ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
| חזון וגישה חדשניים באשר לתפקיד המשפט בחברה ***** ***** יש חדש תחת השמש! ***** ברצוני להציג בפניכם, ידידיי לקפה, חזון וגישה חדשניים באשר לתפקיד המשפט בחברה. **** תפיסה של טוב***** קוהלת כבר אמר, ש"מקום המשפט שמה הרשע". והנה, חבורת מרצים צעירה מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן יזמה רב שיח בניסיון לפרוץ דרך, וליישם גישה של טוב (במובן האתי-אנושי) במשפט הישראלי. =
השיח כאמור התקיים במסגרת כנס מכונן של תורת המשפט הטיפולית, ולקחו בו חלק גם שופטים ועורכי דין. =
שמחתי להזמנה לשאת בכנס דברים באשר לתפקידו של עורך הדין. =
תורת המשפט הטיפולית תורה זו החלה להתפתח בארה"ב בתחילת שנות התשעים. עקרונותיה כבר זכו שם להכרה, והם מכים שורש גם במדינות שונות באירופה. =
ולהמחשה: במדינת ניו יורק לבדה כבר קיימים 500 (!) בתי משפט מיוחדים, המיישמים את עקרונות תורת המשפט הטיפולית בנושא סמים. =
תקצר היריעה מלפרט כאן בקפה אודות תורה זו, למעוניינים להעמיק http://www.therapeuticjurisprudence.org ==
ברור, שתחומים מסוימים של המשפט (פלילי ומשפחה) הינם במובהק קרקע בה מכה המשפט הטיפולי שורש בנקל. =
יש לצפות, שבתחומים אחרים דוגמת נזיקין, מינהלי ומסחרי יבואו עקרונות התורה הזו לידי ביטוי בדרכים אחרות. =
כפועל יוצא מיישום החזון ומהמגישה החדשניים הללו, מוגדרים למעשה מחדש תפקידם והיקף אחריותם של שופטים ושל עורכי דין. =
הגדרה חדשה לתפקידי השופט ועורך הדין תורת המשפט הטיפולית תופסתאת השופטים ואת עורכי הדין כ"סוכנים טיפוליים". =
על מנת להמחיש טוב יותר מהו עורך הדין הטיפולי, אציג את הדברים בנימה אישית משהו. הם יקבלו מימד נוסף ויהיו ברורים יותר רק לאחר שיובן תפקידו של השופט, דווקא. =
עורך הדין הטיפולי (בנימה אישית משהו) כאמור, הוזמנתי להציג את דעתי בפאנל, הגם שהתמחותי רבת השנים הינה במשפט הציבורי, תחום שאינו מובהק ליישום עקרונות המשפט הטיפולי. =
נראה, כי העניין מצד המארגנים לשמוע את דעתי היה נעוץ בכך, שבהתנהלותי היום-יומית אני מדגיש, באופן אינטואיטיבי לחלוטין, את עקרונות התורה (ועל כך אמר המשורר: והוא בכלל לא ידע שהוא כזה). =
הדברים אמורים במיוחד בשל כך, שאני חותר דרך קבע להתוות פתרונות יצירתיים, חלקם לבר משפטיים, שאינם מקובלים אצל עורכי הדין. =
ואמנם, שובצתי בפאנל, בו הוצג עורך הדין הטיפולי כבעל תפיסה אתית רחבה והבנה מעמיקה הן של תהליכים ומצבים והן של נפש האדם, וגם כמי שפתוח לשתף פעולה לטובת לקוחותיו עם מומחים מדיסציפלינות אחרות. =
השופט כסוכן טיפולי וכאן מגיע תורו של הסוכן הטיפולי המרכזי: השופט. =
להבדיל מהשופט המוכר בשיטתנו האדברסרית, אשר קובע מהן העובדות, מחיל את החוק, מפרש ופוסק, = השופט הטיפולי" מתפקד מתוך אוריינטציה של אכפתיות, במטרה להביא לפתרון משבר (למשל במשפחה, או של עבריין צורך סמים). =
השופט הטיפולי מתנהל ממקום של הבנת נפש האדם, והעמדת צרכיו במרכז. בין היתר עליו לקחת בחשבון תחושות, רגשות ולחצים, שהינם לרוב עניין בלתי רלוונטי בשיטה הקיימת בארץ. =
השופט הטיפולי עושה שימוש גם בכישורים לבר משפטיים, ולמעשה, הוא מתפקד כמעין מנהיג, המסתייע בצוות רב תחומי בעל הכשרה מגוונת (דוגמת עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ועוד), וכן בנציגים מהקהילה. =
עורך הדין הטיפולי כמקור ברכה ושפע ללקוחותיו כשם שמתפתח שופט מזן חדש, כך מתפתח לו מקצוע עריכת הדין באפיון אחר מזה המוכר לנו עד כה. =
עורך הדין הטיפולי אינו עוד חרב להשכיר, ותפקידו אינו מתמצה רק ברדיפה אחרי ניצחון למרשיו. =
הוא שותף במציאת פתרון אופטימאלי, ומחויב להתנהלות על יסוד תפיסה אתית רחבה, המיועדת להביא לסיום מוצלח של המשבר עבור הצדדים. =
מובן, שעורך דין שהינו בעל יכולת רב תחומית, וכישורים נוספים מעבר לאלה הנפוצים והנדרשים כיום הינו מקור ברכה ושפע ללקוחותיו. =
הרהורים המעט שתואר מעלה שאלות רבות למחשבה, ולרבות: =
- =האם התפיסה של "פיתרון" ולאו דווקא "ניצחון" הינה ==ישימה בתרבות הישראלית? =
- =האם גישה אתית-אנושית תהווה, ולו גם מענה חלקי, ==למחלתה הממארת של מערכת המשפט שלנו? =
-= האם פעילות בצוות רב תחומי תשפר את התוצרים ==שמפיקה מערכת המשפט כאן? = - =האם עריכת דין טיפולית תביא עדנה וכבוד למקצוע ==עריכת הדין השנוא כנראה זה דורות? =
- =האם תפקיד רב תחומי בדמות שופט-מנהיג יאתגר ==עורכי דין מוכשרים (וכמובן עורכות דין מוכשרות) ==מהסקטור הפרטי לוותר משהו על הכנסה לטובת == הצטרפות למערכת השפיטה? =
אשמח לשמוע את דעותיכם, ולא פחות אשמח לקבל מכם שאלות מעניינות נוספות. = = |
עדינה מוסקוביץ'
בתגובה על לרתום את ה"וירטואלי" לטובת ה"ממשי"
עופר_לוי
בתגובה על עורך דין שיש בו אמפתיה
עוצמה
בתגובה על אמפתיה
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
בחירות |
מזג אוויר |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות סרטים |
סרטים חדשים |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
לונדון 2012 |
ספרים
|
תגובות (82)
התוכן ננעל וכעת לא ניתן להגיב.
/null/text_64k_1#
שמוליק-
תיארת בקצרה משהו מאד דומה למה שקורה בקליניקה,
בעבודה עם זוגות הבאים לייעוץ זוגי.
אנשים נכנסים במחשבה שהם עומדים למשפט.
שהיועצת/מטפלת תכריע מי מבני הזוג "בסדר" ומי לא.
במפגש הראשון מטפלת/יועצת טובה , תבהיר חד-משמעית
שתפיסת העולם בחדר חייבת להיות WIN-WIN
שאין אופציה אחרת
שאני- איני שופטת, אלא שתפקידי להבהיר שהבעיה של האחד
היא למעשה גם הבעיה של השני
ובלי פיתרון יעיל
שניהם יחוו סבל
התפיסה איננה נשית או גברית,
אלא, אנושית.
הגענו לעידן בו המשאבים שלנו מידלדלים.
אין לנו כבר זמן, כסף או כוח,
להמשיך ולהיות בלתי-יעילים.
כל מה שלא מטופל- חוזר אלינו.
גם בבתי המשפט.
הנושא מעניין. לטעמי יש מקום לשנות את ניסוח כותרת השפוסט מ"מטפלת" ל"משקמת".
הלוואי שיכולנו לשנות את התפיסה החברתית הרווחת שבה יצר החמדנות הרע גורם לחלק הארי של בני אנוש לנצל לרעה את כוחם והידע שלהם וכך להרויח על חשבונם של אלו הנזקקים לעזרה ולסיוע.
לצורך שינוי ערכי במערכת המשפט ברוח הדברים האמורים בפוסט יש מקום למנות שופטים ערכיים יותר מאלו המכהנים כיום. לדאבוני רב השופטים שיצא לי להכיר אינם בעלי אישיות מספיק חזקה.
יחד עם זאת אני סבור שחלק מהבעיה נובע מכך שמערכת המשפט השתלטה על חיינו בשל אזלת היד של מערכות שלטוניות אחרות.
היי שמוליק...
על הבלוג הראשון שלך הגבתי די מהר..ובכתיבה מהבטן...
השני ללא ספק הצריך יותר מחשבה...זמן רב יותר לתת לנושא "לשבת בבטן"...
לאחר קריאה חוזרת...מגיבה...רק מעט ממה שעלה במחשבה..
והגבתי לא כי הרגשתי צורך...פשוט לא יכולתי בנושא כה חשוב שלא ...
כל כך עצוב שחברה שהוקמה ממקום כה אידיאליסטית בטווח כה קצר מוצאת עצמה מתמודדת מול הדילמה שאתה מציב...ואולי בכלל בגלל הזמן הקצר אנו עדיין במקום הזה...בהחלט בחברה הישראלית יש צורך והכרח בפתרונות ולא בניצחונות, בכל כך הרבה תחומים, לא רק בתחום המשפט,אבל יתכן וזה מקום נהדר להתחיל...= אכפתיות הינה שורש כל טוב בעיני...אתיקה ואנושיות נגזרות גם ממנה...מערכת המשפט בימינו לוקה בלא מעט נגעים, גישה שתכלול אנושיות ואתיקה בהחלט עשויה להוביל לדרך חדשה...= מניחה שכמו בפוליטיקה, התחושה שהשיקולים זרים , האמת איננה נר לרגלי השופטים והמערכת כולה, טובת הציבור איננה בראש מעיניהם של העוסקים במלאכה...כל אלה מרחיקים את המקצוע מאהדת הציבור... עורכי הדין, שבמסגרת עבודתם עושים את מלאכתם נאמנה...(ויש רבים וטובים שלמרות כל הנאמר אכן עושים ומשובחים), כל אלה אינם ששים להיות חלק מהמנגנון ולהיטמע בתוכו...הם אמנם פועלים במסגרתו, אולם שומרים על האמת שלהם בהתבדלותם בדרך זו או אחרת...חג שמח
רלי
שמוליק פוסט יפה,
ורציתי להוסיף שלא המקצוע עושה את האדם,
אלה האדם עושה את המקצוע,
לכן חייכתי כשכתבת על כך שאינך ידעת שאתה כזה:)
צר לי רק על דבר אחד,
מצד אחד יש גישה שונה ויותר אישית בנושא עריכת דין ומשפטים ככלל
ומצד שני יש התרחקות מהטיפול האישי למשל ברפואה,
כי רופא משפחה מזמן הפסיק להיות המטפל האישי של האדם,
והפך בלורג קטן במנגנון המשומן של הגופים הגדולים בדמות קופות חולים למנהם,
וכך...
למעשה הוציאו מהרפואהאת אחד עמודי התווח החשובים שעליו היא הייתה מושטתת בעבר,
בגלל התפתחות הטכנולוגיה.
