אז דיברתי עם הטייס... שיחה ארוכה אחת ועוד אחת ועוד אחת. שעות של שיחות, עמוקות, על החיים והילדים והעבודה ובעיקר על רגשות. הוא סיפר על הקריירה שלו, על הנשים שמתחילות איתו על כל צעד ושעל ועל הצורך העז בחברה אמיתית לחיים. מישהי כמוני, שתהווה השלמה אמיתית לדמותו המרשימה. בחיי, כבר כמעט רצתי להזמין שמלה... רק שגלית לוי בדיוק עסקה בהידוק פאייטים מרהיבים ולא היה לה זמן אלי. "לא נורא" אמרתי לעצמי, "גבר החלומות הגיע ויחכה, ואת השמלה נלך להזמין יחד". אחרי ימים של שיחות הגיעה העת להיפגש. "תחליטי איפה את רוצה... אסע בשבילך לכל מקום" הוא אמר. קבענו במקום הכי רומנטי בסביבה... לבשתי את המחשוף הכי גדול שיש לי, התבשמתי ויצאתי מתוך ידיעה ברורה שהגבר של חיי (ועימו סקס פרוע עד אור הבוקר) מחכה לי ממש במרחק נגיעה. מה אומר? כשהוא אמר שהוא טייס, הוא כנראה התכוון למטוסים של הלונה- פארק. והנשים שמתחילות איתו? בנות- איבדתן כל שמץ כבוד עצמי! אין כל דרך להסביר את היצור שהופיע מולי. איך אפשר לתאר את חטטיו? את לחייו הרוטטות? את המפרצים? וגולת הכותרת- הקבבונים שהודבקו לכפות ידיו. אכן, אין צדק בעולם. מכיוון שהייתי בתחילת דרכי, וטרם זנחתי את נימוסי הפולניים, ישבתי איתו ערב שלם(!!) שבו לא הפסקתי לחשוב על סיבות לברוח משם מהר, ניסיתי לזמן בטלפתיה שיחות טלפון היסטריות ומה לא. בסוף, תודה לאל, הסיוט הסתיים ואני יכולתי לשוב לביתי החמים ולסייבר עם בועז. מראה הזין שלו במצלמה השכיח חלק ממצוקות הדייט וזכר אצבעותיו המרשימות בתוכי ולשונו על הדגדגן שלי דחק את הקבבונים. כששנינו גמרנו ביחד, הודיתי בחום לממציא מצלמת האינטרנט ונשבעתי בליבי "לא עוד דייטים ללא תמונה".