5:30! נבעתה אן כשהציצה בשעון. ב-7 הוא יהיה כאן, והעוגה עדיין רחוקה מלהיות מוכנה! האשמה בריבת האוכמניות, כמובן. זה מה שכתוב במתכון: לאחר אפיית העוגה יש למרוח עליה ריבת אוכמניות בשכבה עבה ואחידה .אחידה...אן הביטה בייאוש בשלוליות האדומות כהות, בגדלים שונים וצורות מוזרו , שכיערו את העוגה המושלמת , הצחורה שלה. למה זה לא נראה כמו בתמונה שצורפה למתכון?

השעון המשיך במסעו. דקות יקרות חולפות, ופתרון לציפוי המכוער – אין! אן נאנחה והמשיכה ליישר בעזרת סכין וכף את שכבת האוכמניות שסירבה בתוקף להתיישר, ואף חלק ממנה טפטף באכזריות מטה, לתוך הגבינה הלבנה , כמו טיפות דם על שלג. בטח לא כמו שעוגה צריכה להיראות לפני דייט כל כך חשוב עם אהבת חייה.

תמונות קטועות מהפגישה הראשונה שלהם חלפו במוחה. מרתף הבניין...הכבסים הצחורים שלה בסל נצרים...הבריון שעינו האחת כחולה והשנייה – ירוקה הופך את סלה ומשליך לרצפה את כבסיה הנקיים... חמת הזעם שלה..ציפורניה שננעצו בבשרו...לבה המשתולל, ללא כל היגיון כשמשך אותה אליו בזרועותיו החסונות וקנה לה המבורגר בדוכן ברחוב...מי העלה על דעתו שבמסגרת תורת הניגודים הנמשכים, היא , פרוטסטנטית המבקרת כל יום ראשון בכנסייה, תקדיש יומיים תמימים לאפיית עוגת גבינה שתוגש כמנחת אהבה לאותו בריון, באותו חג יהודי משונה, שבו אוכלים מאכלי חלב בלבד?

אגלי זיעה בצבצו על מצחה. היא הסירה לרגע את כפפת הסיליקון ההיגיינית מידה האוחזת בסכין, וניגבה את מצחה בממחטת כותנה מגוהצת. היא שנאה דברים בלתי מושלמים. בבואתה ניבטה אליה מהמראה ממול, נטולת כל פגם. סינר מעומלן ללא רבב,  שיער אסוף היטב לאחור, רגליים מטופחות שאצבעותיהן משוחות בלכה ורדרדה. ורדרדה כמו ציפיותיה מהערב! זה הערב שבו רצתה שהוא יווכח בכישוריה הביתיים כאשר הזמינה אותו לעוגת גבינה לכבוד חגו. כן, הוא רק יטעם מהעוגה ומיד יכרע ברך על הרצפה המבהיקה מניקיון, וישלוף את הקופסה המהודרת ובתוכה טבעת אירוסין ...

  אמנם לא יהיה להם קל לגור יחד. מה יעשו בכריסמס? האם יתיר לה להביא אשוח הביתה ולקשט אותו בפנסים צבעוניים כפי שנהגה מדי שנה, או שתצטרך להדליק אתו נרות באותו אבזר יהודי מוזר הקרוי "חנוכייה"? ומה תעשה באותו חג מוזר עוד יותר שבו אסור לאכול לחם אלא מין קרשים רבועים, מחוררים הקרויים "מצות"? שלא לדבר על המעדן שאותו הפכה ליצירת אמנות במטבחה –בייקון צלוי וביצים? הלא אסור לו לאכול כלל מבשרה של אותה חיה, הנחשבת טמאה לפי דתו. ומה יהיה בימי ראשון? תמיד חלמה שבן זוגה ילך אתה לכנסיה., לבוש בבגדים אלגנטיים...

חחח בגדים אלגנטיים – הוא! הוא שחולצתו הפשוטה פתוחה דרך קבע עד חגורת הג'ינס הקרוע והדהוי שלו,  וחושפת חזה שעיר........ הוא, שגלי שערו הכהה נופלים תדיר על עיניו הלגלגניות, מעל לפנים שלעולם אינם מגולחים...

סוף סוף נכנעה העוגה ועמדה כלילת שלמות על המגש. אן גירשה ממוחה הקודח תמונה של עוגה אחרת, בעלת שלוש קומות, עוגת חתונה....ומיהרה להחליף בגדים. כאשר נשמע הצלצול בדלת, הייתה מרוצה לאין ערוך מהופעתה המושלמת, החל מגרבוני הניילון שעטפו את רגליה , נעלי העקב החדשות, שמלת המשי התכולה שהחמיאה לגזרתה.

כן! הערב זה חייב לקרות! כשחיוך מאושר על פניה פתחה את הדלת -ושם הוא היה, אביר לבבה, דווקא בחליפה תפורה היטב, ולצדו.........רגע, מה הולך פה?"תכירי, אן, זאת ארוסתי, חנה", אמר. "חשבתי שיהיה חבל אם תפסיד את עוגת הגבינה שלך". 

כל הזכויות שמורות לאלומה עברון @