והינה דווקא במערכת המשפט הפתעה...נעימה
גישה יותר אישית ואנושית, ואולי זה קם בגלל חולשתה שלמנגנון המדיני שבתחומים מסוימים לא השכילה לטפל באופן היעיל כמו סמים ופשיעת הנוער לדוגמא,
ובעיניי כל רוח המקרבת לאנושיות מבורכת כי בראש וראשונה בני אדם אנחנו ורק אחר כך בעלי המקצוע.
הדיון מתנהל לו כבר תקופה,
ובכל זאת
מידי מספר ימים
מגיעה לה
הארה מעניינת חדשה.
==
ראשית, תודה למגיבים,
ואשמח מאד לשמוע גם את דעתכם.
=
היא בהחלט מסקרנת ורלוונטית.
שמואל ליאור
אן.
אני מעתיק מהתגובה של לפוסט את הקשרים שנבנים לאט לאט במאמרו הנפלא של שמוליק.
ציטוט:
שמוליק: "האם תפקיד רב תחומי בדמות שופט-מנהיג יאתגר
==עורכי דין מוכשרים (וכמובן עורכות דין מוכשרות)
==מהסקטור הפרטי לוותר משהו על הכנסה לטובת
== הצטרפות למערכת השפיטה?
אני: "שופט לא יכול להיות מעולם מנהיג בהיכלי הצדק, שופט בתפקידו מוגבל במערכת חוקים כתובה ע"י מחוקק הן ברוח הדברים והן ברוח הענישה, מנהיג אינו כבול לכלום למעט הדרך בה הוא מוביל את אוהדיו, לכן צריך להשתמש במושג מנהיגות-שופטת שתעצב את היכלי הצדק ותגרום לאנשים איכותיים (עו"ד, רופאים, עובדים סוצייאלים...) לזנוח את עגל הזהב והצטרף למקום שבו מנהיגות בונה משפט לעם."
תודה שהחזרת אותי לפוסט.
שמוליק היקר,
אומנם נזקקתי לכמה ישיבות כדי לקרוא את כל התגובות, מרובם השכלתי והרחבתי אופקים ועל כך מגיעה לך תודה רבה גדולה!
דווקא אתחיל בתגובה למגיב האחרון יוסף פרידמן, וזאת במסגרת תפקידי כעובדת סוציאלית הכפופה מקצועית למשרד הרווחה...
אני לא חושבת, ותתקנו אותי אם אני טועה, שמישהו מצפה מבית המשפט לעשות את העבודה של שירותי הרווחה (ודע לך אני מסכימה עקרונית עם ההערה שלו כי קצרה ידם של עובדי הרווחה בהתוויית פתרונות לשכבות רחבות של נזקקים - באחד הימים אכין על זה פוסט - )אני חושבת שהמוקד הוא לא בתוצאה הסופית של התהליך השיפוטי כי ברור שתפקידו של השופט הוא לפסוק, אני חושבת שהמוקד הוא בהתנהלות התהליך...
כפי שכתבתי לך במכתב האישי אותו שיגרתי אליך (מקווה שקיבלת), אצלנו בבית המשפט לנוער התהליך מתנהל בצורה המעוררת כבוד, השופט הוא בעל אוריינטציה טיפולית לעילא והתהליך עצמו לעתים משמעותי יותר מכל תהליך טיפולי שיגרתי שלנו, גורמי הטיפול הממונים על טיפול...אבל לדעתי הבעיה המונעת את הנחלת הגישה לתוך המערכת כולה טמונה בתופעה, כפי שהוגדרה על ידי הקורא גקי אדרי (גם כתבתי לו אישית) כי בחברה הישראלית "אסור לצאת פרייר" (כך אגב גם מלמדים בקורסי גישור) וכי הנצחון חשוב יותר מהפתרון...זה משהו שטמון בנו כחברה ואני מאוד מקווה שישתנה משהו כי כל עוד ההשקפה לא תשתנה, ניתקע עם חוליי החברה כפי שהם באים לידי ביטוי בחיי היום יום שלנו (וגם בזירה המדינית, ובעצם, בכל הזירות)...קוראת אחרת התיחסה לתהלך שהתקיים בדרום אפריקה, תהליך של מחילה וסליחה, כנראה בהשראתו של המנהיג נלסון מנדלה, שמצא בתוכו יכולת לסלוח אפילו לאחר שנים רבות בכלא), הלוואי עלינו מנהיד שינחיל תכונות אנשוית לתוכינו על מנת שהכל יכול התחיל...
וחששתי שלא יהיה לי מה להגיד אחרי ההערות המלומדות שלפניי....
תמשיך לעדכן ואני מצידי אחפש עדכונים, כי זה פשוט מרתק (ומתבקש).
שבת שלום
אן
הייתי אני חותם על המשפט המודגש בלא היסוס אלמלא כישלונה של הממשלה לתת פתרונות במסגרת הקהילה ומשרדי הרווחה.
התוצאה היא שהמשפטיזציה "משתלטת" (הפעם לאו דווקא השתלטות יזומה) על עוד תחום שהשלטון צריך לתת לו פתרונות והמחוקק לא "אונס" את הרשות המבצעת, לבצע את תפקידה בנושא.
שמוליק,
הרעיון של השופט הטיפולי, מניח לטעמי נקודת מוצא של חולי, של בעיות.
השפוט האימוני, למשל, יסתכל על יצירת העתיד, מנקודת מוצא של הפוטנציאל והתרומה האדירה שיש לכל אדם לבטא ולממש בעולם. כך, מגובה העיניים, ולא ממקום טיפולי אשר לו קונוטציות פטרוניות לדעתי.
שנית, ככל שיותר אנשים כמוך במערכת המשפט במערכות העסקיות ובמעגלי החיים הרחבים יסכימו לשתף פעולה מתוך עניין, מתוך אהבת חיים עולם ואדם, כפי שמתרחש כאן ברשת, הפתרונות שיחוללו יהיו מרתקים מרגשים ומרחיבים את היופי הצרוף של קיומנו
עוד בשורות טובות בבקשה! ו- בתוך עולם ישן כמו מערכת המשפט, אתה אחד הסיזיפוסים המביאים חדש. אשמח אם אוכל לעזור למשוך את החבל - מבחוץ...
דמיין לעצמך ששופטים בישראל יעברו קורס
visionary transformative coaching & leadership
אחרית הימים..מירי
מאוד באחור הגעתי לדיון המרתק הזה.
זה יופי של קונספציה אי אפשר להגיד על זה שום דבר רע זה כמעט כמו כלבלבים קטנים ועוגות תפוחים של סבתא שכולם אוהבים. אבל אני אשתדל...
דבר ראשון הרבה עורכי דין שאני מכיר מישמים חשיבה שכזאת יתרה מזאת הרבה מאוד שופטים פועלים כך.
אבל הבעיה היא מה קורה שזה לא מצליח? מתי שציך להחליט וצריך חרב להשכיר? וזה תפקידה של מערכת המשפט. ואת תפקידה זה היא לא מקיימת היטב, אז במקום לשפר את המערכת מנסים להטיל עליה מטלות ששיכות לאורגנים אחרים בחברה. מעבירים את השיקום ממשרד הרווחה ומהקהילה לבית המשפט. שהקהילה ומשרדי הרווחה יעסקו בשיקום עברינים כמו שצריך ובית המשפט בבקשה יחליט יברר עובדות ויפסוק דין. ובצורה יעילה ומהירה....
אני קורא את הרשימה המופלאה הזאת ומאוד מתרשם.
תודה על חשיפת הגישה הזאת, שלא הכרתי קודם ועל הדיון המרתק (לא הספקתי לקרוא אותו בבת אחת וחזרתי וחזרתי אליו…)
נדמה לי שחשיבותה של הרשימה הוא גם בפנייתה לשינוי בזהות המקצועית של המשפטנים. עורכי הדין, שופטים וכו'. הדבר חשוב בפרט לנוכח רוחות קבועות של מגמות "החמרת ענישה" (למשל כאן)כמנוף לשינוי חברתי והחיקוי המתבטל מול אמריקה. המקום בעל חומרת הענישה הגבוהה ביותר, רמת העבריינות הגבוהה ביותר וכמות יחסית גבוהה יותר מבכל מדינות המערב של אסירים (כלומר השיטה שלהם פלוס התרבות שלהם היא המקום האחרון ללמוד ממנו).
כקצין מבחן לשעבר אני חייב לציין שהגישה השיקומית שמנסה להגיד שדרך הראייה האינדיבידואלית ושיקום היחיד יש רווחים גדולים גם לחברה, גישה זו אינה זרה לבית המשפט. עשרות אלפי תסקירים מוגשים לבית המשפט על ידי שירות המבחן מידי שנה ובהם הצעות לדרכי שיקום אלטרנטיביות, תחת ענישה נקמנית. אחוז גבוה מהמלצות אלה מתקבל, ולשירות המבחן מעמד גבוה בבתי המשפט על ערכאותיהם השונות. נדמה לי שרוב מוחלט של התיקים הפליליים בבית המשפט העליון מלווים בתסקיר כזה.
בשנים האחרונות למדתי ועברתי התמחויות שונות, התנסויות בפועל והייתי שותף להקמת תכנית לצדק מאחה (Restorative Justice) בשירות המבחן למבוגרים. הסברים לגישה ניתן למצוא בפירוט ובעברית כאן וכאן וכאן. וגם את תמיכת משרד המשפטים בה.
מאידך חשוב לציין כי למרות תמיכת משרד המשפטים, המשרד לבטחון פנים, שירותי המבחן ועוד, התכניות השונות שעוצבו טרם התרוממו ממש, ומדובר בגישה שעדיין לא מצליחה לחדור להרבה תיקים בבית משפט. אולי נעוץ הדבר כמו שסימנו כאן בהערצתנו ערכים של כוחנות, אינדיבידואליות (על חשבון ראייה מערכתית), תחרותיות ובנסיגה של ערכים של שיתוף, סליחה לזולת וכו'- אמרנו כבר אמריקה.
ועדיין יש לדעתי חשיבות רבה לתהליכים האיטיים שפועלים נגד הזרמים הפופוליסטיים ומחפשים פתרון חברתי, אישי, כוללני לבעיות שונות שמציפות את בתי המשפט. בהצלחה!סופסוף גישה משפטית אנושית. עד עתה הרושם היה בבתי המשפט של שחור לבן בלי אפור בלי האדם.מסמכים הוכחות, וזהו כל הפן האנושי נעלם. שיצא לפועל במהרה.
תודה על הפוסט המעניין, rinaty
ואפילו כוכב כי זה חשובבבב
בשל הצורך הטבוע בכל ישראלי "לא לצאת פראייר" וכן "לנצח" - נושא הגישור בארץ לא ממריא. (אלה לא הסיבות היחידות, אבל הן בעלות מאסה קריטית לאי ההצלחה.)
שמוליק, תודה על הזימון לפוסט - מרתק!
נתקלתי ב(מעט) עורכי דין, הרואים את תפקידם כמציאת פיתרון, ולא כהשגת ניצחון. ברם, הבעיה היא לא רק של עורכי דין; זו בעיה תרבותית לאומית. אני עוסק בין השאר בהדרכת משא ומתן, ונתקל שוב ושוב בגישה הבסיסית, המתקשה לקבל WIN WIN כיעד.
קראתי ויש לי הצעה לסדר.
לפתוח את הדיון בפורום על סדר היום, בקהילת עורכי הדין והמתמחים. מסקרנת ההתיחסות של מי שהמשפט הוא יעודם ותורת המשפט תורתם, למרות שאנחנו בעצם בתחום של הפילוסופיה של המשפט.
