי ולא בדק למה לא הביאה לו ילדים. שישאר עם התורה שלו ושנעם ומריומה ימשיכו ללקק את כל הדבש. בינתיים הגן עדן הוא שלהם והוא נחנק עם התורה ומצוות שלו. מה שוות כל המצוות למי שלא יודע לשמח את האשה שלו הא?"
זה סיפור מתוק חשבתי לי. לפעמים בעוונותי אני כופר בכפירתי וחושב שאולי בכל זאת יש איזה אלוהים בשמיים, אלוהים שנותן ומפנק, שגומל לאנשים טובים, שמביא את גן העדן לשיכון.
ממה שהבנתי ההרמוניה המרובעת נמצאת בסכנה כי נעם הציע לאהרון מחיר מצוין עבור הדירה שלהם כדי להכפיל את הדירה של מרים ושרה חוששת שללא השכנות המופלאה, האהבה של מרים ונעם לא תעבור את הקיר והחיים יחזרו למה שהיו קודם. "אמרתי את זה למריומה והיא אמרה לי שאנחנו נמשיך להיות חברות באש ובמיים ביתר ירושלים ושאני כבר יודעת הכל ולא צריכה אותם בשביל האהבה שלי ושל אארון."
יאללה, אארון חוזר ואני צריכה לזוז. ותשמע, למה שלא תבואו אתה והגברת שלך עם הבנות היפות שלכם אצלנו לארוחת שבת. אני יעשה לכם חריימה שתפתח לכם את התיאבון והנשמה כמו שלא טעמתם בחיים שלכם" "יום שישי הבא, סיכמנו."
|