
אין בכלל שאלה - כל עוד יש צבא חובה ואנשים לא נשאלים אם רצונם לשרת או לא אז יש לעשות הכל כדי להחזירם הביתה אם נפלו בשבי - חיים או מתים - תמורת מחבלים חיים או מתים.
____________________________________________________________
הפחד שהדבר יעודד חטיפות בעתיד הינו פחד היפוטתי וספקולטיבי גרידא. הצורך להחזיר חיל חטוף הביתה חי או מת זהו צורך מעשי , כאן ועכשיו, שאין להרהר אחריו. זוהי התחייבות של המדינה לחייליה. והתחייבויות יש לקיים. זהו הבסיס המוסרי העמוק העומד מאחורי שירות צבאי חובה.המחיר לא חשוב( בגבולות הגיוניים) . חייל חטוף יש להחזיר חי או מת. אין לי כמובן ידיעה מה מתנהל מאחורי הקלעים בנושא החטופים אבל איכשהו התחושה לא נוחה. יש הרגשה ששמים יותר מידי משקל לענין המחיר ויותר מידי נושאים ונותנים ויותר מידי מתמקחים ויותר מידי מהססים, ובכלל יותר מידי זמן.
|
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הגופות חזרו והשעון מתקתק- תיק תק תיק תק, הוא מתקתק עד החטיפה הבא של חייל סדיר או מיל'. את יודעת מה מעניין מה אותו חייל שעתיד להחטף בעוד X זמן עושה כעת? על מה הוא חושב כעת? איזה חלומות יש לו? לחיזבאללה אין אפילו מוטיווציה לשמור עליהם חיים עכשיו, הרי גם ככה אנחנו נבצע את העסקה.
תיק תק.... מעניין אם אני אהיה הבא?
אני עם מנומס בקטע הזה...
אם כבר לקדש את החיים אז עד הסוף... אולי באמת צריך להחתים חיילים, כי אז המשפחה תוכל אולי לפחות למצוא נחמה בכך שהם פועלים לפי רצון הבן.
(שלא נדע מצרות).
דווקא הדוגמא שנתת היא דוגמא לא טובה כי את נחשון וקסמן כן ניסו לחלץ אך בעקבות כשלונות מודיעיניים וטקטיים נחשון נהרג וגם סגן ניר פורז בפריצה לא מוצלחת.
אם היה טופס ויתור במילואים על החזרת הגופה שלי בתמורה למחבל חי - הייתי הראשון שחותם
זה פשוט טירוף כל פסטיבל הגופות שמתחולל כאן.
מזכיר את תרבות הלמה הוא קיבל ואני לא...
זה נושא למאמר שלם, והדילמות מאד קשות. פעם היינו יוצאים למבצע צבאי (אנטבה) היום- לא. אנחנו מתקפלים (למה לא הצלנו את נחשון וקסמן? ואיבדנו חייל נוסף- ניר פורז?)
אבל כפי שאמרת- ושלא נדע- משפחות כאלה צריכות מקום קבורה... כן, רון ארד אינו כבר בחיים, אבל למשפחה אין קבר, ולכן המדינה נכשלה והשאירה משפחה מיוסרת ללא תשובה...
היי דורון
אני לא רואה זאת כך . בשביל משפחת החייל כל עוד לא רואים גופה אז החייל בחיים וזה מצב נורא ואיום.
אמרתי לך את דעתי , כל דבר לפי נסיבותיו . מה שיפה לעיסקה אחת אולי לא יהיה יפה ואולי כן יהיה יפה לעיסקה אחרת
את צודקת. צריך גבול הגיוני. לטעמי הגבול ההגיוני הוא לא להחליף חיים במתים.