הרעיון חיובי והוא עשוי להשפיע קרינה חיובית על התרבות הישראלית הרוויה במתחים רבים שחלקם מתועל לבתי המשפט. הבעיה העיקרית ליישום רעיונות מסוג זה היא טבעה השמרני של מערכת המשפט. ניתן אולי לשלב את הרעיון למסגרות הגישור שחדרו גם לתחום הפלילי. הגישור הוא מסגרת פחות נוקשה מהמסגרת המשפטית המקובלת, המנסה להביא סכסוכים ומחלוקות לפתרונות יצירתיים בהם שני הצדדים יצאו מרוצים.
נסיוני האישי הקצר ברעיונות מסוג זה מתמצה בניסיון להעלות הצעה להקים מערכת "גישור" לצד בתי הדין לתעבורה, שתיתן אפשרות לעברייני תנועה לתקן את דרכם על ידי מעשים שיתרמו לחיזוק הבטיחות בדרכים. בשיטה זו במקום שנאשמים יקבלו עונש המעורר בלבם דחייה חברתית, הם יקבלו על עצמם מעשה תיקון ויהפכו לסוכנים חיוביים בחברה.
תיקון: ב2. "ורק רבדי" צ"ל "ורב רבדי"
רעיון מרתק, שנחמד כתרגיל ל"נעוץ בו את השיניים". (פעם שניה שזה קורה לי אתך בעשר דקות. תחילתה של ידידות מופלאה? לא אכחיש ולא אכחיד)
אסוציאציות:
1. עכשיו השופט הוא ממש בתפקיד "אלוהים". האם הוא יכול לדעת ע"ס קריאת תיק, והצגת החומרים על ידי "פרקליטי" שני הצדדים מהי טובתו האולטימטיבית של העומד למשפט? האם טובת החברה או טובת האדם תעמוד נגד עיניו בבואו להכריע?
2. שמתי "פרקליטים" במרכאות כי כמו שכתבת, זה כבר לא זה. זה תפקיד אחר מולטי דיסציפלינארי ורק רבדי, ומי יקבע מה רלוונטי ללימודים ומה לא?
3. בכדי שמערכת כזו תתקיים היא צריכה את הסכמת הממסד, המערכת הקיימת ורוב החברה. ע"מ לחסוך במילים אומר רק: נראה לך? וכחיזוק: הפרטת בתי הסוהר עומדת עכשיו על הפרק, אולי ההפך הגמור מהכיוון עליו אנחנו מדברים.
אבל, כן, מרתק, חשוב ואמיתי - והוא קיים! בחינוך הדמוקרטי ישנה "רשות שופטת" שבסמכותה להעמיד לדין (מול הרכב שופטים משתנה של תלמידים ואנשי צוות) כל אחד מחברי הקהילה - הורים (!) מורים וילדים שמרגישים שנגרם להם עוול מחבר קהילה אחר. בסמכותה לעשות הכל עד כדי גירוש מבית הספר (זה קורה כמובן רק במקרים אולטרא קיצוניים) אבל מטרת העל של המערכת הזאת, שהיא חלק אינהרנטי מבית הספר - להעצים את שני הצדדים , התובע והנתבע, ולמצוא פתרונות יצירתיים לטובת שני הצדדים והקהילה כולה.
אולי צריך להחיל את זה בכלל מערכת החינוך?
פלד,
לפי הבנתי לא מדובר ב"במקום" אלא בנוסף.
המערכת של ימינו מתעלמת מהגורם האנושי מסיבות של יעילות וגורמת לאנשים רבים להיפגע מתוך כוונת הצדק של המערכת. התפיסה של המשפט כחלק ממערכת והנעת גורמים נוספים (סעד, גישור, ייעוץ כלכלי וכדו') תאפשר לנו לתמוך בגורמים המעורבים, רבים מהם נמצאים בלחץ איום שלא תורם להם.
נקודה נוספת היא ההתייחסות לחובה של השופטים לצאת ממגדל השן המורם מעם שלם ולערב אותם בהכרה בתוצאות השיפוט שלהם שחורגמעבר ל"דין" אותו הם מוציעים במקצועיות קרירה.
היי שמוליק,
כיוון שאני נעדר כל השכלה משפטית, לא אוכל להתייחס להשלכות השיטה מבחינה זו. בכל מקרה, קשה לי להבין כיצד הגישה הטיפולית תיושם בדיני מקרקעין, מסחרי וכיוצ"ב. על פניו הרעיון נראה לי רלוונטי לתחומי המשפט הפלילי ומשפחה.
באשר לעצם הרעיון להעניק עזרה/טיפול במקום להדיין ולהתכתש משפטית, נדמה לי שאין עוררין ע"כ שזהו שינוי מרענן שהשלכותיו עצומות מהרבה בחינות, שרובן כבר נזכרו בתגובות לעיל. השאלה היחידה שאני מתלבט בה, היא מדוע להטיל את המטלה הטיפולית הלא פשוטה דווקא על העוסקים בעולם המשפט? האם היותו של אדם עו"ד או שופט הופך אותו מתאים יותר כמטפל? אולי אין זה מקרה שרבים מתוך אלו שגילו נטייה לעולם המשפטים לא למדו פסיכולוגיה או עבודה סוציאלית במקביל או כתואר שני?
(אגב, למיטב ידיעתי נושא הקרימינולוגיה משולב ברמה של סימסטר אחד בלימודי משפטים ואינני בטוח שהוא מהווה מקור עניין מרכזי לסטודנטים למשפטים...).
מדוע שלא לקבוע (בחוק או בכל דרך אחרת) שבכל העניינים הרלוונטיים (פלילי/סמים משפחה וכד') יתקיים הליך טיפולי שיוגדר מראש כהלכה, לפני שמגיע ההליך המשפטי?
מדוע שלא להקים צוותים מקצועיים (פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאלים, קרימינולוגים) אשר ימלאו את הפונקציה הזו, ולהגיע להליך משפטי רק לאחר שצוות כזה ידווח על כישלון מבחינתו?
ביי,
פלד
שמוליק. מרתק.
טוב לראות דווקא כאשר נדמה שכל המערכת המשפטית עסוקה בקרבות השרדות שיש מי מסוגל לבחון את הקיים בפרספקטיבה ובשימוש בחזון.
ולמהות - אין ספק שאם המשפט ידע לתת פתרונות אנושיים רחבים יותר כולנו נצא נשכרים. המשפט חייב להתאים את עצמו לצרכים שמתחדשים ומתחדדים כל הזמן (והדוגמא שהבאת ממחישה את זה).
אולם נדמה שהמערכת הזו משחררת פושעים מדי יום לאור קריסת המערכות לא בנויה לרעיונות חדשניים ומרחיבים. אבל גם תחושת חוסר האונים של המערכת אסור שתביא לגדיעת רעיונות כאלו.
תודה תמיר ושרון,
עשיתם לי את היום.
=
ביחד: אהלן שמוליק,
שרון: אנחנו חדשים כאן בקפה ואתה האיש הראשון שפגשנו.
תמיר: באמת שאלות מעניינות שאלת. חבל על הזמן.
שרון: למה חבל? דווקא סבבה.
שרון: תגיד שמוליק ... מה צריך לקרות כדי ששינוי כזה יקרה?
תמיר: מה התהליך שאמור להתרחש בשביל שהשיפוט יהיה כמו שתיארת ולא כמו שהוא היום?
שרון: אבל זה מה בדיוק מה ששאלתי. אתה מוכן להפסיק לחזור אחריי?
תמיר: סליחה ... למה אתה תמיד כזה עצבני?
האם התפיסה של "פיתרון" ולאו דווקא "ניצחון" הינה
ישימה בתרבות הישראלית?
תמיר: אני לא בטוח שמצד השופט ו\או מערכת המשפט, תפיסת "ניצחון" היא זו שמובילה את העניינים.
שרון: מאיפה אתה מבין בזה?!
תמיר: ככה נראה לי, מה 'כפת לך? נראה לי שרק עורכי דין מסתכלים על זה ככה.=
האם גישה אתית-אנושית תהווה, ולו גם מענה חלקי,
למחלתה הממארת של מערכת המשפט שלנו?
תמיר: לא. הבסיס של המחלה הממארת של מערכת המשפט לא טמון במה שאתה מתאר.
שרון: "טמון" ... "בסיס" ... אחי, זה עורך דין. מה אתה טוחן לו בשכל בדברים שאתה לא מבין?
תמיר: מה אתה רוצה ממני? תגיד לו להציג יותר לעומק את ה"מחלה".
האם פעילות בצוות רב תחומי תשפר את התוצרים
שמפיקה מערכת המשפט כאן?
תמיר: כן. אבל זה נכון לכל תחום. כמעט.
האם עריכת דין טיפולית תביא עדנה וכבוד למקצוע
עריכת הדין השנוא כנראה זה דורות?
שרון: כן.=
האם תפקיד רב תחומי בדמות שופט-מנהיג יאתגר
עורכי דין מוכשרים (וכמובן עורכות דין מוכשרות)
מהסקטור הפרטי לוותר משהו על הכנסה לטובת
הצטרפות למערכת השפיטה?
ביחד: לא. כסף זה כסף זה כסף. זו גם לא צריכה להיות ההסתכלות.
.=
האם שלב ראשוני ברעיון הגישה הוא התחברות של מערכת המשפט על התוצאה, האם לווי של התהליך הענישה על ידי בית המשפט המרשיע - יגרום להשתפרות איכות העונש והשיקום.
כאשר השופט המרשיע יעקוב ויחליט גם על השיקום ועל הביצוע של השיקום - ההחלטה של שופט על העונש תשתנה עם השופט גם יעקוב אחר השיקום האם יכנס לתהליך רמה גבוה יותר של אנושיות - אחריות על הביצוע ?
הרי כיום גם השופט בסוף הסיפור זורק את הקייס להבא בתור, או לערעור - או למערכת הכליאה.
התגובות ממשיכות לזרום
זה היום הרביעי - נפלא,
ותודה לכולכם.
=
כל אחת מדהימה ומרגשת מקודמתה
(בלי לפגוע בקודמתה).
לטעמי, יש בכך כדי להעיד על
סיעור המוחות הנפלא המתרחש כאן.
=
אתייחס לתגובות בצמצום שבצמצום,
על מנת שלא לייגע.
=
אשר - המאמר שלך מדהים.
קראתי אותו שוב ושוב. תודה.
=
כנראה שהקסם החסר במשפט,
הוא יישום אינטליגנציה רגשית.
=
ואולי, העדר שימוש ראוי ברגשות,
דווקא בעידן זה, מהווה גורם מרכזי
לאבדן אמון הציבור בשופטים ובעורכי דין.
=
משה - כמוך אני מאמין,
שפער בין מציאות לחזון
יכול להסגר באחת.
=
אין צורך במהפכה,
די בשינוי קל במיקום ובזוית הראייה -
על מנת לעשות הבדל עצום.
זה יתכן, זה אפשרי.
=
איריס - השימוש שאת עושה
בשמים וכוכבים - מקסים.
=
צמצום הפערים בין
תפיסות המציאות של אנשים שונים -
זו התורה כולה.
=
מניסיון אני יודע,
עד כמה קשה להביא לקוח
למקום הטוב ביותר עבורו.
דוגמאות מרתקות בהזדמנות אחרת.
=
עידית - תודה שמצאת זמן להגיב.
ואני יודע עד כמה את עמוסה.
=
בהנחה שאך למתי מעט
כישורים מולטידיסיפלינריים,
הרי שנדרשים שיתוף ופתיחות
בין מספר אנשים,
שכל אחד מהם מביא את יכולותיו.
==
הדגש לדעתי הינו באינטגרציה.
=
אינטגרטור בעל יכולות ומסוגלות
להגביר את שיתוף הפעולה
בין חברי צוות מתחומים שונים,
ולגבשו לכדי תוצאה מוצלחת.
=
זה תפקידו של השופט מהסוג החדש.
בדומה לכל מנהל בעסק.
=
אין לי תשובה לשאלתך. אנסה להשיג.
=
תשומת לבך,
לשתיקה המהדהדת בפוסט זה
מצד קולגות שלי.
וזאת הגם שרבים הוזמנו להגיב.
=
ושתיקה הינה אמירה חזקה ביותר!
==
=
אשר עידן וירון חקלאי.
תודה על ההערות הנוספות והמבריקות.
אתייחס אליהן בהמשך.
=
תיקו אפס.
אין ספק שהרעיון ששמוליק הציג, נשמע כפתרון מצויין למצב הבעייתי שמערכת המשפט נמצאת בו (אני לא מומחה) והוא בעיקר חשוב לחברה הישראלית. אבל כדי ליישם אותו צריך קודם למפות את כל הגורמים שהמהלך ינגוד את האינטרס הישיר או העקיף שלהם.
הפוליטיקאים? המשטרה? מערכת המשפט ? עורכי הדין?
כולם מבחינתם, נראים הרבה יותר טוב (תדמיתית) אחרי ניצחון (עדיף מוחץ ומתוקשר) במאבק ולא אחרי פשרה אפרורית ושקטה.
ואנחנו (כבני אדם) מורגלים לפאר את הנצחונות ולא את הפשרה.. בכל התחומים.
רוצים נצחון בנוק אאוט, אפילו לא נצחון בנקודות, זה משעמם.
רוצים פתרון מהיר, הוליוודי. ארוע מחולל- דרמה- דילמה וניצחון הטוב על הרע, אם אפשר תוך עד שעה וחצי..
תהליך טיפולי ממושך? זה משעמם.. איך יקבלו הרעים את עונשם?
אבל מאחורי כל נצחון מזהיר יש גם מפסידים.
אני לא כותב את הדברים האלה כדעה נגד המהלך המבורך ששמוליק הציג.
אני פשוט מאמין שכל מהלך, כדי שיצליח צריך לדעת מה המכשולים שעומדים כנגדו ולתכנן אסטרטגיה בהתאם.
(וטבע האדם זה מכשול לא קל...)
מאחל הרבה הצלחה
א. הנה משהו על ההקשר הסוציו-תרבותי הרחב של מערכת המשפט
http://www.netlaw.co.il/it_itemid_3301_desc__ftext_.htm
זו הרחבה של רעיונותי מאתמול
ב. מה דעת הקהילייה המשפטית על אתר ווב 2.0 שידרג שופטים על ידי עורכי דין וידרג עורכי דין על ידי לקוחותיהם האזרחים? יש לכך טכנולוגיה שקוראים לה Digg
שמוליק, התחלתי בתגובה ויצא לי פוסט שלם.
באמת התפתח פה דיון מאוד מעניין
ואני מסכימה עם הרבה מקודמי. המגמה הזו מבורכת מהרבה סיבות וההומניות בהצעה היא רק אחת מהן.
את הסטודנטים למשפטים מלמדים כבר בשנה הראשונה הרבה פעמים שהם באים ללמוד לעשות משפט לא צדק - ואני חושבת שמגמה כזו עשוי להפוך את האמירה הזו (שבעיני נובעת מזה שלארוך השנים כמה עורכי דין ושופטים שכחו למה נועד התפקיד מלכתחילה)
כמו שאמרה מו קשלה אני מסכימה לחלוטין שטיפול במחלה ולא בסימפטום יוכיח את עצמו לאורך זמן ויניב תוצאות חברתיות טובות יותר.
אני חושבת שהגישה הזו בהחלט יכולה וצריכה להיות רלונטית לסוגים השונים של המשפט - כבר ראיתי חוזים כתובים שלו נכתבו מתוך גישה כזו, היו מביאים יותר נחת לכל השותפים וגם יותר הצלחה בקיום החוזה. ואני בטוחה שזה נכון גם להבטים אחרים של המשפט.
ויתרון נוסף שיש בגישה הזו הוא המולטידיספינריות של עורכי הדין - אני מאמינה שעורך דין טוב הוא אחד שלמד (פורמלית או לא פורמלית) קצת יותר מלימודי משפטים. היכולת לשלב למידות על ניהול, יחסי אנוש, גישור, תקשורת, מדע המדינה ועוד בתוך עבודת עורך הדין יכולה להקפיץ באופן משמעותי את היכולות של עורכי הדין. אני חושבת שמגמות כאלה יהפכו גם את לימודי המשפטים להיות פחות חד ממדיים ויותר נושקים לעוד תחומים.
אני מניחה שיש לגישה כזו גם ביקורת בקרב אנשי המשפט (אני זוכרת את הביקורות על ברק והאקטיביזם השיפוטי ומה קרה כשבית המשפט 'העז' להביע את דעתו בהבטים ערכיים ומוסריים שלכאורה נתונים בידי הרשות המבצעת) מעניין לדעת מהי הביקורת על הגישה הזו בעולם המשפט.
אתה יודע לקשר אותנו לביקורת כזו?
מבריק. מרתק. ומשאיר המון חומר למחשבה.
איפה עובר פה הגבול בין גישור לשיפוט.
איפה ועד כמה מתערבת הדעה האישית ושיקול הדעת בהכרעה קרה ועובדתית על סמך עובדות.
האם המטרה היא "צדק צדק תרדוף" - או אולי דוקא תיקון. וירידה לשורש הטוב.
לכאורה, עורכי דין אמורים לפעול (ואני מדברת מתוך הפרדיגמות שלי, כמובן) לטובת האינטרס של הלקוח שלהם- כפי שהגדיר הלקוח.
ומה אם טובתו מחייבת פעולה אחרת? למי אתה מחוייב?
סוחר סמים ששוכר עו"ד לשם שחרורו- האם טובתו של הלקוח אכן מדברת על שחרור והמשך בעיסוקו - ואולי דוקא עדיף להכניס אותו לתקופה לסייע במוסד שיקומי כדי שיראה במו עיניו למה הוא גורם?
יש כאן שפע שאלות אתיות. ומקצועיות.
ועל כך שהצפת אותן והשארת כל כך הרבה חומר למחשבה- לו הייתי שמיים, הייתי נותנת לך כוכב! ( כמו לכל שריף וכותב ראויים...
)
איריס
www.m-power.co.il
תחילתו של שינוי ..... כל שינוי ולא משנה מהו - מתחיל באדם מהשורה בעל חזון ושאר רוח אשר פורץ דרך. ידידי שמוליק נדמה לי שבמחשבותיך והגיגך אתה מעלה לדיון בשלב הראשון , דיון אקדמי שניתן לפעול ולתפקד בצורה אחרת. המרחק שבין המציאות לחלום לפעמים נראה רחוק ובלתי אפשרי להשגה ..... אבל לפעמים רעיונות וחזון מתגשם מהר יותר מאשר מצפים.
פוסט מבריק , המציג הן את הבעיות ואת כיווני פתרון לטובת העוסקים בענף ולאלה הנזקקים למערכת המשפט החוק.... והצדק. מעמדם ומיתוגם של העוסקים במלאכה לא היה אף פעם נמוך יותר. מכאן יש חובה וסיכוי שמישהו יתעורר ויתחיל לנוע קדימה.
ברכות על החזון ועל הדרך . וכוכב ענק המגיע לך.
בברכה ובידידות
משה גרימברג
הי שמוליק
דבריך מאוד מעניינים ואפילו כתובים כמו בשיר
המשפט הטיפולי נולד באותה תקופה שהמושג אינטליגנציה רגשית צמח
זה מעיד על העידן החדש, הפוסט-מודרני
המודרניות לקתה בעודף מכניות ופסיכומטריקה
הפוסטמודרניות היא אורגנית רגשית-חברתית
ווב 2.0 שהרשת החברתית "דה מרקר קפה" היא אחד הכלים שלה, מבטא בדיוק את המהפכה הפוסטמודרנית
תאר לעצמך שנבחר את השופטים העליונים ואת חברי הכנסת ב"דהמרקר קפה" זו דמוקרטיה משודרגת שמתאימה יותר למאה ה21
ראה: http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-4541,00.html
אשר עידן dr. second life בדהמרקר קפה
סיכום ביניים
=
ראשית תודה לעירית (ainhorn) על שהרימה את הכפפה
וכתבה התייחסות מ-ד-ה-י-מ-ה.
בפשטותה, בבהירותה ובתבונתה.
שאפו עירית!!!
==
תודה גם לאמיר על הפידבק המעניין.
לאור היכרותנו (דרך הקפה),
אני קורא גם בין המלים והשורות.
ותודה לך, אמיר.
==כסיכום ביניים אצטט מלים שהשיב לי בני ברבש
בתגובה לדברים שכתבתי לו בעבר.
מילותיו יבטאו נפלא את תחושותי:
=
"לובה אליאב דבר על הצורך
לאתר אנשים קרובים בהשקפה
בשל הבידוד שכל אחד חש בנפרד.
כהרגלו התיאור שלו היה מאוד פלסטי:
====
"אתה מרגיש שאתה בתוך ים של אפלה
עזוב ובודד.
אבל, פתאום אתה מגלה
נצנוץ פה והבהוב שם
ומשואה מרוחקת המנקדת את האופק.
ואתה מבין שלמרות שהאורות לא רבים
הם נמצאים".
=
תגובותיכם, חברי לקפה,
הינן לי גילוי של עוד הבהוב.
מקווה שהאיתותים ההדדיים יניבו בהמשך עוד משהו.
==
הי שמוליק
כשדיברנו, הרגשתי שזה סוג העו"ד שהייתי רוצה שיהיה לי. עכשיו אני מבין למה.
באמת הגיע הזמן שנתחיל לפתור את שורש הבעיות ולא נטפל רק בסמפטומים.
האם הנושא גם נכנס למסגרת הלימודים לתואר ראשון (כדי שהסטודנטים לפחות יידעו שיש משהו כזה) ?
הלוואי שהגישה הזו תתפשט. אני חושב שהיא בהחלט תעשה טוב.
הכוכב שלי יצטרף לתומכים גם כן.
אמיר
שמוליק היקר,
"ובכל זאת נשארתי וחצי תאוותי בידי"- נהדר!!
במידה וכולה הייתה בידייך,לא היה מעניין.
זה היה פשוט מידי,הייתה מפספס את הדרך שהיא מהנה בפני עצמה.
ספקנים טענת!
למה לפי דעתך אנשים חיים בספק?
מה היתרון של הספקנות?מה הרווח למשתמש?
בעיני-ברגע שיש ספק,אין צורך לקחת אחריות,אין צורך להתחייב לשינוי.
אין צורך לעשות דברים שיכולים להיות קצת פחות נוחים.
יש אפשרות להיות קורבן.יש אפשרות להתלונן.
לקורבניות יש רווח נפלא וקוסם,הרווח הוא לא לקחת אחריות על בחירה.
לעיניין-
ברגע שההקשר שממנו נשמע (כמסע קריטית) ישתנה,
תרבות החשיבה תשתנה
המציאות תראה אחרת.
הבעיה היום עם הספקנים היא שהם אנושיים!!
הם רגילים!!!
הם צפויים!!
הטבע האנושי נוטה לצבור ולצבור ידע,התנסות ותגובות מוכנות מראש לכל סיטואציה,
מצד שני גם איננו מסלקים מתוכו דבר.
מאחר ומוחנו הפך למערכת שרק צוברת,מבלי לסלק במקביל את האנרגיה המיותרת הנוצרת בה,דבר זה גורם להתנוונות רבה בתוכו.
דבר אחר שאנחנו עושים,חוסמים בעד מה שמבקש להיכנס ולשנות את מאגר הנתונים של המוח.
במילים פשוטות איננו מניחים לחדש להיכנס.
אם מישהו אומר משהו אנחנו מגיבים מתוך תאי הזיכרון,מתוך הידוע.
אם משהו מנסה ללמד אותנו משהו חדש,אנו מיד נשווה אותו עם מה שכבר נתון בתוכנו ומשם מתייחסים אליו.
לכן אנרגיה חדשה לא נכנסת.
זה בלתי אפשרי לאדם להתחיל ללמוד את מה שהוא חושב שהוא יודע!!!!
פעם אמר תומס ווטסון-יו"ר של IBM "אני חושב שיש שוק עולמי עבור בערך 5 מחשבים"
היום זה נשמע כמו בדיחה(אני בטוחה שיהיו כאלה שלא יאמינו שהוא אמר את זה אפילו)
זה העיוורון של פרדיגמה.
אנשים לא רואים את האפשרות המוצעת כאן כי הם "בעיוורון".
יבוא יום ויוכח להם אחרת במידה ותהיה מסה קריטית שכן תאמין.
אחד הדרכים לצאת מהאוטומט האנושי הזה
זה להקשיב
לנסות להשתעשע במחשבה אילו הייתה נכונה ואפשרית
ואז ברוח של שינוי
המערכת הקוגנטיבית מתארגנת מחדש,ושוב הכול חוזר להיות הגיוני אך הפעם בדרך חדשה לגמרי.
מנהיגים מאמצים לעצמם תפיסה לימודית,מחשבה של מתחילים,מוכנים לאתגר את ההנחות
שלהם,אפילו את אסטרטגיות הניצחון שלהם.
בהחלט עושה רושם של שינוי חברתי.....
כן ירבו מחשבות כאלו.......
מנהיגים הם מניעים.
הם מתמחים בתרגול ובאומנות של יצירת ברק של אפשרויות לשיתוף עם אחרים.
ההקשר שממנו שופטים עורכי דין מזן חדש יכולים לבוא ממנו הוא כזה-
האמונה שאני יכול לתת את עצמי כאפשרות לאחרים(נשפטים,עומדים לדין למינהם)
ולהיות מוכן לתפוס את הניצוץ שלהם.
זה בעיניין של לשחק יחד כשותפים בשטח של אור
אפשר להתאמן על-
דמיין שאנשים הם הזמנה להנעה
היה מוכן להשתתף היה מוכן לזוז ולקבל השראה.
תציע את מה שמדליק אותך
היה בטוח שאחרים להוטים לתפוס את הניצוץ.
ואז כבר יהיה עיניין של לרדת לשורש הבעיה
ולא להעניש.
ובעצם לבוא מהקשר של לחשוב אחרת.
למצוא את הדפוס החלש
ולהציע אפשרויות למרחב חדש.
לא פשוט....דורש מחשבה מעמיקה
דורש תשתיות כלכליות למרחב של שינוי
אבל בהחלט יכול להיות התחלה טובה.
מיכאל - תודה על חידוד הדברים.
אכן, אצל לא מעטים אצלנו הטוב נתפס כחלש.
ואמנם, לא במקרה נתתי לבלוג הזה את השם
"הקשה נסוג מפני העדין".
=
ורד - גם אם דבריך טובים ונכוחים,
יש לי בעייה עם הכיוון אליו את מובילה
=
תארי לעצמך, שיוקצה תקציב להקמת
בית משפט מיוחד לענייני סמים
מי אמור להיות ה"לקוח"? סוחר הסמים או הקורבן?!
נשיאת השלום בת"א עדנה בקנשטיין הבהירה
שהפיילוט שבכוונתה לערוך, ואשר הוזכר בתגובה קודמת ,
יעמיד במרכז את הקרבן.
=
ברשותך, אני מעוניין לכוון את הדיון
ליחסים בין אזרח-לאזרח, ובין האזרח לרשות המבצעת.
את נושא שיקום העבריינים נשאיר לדיון אחר.
=
והדברים שנרי כתב לך בתגובה ישלימו את שהחסרתי.
=
מכל מקום, תודה על ההתיחסות המעניינת, כשלעצמה.
אימון באמת הוא כלי חשוב והוא נוגע למרחב של קשב ואכפתיות.
אבל הייתי נזהר מלקבל את התמונה כאילו יש לנו חברה מרושעת שמתעללת באזרחים תמימים. כחברה אנחנו עוברים שינויים ופרדיגמות ישנות המתאימות לשלב ההקמה אולם אחרי 60 שנה המערכת שלנו מורכבת יותר ושבירה יותר. אנחנו חייבים להציע מערכות מורכבות יותר שיאזנו וייצבו את המערכות הקיימות. לתת לזה שם חדש זה חשוב אבל זה צריך להתבטא גם בארגון חדש.
בנוגע לגישור ואימון, אני פחות אופטימי בייחוד שה"אימון" מכוון תוצאות ולא תמיד יודע להתמודד עם עליות ומורדות וה"גישור" מתאים לאוכלוסיה מאוד מצומצמת ולתנאים שהמאפשרים אותו.
לכן חשוב ליצור גישה מערכתית, ולא להחליף צדק של פנימיות "האדם הוא אשם" עם צדק של חיצוניות "החברה אשמה" אלא להכיר במורכבות ולבנות סוג חדש של יחסים שיכיל את התובנות שיש לנו על המציאות של היום.
לכן המערכת חייבת להתחבר לחלקים שונים במערכות העוטפות אותנו. וחיבורים שאלה צריכים להזין זה את זה. המערכות האלה צריכות לקשר שופטים, כלכלנים, חברים, משפחה, סעד, חינוך, פרנסה ואת ה"אשם"/"זכאי" עצמו. (ולא במקרה לא כתבתי פסיכולוג ... לא שאני לא מאמין בפסיכולוגיה רק שאני ברושם שהתחום בישראל לא מתפקד לטובתנו אבל זה דיון אחר)
עבודה עם אסירים זאת עבודה חשובה, והיא לא פעם המגע הראשון שלהם עם דיון שפוי ומכבד לגבי עצמם ועתידם.
ישר כח ובהצלחה.
היי
מצרפת חזון של מתאמן שלי
מיכאל מחפוד, אסיר לשעבר. ריצה כ-20 שנה בבתי הכלא בגין עברות רבות ומגוונות - כגון הריגה, סחר בנשים ,אינוס קטינות, אינוס, בריחה מהכלא ועוד...בהשראתו נכתב הסרט מאחורי הסורגים,כותב שירים ידוע מאמי מאמי חזרי אליי ועוד...איש מוכשר בתחומים רבים ,אינטליגנטי, אמיתי,כריזמטי,נאה,עם נוכחות של שחקן מהסדרה סופראנו.
אני מצרפת לך את החזון שלו:
החזון של עמותת א.ל.א
החזון שלי לגרום לשינוי חברתי משמעותי מתוך שאיפה לצדק חברתי וקיום הוגן. להגברת האחריות והמודעות החברתית באשר לצורך להגן על החלש, שאם לא כן, התוצאות וההשלכות של אי מתן סיוע, מעודד באופן משמעותי את רמת הפשיעה, וחוזר אלינו כ"בומרנג". הגישה השלילית הננקטת היום, קרי – החמרה והרחקה של העבריין מהחברה, השלכתו לבית הכלא לשנים רבות הוכחה ככישלון. בתי המשפט קורסים תחת עומס התיקים שהולכים ומצטברים. יש צפיפות איומה בבתי כלא, {אסירים ישנים על הרצפה, וכו'}, זאת למרות שנבנו בשנים האחרונות מספר בתי כלא נוספים. תנאי השיקום הקיימים, אינם מהווים פתרון לבעיית הרצדביזם. השפלתו של העבריין, הסטיגמה שנוצרת סביבו, כליאתו למשך שנים רבות בתנאים מחפירים, לא רק שפוגעת ביכולתו וברצונו לתקן את דרכיו, אלא מעודדת את החפים מפשע {משפחתו וקרוביו} לנטור ולשנוא את הממסד, ובכך מגדילה את פוטנציאל הפשיעה. אדם לא נולד לפשוע, הוא מתעצב ע"י סביבה חלשה, חינוך לקוי, מצוקה כלכלית וקיפוח חברתי. אי מתן צדק שוויוני חברתי ומדיני בתהליך התפתחותו, מביאות את האדם לחפש מוצא למצוקותיו ודוחפות אותו לזרועות הפשע. מכאן, שהאחריות להתפתחות תופעת העבריינות היא בראש ובראשונה מוטלת על כתפי מעצבי המדיניות והחברה, ואל לנו להטיל את כל האחריות על הפרט מבצע העבירה.יש צורך להביא לשנוי בתפיסה ובשיטת ההתמודדות שלנו כחברה בהתהוות העבריינות, ע"י פעולה הפוכה מזו שננקטה עד כה. משמע, שאם יצר הנקמה, החמרת הענישה והשפלת האסיר לא הועילה, מן הראוי שעל ידי יחס אנושי, סלחני וגישה חיובית ניתן יהיה להשפיע ולחזירו למעגל הנורמטיביות.לשם כך דרוש אומץ מדיני חברתי, שישנה את הקונספציה הקיימת, ובמקום בניית בתי כלא נוספים והפרטתם {מה שיגרום לבעלי האינטרס הכלכלי לשאוף ליותר עבריינים}. למצוא חלופות ענישה שבסיסן עומד על יסוד שיקום העבריין, הבראתו והשבתו לחיק החברה. במילים אחרות, לבנות בתי שיקום והבראה במקום בתי כלא.
בברכה
ורד
שמוליק שלום,
בדומה לשמוליק מרחב גם אני קצת מסתייג מהמונח "עו"ד טיפולי", שכן הוא עלול למצב בחסר את הרעיון שהוא נכון ונחוץ לדעתי. אני חושב שכציבור הפכנו לעדר מעריצים של כוח ואגרסיביות, ואנו מחפשים את זה גם אצל המנהיגים שלנו וגם אצל נותני השירותים השונים כאשר אנו נזקקים לעזרה. מצד אחד זה מחזק את הצורך לבשורה אחרת, אך בה בעת מחדד את הקושי להטמיע נורמטיביות חדשה, שכן הביקוש צריך להגיע מלמטה למעלה, אחרת מדוע שהמעגל הנוכחי יינתק..
מיכאל
הפניה ללינק קצר שהפנתה למאמר של 20 עמודים :) מודה שלא קראתי הכול
יש נתון שקראתי ב 2006 ואני מקווה שהשתנה אבל הוא מטריד עד מאוד ואני מקווה שאני טועה, שהסיכוי לצאת זכאי מרגע שהוגש כתב אישום הוא 0.02 אחוז דהיינו 2 מאלף.
זהו הסמן למערכת משפט גוססת - שהלחצים בין מה שחוקי למה שלא חוקי - מה שמותר ואסור, מקובעים בסלע, האפסורד במחזה זה שבמדינה שבה החוק הוא גבולי ששוב ושוב אני רואה איך גופים ציבורים עוברים על החוק, והחוק מכופף בידי עו"ד כמו כפית בידי אורי גלר.
מערכת חוק חזקה ובריאה צריכה פוסקים שמבינים שתפקידם הוא לאזן בין החוקי ללא חוקי - בעל פן פסיכולוגי חזק.
"נפש בריאה בגוף בריא"
הי שמוליק, נהניתי מאד לקרוא מה שכתבת.
למה צריך שיטות יישוב סכסוכים אלטרנטיביות ולמה לא?
את התיזה שלי בלימודי התואר השני בלימודי Conflict Management כתבתי על המעבר ה"נפשי" הנדרש מעורכי-דין שהופכים להיות מגשרים, שבעצם נדרשים להחליף את הפרדיגמה האדבוקטית הקלאסית (הכוללת תחרותיות, לוחמנות, משחק סכום אפס, וכדו') בפרדיגמה משתפת ו"טיפולית". במחקרי גיליתי שניתן לחלק את עורכי הדין לשלוש קבוצות עיקריות:
האינסטורמנטליים = עו"ד שמשתמשים בגישור ככלי נוסף בארגז בכלים שלהם, ובקלות מחליפים כובעים בין עו"ד, בורר ו/או מגשר.
המהותנים= עו"ד שזנחו לגמרי את העיסוק בעריכת דין לטובת עבודה כמגשרים, ובד"כ ביקורתיים כלפי ההתנהלות האתית של עורכי הדין.
הפרגמטיסטים = מעדיפים בעקרון גישור, אך מכיוון שאין בזה עדיין מספיק פרנסה, עושים "גם וגם".
תוצאות המחקר שלי התייחסו גם לכך שבישראל השינויים במערכת המשפט לכיוון תפיסות יותר גישוריות התרחשה "מלמעלה למטה" - דרך השופט ברק והנהלת בתי המשפט, להבדיל מארה"ב ואנגליה שם השינוי קרה "מלמטה למעלה" - דרך תנועות חברתיות שדרשו שינוי.
החיסרון במה שקרה בישראל הוא שלגילדה של עורכי הדין יש אינטרס מובהק לנכס את תחום הגישור בפרט, ואת תחום ישוב הסכסוכים בכלל, למקצוע עריכת הדי, ולהדיר את רגליהם של בעלי המקצועות "הטיפוליים" מהתחום.
כיוון שניסיונות החקיקה בנושא נכשלו, ולשכת עוה"ד לא קיבלה את הסמכות להסמיך מגשרים, נותר הגישור כרגע כתחום מקצועי פרוץ ולא מוגדר, הסובל מהכפשות כתחום "לא מקצועי" (כמו תחם האימון).
לטעמי, וממה שקראתי, המשפט התרפויטי הוא בהחלט סמן חיובי של התאמת התדמית של עורכי הדין לדרישות החברתיות העכשוויות (אם כי בתור אחת שבמשך שנים מעבירה סדנאות גישור לשופטים חדשים, לא הייתי מתחילה דווקא מהם). למיטב ידיעתי הסילבוסים בפקולטות למשפטים משקפות את ההבנה הזאת, ויש יותר מקום לקורסים מתחומי מדעי הרוח והחברה, לצד קורסים הדנים בתפיסות משתפות וטיפוליות.
אך כעו"ד (לפחות בתארי) אדגיש כי לחילופין, ובלי לסתור את האמור לעיל, אני חושבת שעדיין נחוצים בחברה עורכי דין "מהסוג הישן" היודעים לנקוט בגישות תחרותיות ולוחמניות בבית המפשט, כי לפעמים זו הדרך היחידה להתמודד מול חברות ענק, עשירים, גופים ממשלתיים וסתם חולרות.
לא בכל סכסוך ראוי חברתית לנהל הליכים גישוריים/ פישוריים. הפילוסופים של המשפט קבעו לבית המשפט תפקיד כמחנך ומעצב (לצד פותר סכסוכים וקובע כללי התנהגות) - ובתפקידו זה הוא אמור לקבוע תקדימים שישקפו התפתחות חברתית רצויה, ולכן יש חשיבות שבנושאים בעלי אופי חברתי/ציבורי מובהק, יגיעו התיקים לבתי המשפט ולא "ייסגרו" בפשרה גישורית, טובה ככל שתהיה, אך חסויה מעיני הציבור הרחב, ולכן חסרת יכולת להשפיע וליצור נורמות חברתיות חדשות.
(לדוגמא: סכסוכים בנושא אפליית נשים בשכר עבודה, גיוס בנות לקורס טיס, שיוויון זכויות לזוגות חד-מיניים, תביעות ייצוגיות מול קונגלומרטים, וכדו').
בנוסף, לפעמים יש מקרים פרטיים-אזרחיים) בהם חשוב שבית המשפט יוקיע את אחד הצדדים שנהג בצור הפסולה. ההוקעה הציבורית היא חלק חשוב בתהליך. לדוגמא- דמיינו הסכם גישור בין רמון לחיילת ה"א...
וואו, הארכתי מאד. בהצלחה ליוזמתך, אני יודעת שיש עורכי דין שמשוועים לשינוי מסוג זה.
אם תרצה עוד חומר תיאורטי, שלח לי מייל רגיל ואשלח אליך.
בהצלחה, אילת
היי שמוליק,
ואכן זו הדרך,במקום לשים פלסתר על הפצע הנושא מצריך טיפול שורשי ועמוק,היחיד והחברה הם בעצם ישות אחת. "פתרון" ולאו דוקא" נצחון" מהפתרון האישי טיפולי יגיע גם הנצחון טיפול ביחיד יביא לטיפול בסופו של דבר לפחות תחלואים חברתיים ולהבראה חברתית.גישה בהביוריסטית של המנעות מעונש, רק כלמידה התנהגותית תגובתית לא ממש מקבעת שינוי מחשבתי מהותי,שינוי אמיתי יגיע לדעתי רק ממקום של פתרון אמיתי לימוד הפנמה והבנה,ופה לשופטים יכול להיות מקום כדמות שופטת וחברתית כאחד מי יתן ואנחנו בדרך לשם.שבוע טוב,
הומאני זה לא מעט פעמים עניין סוביקטיבי, מה שקהילה אחת רואה הומאני קהילה אחרת רואה הפוך.
אתה אומר באו נהפוך את השופטים למעין מנהיגים, אני אומר באו נהופך את המנהיגים לשפוטים.
בתכלס', משחר ההיסוטריה עד היום זה המצב, יש הרבה קהילות שהמנהיגים הם גם שפוטים/מגשרים/בוררים. מבחינה אינטואטיבית זה הרבה יותר נכון ואולי בגלל זה, זה עובד אצל הדתים, הדרוזים וגם בעולם התחתון להבדיל.
תודה,
דרור
שמוליק,
האם חזון אחרית הימים אתה מציע?
בנושא זה אני רוצה להציג נקודת מבט כמומחית להפרעות קשב וריכוז.
לפני כמה חודשים התפרסמו ממצאי מחקר של עמלה עינת ובנה, תומר עינת, בספר "כתב אישום".
המחקר בוצע בשבעה בתי כלא בישראל וכלל אסירים יהודים, ילידי הארץ שעברית שפת האם שלהם וכולם חונכו במערכת החינוך בישראל.
69.9% (!!!!) מכלל האסירים הנבדקיםבמחקר אובחנו כלקויי למידה ובעלי הפרעות קשב וריכוז, כאשר בקרב כלל האוכלוסייה הם מהווים עד 10% (!!!). (בעולם דווח על שכיחות של 50% מכלל האסירים כבעלי לקויות למידה והפרעות קשב).
מנקודת מבטי, הקשר, להצעה החכמה הזו שאתה מציג, הוא:
חשוב מאד שבית המשפט יצרף לפורום שבו יושב גם מומחה ללקויי למידה;
ביה"מ ילמד את התחום של פרעות קשב ולקויות למידה, יזהה את בני הנוער המועדים להדרדרות לעבריינות בגילאים צעירים (גילאי תחילת עבריינות השכיחים הם בין 8 ל - 14);
יגלה פתיחות וישאף להבין את הסיבות לעבריינות אצל בעלי לקויות למידה, ובאמצעות כלים התערבותיים שונים (קואוצ'ינג הוא כלי מאד עצמתי), למנוע הדרדרות סופית ומוחלטת של הנערים לפשע.
למידה והתערבות כזו יכולה להועיל גם לאסירים ולעבריינים מועדים.
הרעיון חשוב, הומניסטי, ובוודאי יתרום לחבר הרבה יותר מאשר ענישה גרידא.
כיכבתי.
הי ,
בעולם המשפט המקובל אצלנו הניזון מהשיטה הבריטית - הרעיון נראה ממש אוטופוי.
קשה לי מאד לראות עו"ד ותיקים או שועלי קרבות אחרים מאמצים כשיטה גישה זו.
אולי הדרך הנכונה למימוש הינה לעשות הבחנה בין התחומים השונים של "מסלולי" המשפט למשל בתחום האזרחי, משפחתי ודומיהן זה יוכל לעבוד.
הרעיון נשמע מצויין ומשיק לגישתי הבסיסית והמקצועית שפעולות ותוצאות מושגות באמצעות תקשורת ויחסים. אך בסופו של דבר מעבר ל"דרך הפתרון" - כולנו, כל אחד בתחומו, רוצה להצליח ולנצח והדבר לא יהיה שונה, להערכתי , גם אם הרעיון האקדמי שהצגת - יקרום עור גידים ובשר - יקום ויהיה.
במערכת המשפט שלנו, כפי שהינה כיום, אין פתחים לפתרונות יצירתיים. אולי ב-"גישור" אפשר למצוא מעט בדרך המסויימת שבה הינה מתנהלת אבל התוצאה גם היא בסופו של דבר מציאת פתרון שתרצה את הצדדים.
(והמגשר חש ניצחון - כי הביא את הצדדים לפתרון).
מעבר לרעיון , לדעתי חשוב מאד ליצור תחילה מתודולגיה הנשענת על עקרונות וכלים מדיספלינות שונות להיות מוכנים לדעתנות ושיפטויות עד כדי קרבות ולפעול דרך המסלול האקדמי. יתכן גם שבמידה ויהיו אוזניים קשובות וראש פתוח - הדבר יהווה מנוף לשינוי מסויים במבנה הלימוד וההסמכה של עורכי הדין.
ללשכת עו"ד יהיה משקל גדול ומהותי במידה והם ירתתמו לכך - מה אומרים קובעי המדיניות בלשכה ?
לסיכום כוכבי ניתן לך ולרעיון , אם תמשיך לפתח את הרעיון לכלים מעשיים צפה לקרבות של ממש וכדברי השיר הדרך ארוכה היא ורבה ..רבה.
היי, אז קודם כל שאפו! אתה יוצר אג'נדה חדשה בארץ לתפיסת תפקידיהם ותיפקודם של עורכי דין ושופטים. וודאי שיש דרך ארוכה עד ל'התממשות החזון', אבל החזון כל כך נכון. עיצוב והובלת החזון, זהו 'לחם חוקו' של מנהיג ונראה לי 'שנולד מנהיג'.
כמובן שיש שאלות רבות, אתייחס יותר בהמשך, כיון שאני ב'אטרף' ( נפלא) לאור בעיקר ביקורי קרובים. אבל....שאלות:
- האם אתה מתייחס לתיפקוד שכזה של שופטים כמובן, אבל של עורכי דין, רק במערכת הציבורית? אני יכולה אולי לראות עורכי דין במערכת הפרטית מתפקדים כך ( ויש לשער שנושא התיגמול יצטרך להיות מטופל לשביעות רצונם), שמשפחות העבריינים פונות אליהם, כדי שלא רק יגנו על בן המשפחה, אלא גם יסייעו בשיקומו במובן הרחב יותר.
- יש מקום ( למרות שזה כנראה יקח זמן) לפתיחת מגמת לימודים, לשם הכשרת עורכי דין ( ושופטים בעתיד) ברוח זו בבתי הספר למשפטים. במקרה זה הלימודים יכללו גם לימודי מקצועות המתעמקים בנפש האדם ( פסיכולוגיה), מקצועות טיפוליים (עבודה סוציאלית) ומקצועות נוספים שעשויים לסייע בשיקום עבריינים ( אפילו התנהלות כלכלית).
- יש לפחות שני עורכי דין שאני מכירה שהיו שמחים להצטרף לעשייה ברוח זו. אחת הינה גם פסיכולוגית בהכשרתה ומאד רוצה לשלב את שני התחומים. אם מענין אותך ליצור קשר איתם, אמור לי.
נראה לי שהתגובות לפוסט וכמות הכוכבים בהחלט מצביעים על התלהבות מהרעיון ויאללה.... נראה לי שיש לך מנדט להוביל את המהלך. אם אתה רוצה עזרה שמי מאיתנו ( אני למשל לא עורכת דין) יכול להגיש, רק אמור והמשך לעדכן אותנו בהתפתחויות. יישר כוח, אילנה
היי שמוליק, אכן כיוון מעניין.
אני מפריד בין שני סוגי משפטים, אחד של אכיפה אחד של ישוב סכסוכים.
משפטי אכיפה מקומם בגישה אכיפתית, סכסוכים מקומם צריך להיות בגישה טיפולית.
סכיסוכים בין אם הם בין אדם לרעהו בין אם הם בין אדם לרשויות ובין אם הם בין אדם לעצמו(כמו בעניין הסמים) מקומם על פי רוב בגישה טיפולית.
לדעתי ההליך השיפוטי כאן צריך להיות בן שני שלבים, אחד להכיר שאכן מדובר בסכסוך ולקובע מהם נקודות הסכסוך ושתיים ולפעול בהליך של גישור או ברורות למציאת פתרון מוסכם.
הילך הברורות או הגישור לאו דווקא צריך להיות אצל שופט הוא יכול להיות גם אצל אדם אחר מנהיג כמו שהגדרת זאת.
אני יכול לתת את הדוגמא של פאר ויסנר יו"ר מפלגת הירוקים שיום אחד קיבל פקס מבית המשפט שהודיע לו שהוא ממונה להיות מגשר בין אדם טבע ודין ודיירי סיאנדסאן.
השופט כנראה החליט על סמך הידע הנצבר שלו שפאר הינו מניהג שבסיברות גבוהה יהיה מקובל על שני הצדדים.
וכל זה היה בכלל בלי שפאר ידע שהוא בכלל מעומד להיות מגשר בסכסוך הזה ובלי שיהיה בעל השכלה משפטית.
ואכן תוך זמן לא רב הוחלט על פתרון שהיה מקובל על שני הצדדים.
אגב, בעולם התחתון הבינו את העניין הזה מזמן ויש אכן כמה ברורים שהם ברמה של "נכבדי השבט" שעוסקים בסכסוכים בין עבריינים. קל לי לנחש שהמשטרה שלמרות שהיא יודעת שהדברים נבררים שם הם לרוב בלתי חוקיים נותנת להליכים אלו להתקיים מתוך הנחה שזה יפחית לה את העבודה.
תודה,
דרור
שמוליק הנושא ראוי ביותר להירהורי שבת.
ואחד הדברים הראשונים שעלו בי נוגעים במשמעות הטיפולית שהמערכת יכולה לקחת על עצמה. והכישורים המערכתיים שנדרשים להתקונן כדי לקיים את השירות הזה לחברה.
טיפול הוא חיבור מערכתי רב שיכבתי בו העוסקים בפתרון הבעיות לוקחים אחריות רחבה לגבי תוצאות הדין במקרה הפרטי. כדי לאפשר חמלה ולאפשר פתחים לאנשים הנענשים במדינה להתאושש ולחיות באופן מכובד. אני חושב שזאת מוטיבציה טובה כדי לפתח את הרעיונות שאתה מעלה.
המערכת הקיימת היום לא תעלם ברגע, התהליכים בהם אנחנו בוחרים את השופטים הפכו מכבר לסוג של מאבק פוליטי. והמערכת עצמה מונעת מתוך ערכי "יעילות" כדין במציאות של הצפה נושאים לדיון.
ככל שינוי גדול, כמו שיכול להיות מהרעיונות שלכם כאן פיתוח דיון וחשיפה של הנושאים לתודעה של העוסקים בדין ומשפט בארץ חשובה אך היא צריכה להגיע גם למערכות התומכות בשיקום ותמיכה.
שיהיה שבט שלום
שמוליק ידידי,
אהבתי את האופן והתוכן, אבל בהכירי אותך לא הופתעתי (-:
אדבר איתך בהרחבה כנפגש.
עופר
שמוליק, אהבתי את הגישה. יש בה משהו אנושי. חינוכי.
מאידך גיסא אני לא מאמינה שזו גישה שיכולה לחלוש על המשפט בישראל. יכולה אולי להתפתחת נישה של עו"ד שיש להם זיקה גדולה יותר להקשבה לנפש והם יכולים אולי לעסוק במשפט הטיפולי.
איך מאתרים אותם? לא יודעת.
צריך לזכור שמי שהלך לעסוק בעריכת דין ולא בעבודה סוציאלית, עשה זאת מנטיות ליבו ברוב המקרים ואי אפשר לבוא בדיעבד ו'להלביש' עליו משהו שאינו טבעי ונכון עבורו.
אגב, נשמע לי מההכרות המוגבלת שלנו בקפה ומהנושא שהעלית והעובדה שאתה נבחרת לועדה, שאתה הוא בדיוק האדם הנכון לעסוק במשפט הטיפולי.
ואולי הייתי רוצה להאמין שיש עוד הרבה כמוך...
(ניסיתי לככב, לא בטוחה שהצליח)
האמת? זו הגישה שנראית לי הכי טבעית והיעילה בעולם, זו שמגשרת ומביאה את הצדדים להבנה הדדית ונתקלתי בלא מעט שופטים שדוגלים בשיטה הזו גם. זו הגישה שבה אני נוקטת אל מול לקוחותיי. הגישה הזו בהתחלה נראית די מוזרה לעורכי הדין שממולי מכיוון שבאופן די טבעי כביכול למקצוע, הם מגיעים כמו מוכנים "לקרב". אבל אחרי שהם מכירים אותי ומועילים בטובם גם להקשיב לי, זה מסתדר.
אלא, שבענין הגישה הזו קיימת בעיה גם בקרב הלקוחות עצמם. הם לא ממש מבינים שרוצים לחסוך להם ולפתור להם את הבעיה, כי הגישה הזו מציגה אותך כעורך דין רכרוכי בעיניהם כאשר רק בסופו של התהליך הם מבינים שמלחמות אפשר לעשות גם בדרכי שלום :-)
רק השבוע נתקלתי במקרה כזה אל מול לקוחה שלי... שאמרה לי באופן מפורש כי יש בה את התחושה שאני מגלה התחשבות ביריב שלה. ורק אחרי שהסברתי כמה כסף יעלה לה אם הגישה תהיה גישת הקרב והנצחון... היא שוכנעה ששווה לנסות את אותה הדרך שממלא לא יכולה להזיק לה.
ציטוט מתוך הפוסט:
- =האם התפיסה של "פיתרון" ולאו דווקא "ניצחון" הינה
==ישימה בתרבות הישראלית?
לדעתי, החברה הישראלית חיה עדיין כשבויה במטה הקסמים האנוכי של ניצחון, בכדי שפתרון יהיה חלק מחיינו נצטרך להשקיע רבות בחינוך לערכים, לערך כבוד האדם, לזכויות האדם והגדלת המודעות בצורה ניכרת של המאבק למען כדור הארץ.
=
- =האם גישה אתית-אנושית תהווה, ולו גם מענה חלקי,
==למחלתה הממארת של מערכת המשפט שלנו?
בוודאי, גישה אתית-אנושית היא חלק מהפתרון בסוגיה הקודמת, גישה אתית-אנושית תבנה את המעטפת סביב היכלי הצדק ותאיר אותם פנימה כלפי השופטים, עו"ד, עובדים ואזרחים, כלפי חוץ המעטפת תאיר את החברה הישראלית. (לפני מספר שנים היתה לי בעיה משפטית-אזרחית (מע"מ) סבוכה, בסוף המשפט ביקשתי את רשות הדיבור והודתי להוריו של השופט שחינכו אותו עד שהגיע לכס המשפט לשפוט אנשים בצורה אנושית).
=
-= האם פעילות בצוות רב תחומי תשפר את התוצרים
==שמפיקה מערכת המשפט כאן?
גם בסוגיה המשפטית הקלה ביותר להרשעה יש מקום נרחב לבחון את ההחלטה הסופית לאחר שנבחנו מספר היבטים ולא בהכרח הקשורים קשר ישיר "לדם" ההוכחות, השבוע התבקשתי לזמן וועדת היגוי תקופתית למרכז רב נכותי, לפתע קיבלנו הארה והחלטנו לזמן לוועדת ההיגוי נציג מקהילת הנכים וגם נציגות של הורי המוגבלים בפעולה זו כמדומני נקבל החלטות עם אספקט רחב של תובנות אחרות, כך גם יקרה בבתי המשפט אם יאמצו את הצוות רב תחומי.
=
- =האם עריכת דין טיפולית תביא עדנה וכבוד למקצוע
==עריכת הדין השנוא כנראה זה דורות?
בכל מקרה אין לי אהדה רבה כלפי מספר קטן של עו"ד שלקחו את המקצוע רחוק מידיי בשימוש שהכלים הפרוצים בבית המשפט מאפשרים להם לעשות זאת, אבל ההיתי שמח מאוד לקרוא מודעה הקוראת לרופאים ולעובדים סוציאליים לבוא ללמוד משפטים.
=
- =האם תפקיד רב תחומי בדמות שופט-מנהיג יאתגר
==עורכי דין מוכשרים (וכמובן עורכות דין מוכשרות)
==מהסקטור הפרטי לוותר משהו על הכנסה לטובת
== הצטרפות למערכת השפיטה?
שופט לא יכול להיות מעולם מנהיג בהיכלי הצדק, שופט בתפקידו מוגבל במערכת חוקים כתובה ע"י מחוקק הן ברוח הדברים והן ברוח הענישה, מנהיג אינו כבול לכלום למעט הדרך בה הוא מוביל את אוהדיו, לכן צריך להשתמש במושג מנהיגות-שופטת שתעצב את היכלי הצדק ותגרום לאנשים איכותיים (עו"ד, רופאים, עובדים סוצייאלים...) לזנוח את עגל הזהב והצטרף למקום שבו מנהיגות בונה משפט לעם.
הערה: אני לא עו"ד, לקח לי 5 דקות לנסח את התשובה מבלי הרבה מחשבה למעט תובנה חברתית שעוטפת אותי, לכן אשמח לקבל תגובה על התגובה לפוסט הנפלא שפורסם כאן.
שמוליק, אם אתה רוצה תגובה רצינית יותר, אני אחשוב עליה לעומק.
אני רק אתריע כי, חשיבה לעומק, מבחינתי, היא קודם כל להתחיל מהדרכים
שבהם השיטה הזו לא עובדת, לא מספקת את הצורך ונכשלת.
רק אחרי שאני מבינה את הכשלים, אני יכולה להגיד, מה כן עובד בה, ואיך
משפרים את המקומות הלא פתורים.
אם לזה התכוונת, אז אני אתחיל בשמחה.
חגית.
שמוליק
וואו, עוד אין לי מילים - אז בינתיים כוכב.
נזכרתי במה שסיפרו לי פעם על דרום אפריקה.
שנעשה שם תהליך טיפולי למדינה שלמה - דרך מערכת המשפט.
כל אדם, שחור או לבן יכול היה לבוא ולהתוודות על כל המעשים שעשה על רקע גזעי כולל רצח אונס, גזל, וכולי .
כל מעשה שהוא עצמו חשף ולא היה נגדו כתב אישום, הוא קיבל מחילה מלאה, ומי שהיו נגדו האשמות, היה תהליך שבו הנפגעים היו צריכים לסלוח לו והוא היה צריך לפצות אותם בדרך שהיתה מקובלת עליהם.
מאות ואלפי שעות של דיונים משפטים של התוודות לפני קהל מעורב שבו שחורים ולבנים בוכים זה בצד זה למשמע הסיפורים הנוראים.
אני לא יודעת עד כמה זה היה באמת כך, לא קראתי מאמרים בנושא של מה בדיוק היה שם.
ובקשר לכל שאר המחשבות והתובנות שהתחוללו בעקבות דבריך - אני עדיין לא מוצאת את המילים.
סיגל
ידידי,
מעשה חשוב אתה עושה, הן המתח בין חמלה לדין כל כך לא ברור בחברה שלנו. והקבוצה הזאת שאתה מדבר בה עושה מעשה חשוב. בכל מקרה יצא לי לבקר בבית המשפט השלות בת"א והתחושות שיצאתי משם היו קשות. והרושם הוא שהמערכת משרתת חלק מהאוכלוסיה ונוגסת בחלק אחר.
בכל מקרה הנושא של דיני משפחה גם בו חשוב מאוד הצד הטיפולי של המערכת המשפטית. כיום שופטים ועורכי דין אחראים לפגיעה עמוקה בילדים למשפחות מתפרקות מתוך צרות המבט ותפיסת ה"דין" שגוברת על תפיסת ה"חמלה". מערכת המשפט מובילה משפחות למלחמה וחורמה ראה את הפוסט הישן הזה: 12 עצות למתגרש/ת
http://cafe.themarker.com/view.php?t=30769
שים לב לתגובות (אני מניח שהפוסט המקורי עודכן כתוצאה מהתגובות)
הייתי שמח אם תביע את דעתך על היחס בין חמלה וצדק. שני מושגים מובחנים שלמעשה הם פנים של תפיסות עולם ורמה שונה של עיצוב היחסים בין אנשים בחברה. אני לפחות מתרשם שה"צדק ושיוויון" והזעקות להשגתו מונעים מאנשים להכיר את מרחב הפעילות של החמלה אותו אני מוצא בדיון שאתה מביא וחסר בדיון הציבורי.
והערה נוספת הנובעת מההתיחסות שלך לג'נדר.
קוהלברג וגיליגן (התלמידה שלו) מתורגמים פעמים רבות כ"מתווכחים" ויש זיהוי של הגישה ה"חמלתית/CARE" אם ה"הקול האחר" של גיליגן בעוד שקוהלברג נתפס כקול גברי. לכן אני מניח שהתייחסת לעורכות הדין, שלא פעם כלכך מתעמצות להוכיח את עליונות שלהן על הגברים עד כי הן מבלבלות את היוצרות.
קוהלברג מובן כ"מוסר של זכויות" בעוד גיליגן כמוסר של "חמלה" אבל המסר המשותף של גיליגן וקוהלברג הוא שיש התפתחות ורמות גבוהות של עמדה מוסרית נשענות על הרמות המוקדמות. לכן היחס הוא של הכלה וגישה שיפוטיות טיפולית לא צריכה לסלק את הגישות השיפוטיות הקודמות. שיפוטיות טיפולית צריכה לשכלל את הרמות הבסיסיות לרמה גבוהה יותר של שירות לחברה.
מעניין אותי ההתיחסות של הקבוצה למודלים התפתחותיים של גיליגן וקוהלברג.
בכל מקרה - ישר כח.
הגישה שאתה מציע היא התפתחות מבחינת היחס לשלבים השונים של התפתחות
כמו שמציעים קולברג וגיליגןאם אוכל לתרום לכם, אני מפנה למאמר מעניין מ Michigan Law Review http://www.michiganlawreview.org/archive/105/1/grostic.pdf
המאמר מתייחס לתרומה של "גישת מוסר התפתחותית" והבחנה בין שלבים שונים לחוק.
Conclusion
Ongoing research in psychology suggests that structures of moral development
are constantly at work, so much so that it is almost impossible to see
the world beyond one’s own developmental structure. When judges apply
changing cultural values and ideas like fairness and justice to open-ended
constitutional ideas like equal protection, due process, liberty, and freedom,
they invariably work within developmental structures. It would seem to be
no accident, then, that the Supreme Court’s recent morals legislation jurisprudence
can be organized relatively neatly along developmental lines.
Moreover, the developmental piece is sorely missing from the morals
legislation puzzle. While a developmental approach cannot account for
every detail of the Supreme Court’s jurisprudence on morals legislation, it
contains important truths not included in other approaches. Most importantly,
it lends a measure of predictability and reliability to the use of
evolving standards in constitutional interpretation, an idea widely championed
but poorly understood. Practitioners and judges alike can only benefit
from a solid understanding of moral development in defending their clients
and deciding their cases as law and society continue to evolve in the years to
come.
אף פעם לא חשבתי על הסמנטיקה הזו.
יפה.
אם נסתכל מגובה 50 אלף רגל על המנגנון הזה שהקמנו לעצמנו בני האדם,
נבין שבנינו לנו את שדה הקרב החברתי הגדול ביקום.
המקום בו עימות, חיכוח, אי הסכמה, ריב, עוול, נכנסים לזירה שהוגדרה מראש, ונתקוף אחד את השני עד שיוכרזו מנצח ומפסיד. הצד האחד יתקוף השני יתגונן ואפילו במעשים פליליים רק השם "המדינה נגד ישראל ישראלי" מצמרר. מדינה שלמה נגד אזרח אחד.
וגם עורכי הדין נהפכו לאנשים שממש מוגדר להם שבשם כללי המלחמה הם צריכים לשקר, להיות דמגוגיים, לתקוף, להעלים עין, לתרץ ולעשות דברים רעים.
זו שיטה תוקפנית ונוראית לטעמי שמעודדת את העולם המלחמתי אליו אנחנו קמים כל בוקר.
אני לא נאיבי, כן יש רוע בעולם אבל כנראה כמו שאתה מספר מנסיונך, להילחם בו באמצעות עוד כוח לא באמת פותר את הבעיה. מקסימום מכניע אותה באגרסיביות לתקופה.
כשנוצר עימות בין שני צדדים להכניס אותם לעוד מלחמה נראה לי לא בדיוק הפיתרון האידאלי ביותר והמשפט הטיפולי שכתבת עליו היא גישה מעניינת יותר.
הרעיון הוא אדיר, מצריך שינוי תפיסה טוטאלית למערכת המשפט הקיימת ופותח ערוצים חדשים של הבראת החברה מתוך רצון עמוק למצוא פתרון אמיתי ולא רק לנצח.
ברכות חמות על הפוסט.
כל המגיבים לפניי, אמרו דברי טעם, אז אני רק אחזק אותם.
נעים לחשוב שרוחות של שינוי ( מבורך ) מנשבות.
בינתיים, השארתי לך כוכב, שיעודד אותך להמשיך. מי יתן וירבו ממשיכי פועלך.
חגית.
תודה רבה שמוליק, כל מה שכתבת היה חדש לי לגמרי ואני שמח לשמוע שרעיון כזה מתפתח בשנים האחרונות - הוא נחוץ ללא ספק בכל המישורים.
עוד יותר שמחתי לגלות שאתה פועל ברוח זו עוד לפני ששמעת על התורה הזו, זה נותן לה תוקף. כל הכבוד.
לא התעמקתי בחשיבה על כל החסמים שיעמדו בדרכו של הרעיון הזה מלהתממש. אני בעיקר נלהב מעצם הרעיון - שופטים טיפוליים, עורכי דין טיפוליים, ממש חזון אחרית הימים. (אני לא כל כך מתלהב מהמושג "טיפולי", אבל אני חושב שאני מבין מה הוא מייצג וזה מעולה).
בהצלחה לכל מי שעוסק במלאכה ואשמח לסייע להתממשות הרעיון.
נשמע מדהים.
בינתיים כוכב.
הקדמתי ואמרתי נושא "עוטף"..
הבנתי ששתי הגישות אינן זהות, אך יחד עם זאת נדמה לי כי מטרתן דומה.
ואולי לא..
האם נכון יהיה לומר ששתי הגישות צריכות להביא לשינוי תפיסתי?..
האם יהיה זה נכון לומר ששתי הגישות קוראות תיגר על האינסטינקט לנקום?
ואם אנחנו מדברים על טיפול במובן של להחזיר למוטב גרידא, איך באמת מותאמת הגישה הזו למשפט המסחרי והציבורי? מה יש לי לעשות עם עסק כדי למנוע ממנו לכאורה למעוד שוב?
תודה על התגובה המעניינת והחמה, יפעת.
=
אהבתי מאד את הרעיונות שהעליית,
וגם
משהו.
==
אגב, תורת המשפט הטיפולית שונה לחלוטין מגישור,
בין היתר, באשר היא מגלמתו תפיסה אתית.
המדובר בתפיסה רחבה ועמוקה בהרבה מטכניקה של יישוב סכסוכים.
=
ואמנם, התורה מנסה לתת מענה בעניינים שגישור אינו מתאים להם או נכשל בהם.
=
למשל: בכשמגיע לפניו צרכן סמים, נוהג השופט הטיפולי מתוך מטרה ותכלית לשקם את הלקוח, ובכך לפתור את מה שמכונה בתחום הקרימינולוגיה "תופעת הדלת המסתובבת".
=
אני שמחה וגאה להיות המגיבה הראשונה אצלך (בפוסט הראשון אבר כמדומני, לא?).
נושא מעניין העלית פה, וממש במקרה בדיוק דיברתי עם חברה (עכשיו עכשיו, למטה) על נושא "עוטף".
לאחרונה תופס עניין הגישור תאוצה, בארץ גם. יש אפילו תואר שני באונ' תל-אביב שלאור הביקוש תנאי הקבלה אליו גבוהים ביותר. והרי זה הביטוי המובהק ביותר לכך שאנו עוברים לאט ובבטיחות למקום של הידברות ולא התנצחות.
אני חושבת שבהחלט יש מקום להכניס את השיטה ה"טיפולית" כמו שבחרת להגדיר למערכת המשפט, וגישה זו ניתנת ליישום גם במשפט המסחרי וגם בציבורי.
הרי פעמים רבות אנו שומעים על אנשים שבוחרים לתבוע נזיקין ועונש "בשביל העיקרון". מה הוא אותו עיקרון?.. שהצדק יצא לאור. שכולם ידעו. ומה הוא אותו רצון של הכרה בצידקה? לדעתי זהו הרצון לעורר שינוי. אם תצא הצהרה קבל עם ועדה, אולי הטעות לא תחזור שנית.
ומה היא המטרה של הגישה הטיפולית, זו שבאה מהבנה, זו שרוצה לגשר?.. להבין את הכוח והרצון המניע לנקמה ולתקן משם. התיקון הזה יביא להכרה של "לא נלחמתי לחינם". "העונשים" או הפשרות שניתן להשיג במקרים כאלו הנם מגוונים ויצירתיים וכאלו שתלויים בהסכמה של שני הצדדים.
כמובן יש כאן את העניין של טיפול בגורם, בשורש ולא בסימפטום, מה שלטווח ארוך יכול להוביל לירידה בפשע (אם במשפט הפלילי עסקינן).
ואחרון, נותר כאן גם חינוך להידברות, קרי - סובלנות. אולי דווקא משם יגיע השלום המיוחל. יגדל פה דור שמנתח מצבים, שניגש באמפטיה לצד השני, שמקשיב, שמנסה להגיע לפיתרון שיהיה מקובל על שני הצדדים. זו מהפכה.
זה מציב אתגר גם לעו"ד. ומאחר שיש כל כך הרבה.. יהיה זה הליך סינון טבעי..
תודה על הפוסט המקסים, סליחה שהארכתי (זו רק מחמאה לך), ולי אישית די ברור למה קראו אותך לבוא ולהשתתף באותו פאנל מכובד.. :)