| בתהליכי החיים אנחנו עוברים דרך מגוון רחב של רגשות. הם מפעילים אותנו בעשייה ובמחשבה, ותמיד אנחנו רואים שכל הבעיות מקורן ברגש, ולכן שם גם פתרונן. הסקאלה של הרגש אכן רחבה, אבל יש לה כמובן שתי קצוות - מצד אחד אהבה והנאה, ומצד שני פחד וכאב. ומהו טבעו של אדם בד"כ? לנסות להגיע אל האהבה וההנאה תוך כדי המנעות מוחלטת עד כמה שאפשר מפחד וכאב. פחד וכאב נתפסים בעיננו כסוהרים שמונעים מאיתנו את הנאות החיים ולעיתים את האהבה: "אני פוחד שנשים ידחו אותי ולכן אני לא מתאהב." "כואב לי כל הזמן הראש ולכן אני לא יוצאת לבלות." ישנם המון דפוסי התנהגות שסיגלנו לעצמינו שגורמים לנו להתנהג בצורה שנטמעת בגוף, ומשפיעה עליו פיזית ורגשית. כל פעם שאנחנו נוהגים על פי אותו הרגל, אנחנו מקבעים יותר את הגוף-נפש שלנו וננעלים יותר ויותר עמוק בבית הסוהר שיצרנו לעצמינו, וכל זאת בגלל שאנחנו לא רוצים לפגוש בפחד ובכאב שכרוכים בחוויה. ישנם כאלה שמתעלמים, ישנם כאלה שמדחיקים, ישנם כאלה שנעשים משותקים, ויש גם את אלה שמוותרים ונכנעים. ברגע שהגוף מתקבע, הוא בעצם לא חווה את עצמו, אלא הוא פועל על פי תכתובת של התת-מודע, על פי כללים שנקבעו לו כדי לשרוד בעצם: "פה אל תדרוך כי זה שורף" , שם אל תלך כי תתאהב ואז זה יכאב". אלה התניות שנצרבו בנו בד"כ בילדות והם מפעילים אותנו. אז מה עושים? ברמה הטיפולית ישנו תכנות תת-מודע, שזו שיטה שמאפשרת למטופל להבין מתי נוצרה ההתניה והאמונה כלפי עצמו שעד היום מגבילה אותו ולא מאפשרת לו לחוות את הפוטנציאל הטמון בו. וברמה הכללית, הדבר הטוב ביותר שנוכל לעשות עבור עצמינו זה להתייחס לפחד ולכאב כאל מורים בחיינו ולא כסוהרים, כאל חברים שתפקידם ללמד אותנו שיעורים בחיים שמהם נוכל להתפתח ולצמוח. הרי זו הסיבה שאנחנו כאן בעצם. אז ללמוד לחוות את הגוף קודם כל ברמה הפיזית, עם על חוסר הנוחות והכאבים שיש לנו. להכנס לכאב, להבין אותו, לתת לו את הקרדיט שהוא עדות לכך שאנחנו יישות חיה, ולהשתמש בו כמנוף להכנס לתוך עצמינו ולהיות בהוויה. מדיטציות מאד עוזרות, מדטציות בהן אנחנו נותנים לשקט להגדיר אותנו. ספרים שמאד עוזרים לי ונותנים לי השראה הם ספריהם של אבי גרינברג וג`דו קרישנמורטי. את הידע על טיפול בתכנות תת-מודע רכשתי אצל אריאן לב - http://www.arianlev.com/Hebrew/ מאחלת לכולנו למידה מתמדת, ושבוע מקסים |
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גם אני לא במקרה נתקלתי בך , מחכה לך
את צודקת במאה אחוזים....
כשאנשים יבינו שהחיים הם לא "אכול ושתה כי מחר תמות,. אלא רצף של ישות שהיא הנשמה שעוברת דרך חיים שונים (גילגולי חיים שונים)ובכל גילגול עוברת רצף של אירועים שמעצבים אותה ומישרים קווים ומובילים אותה לקראת מטרה מסוימת , והרגשות הם אחד המכשירים הכי מעולים לכון אותנו למטרה , אם נתיחס אליהם בצורה נכונה .!!!!
בדור הזה אנחנו מתחילים להבין כל כך הרבה ,בעבר רגשות היה דבר שצריך להדחיק .
בארצות שונות יש הרגלים שונים ויחס שונה לרגשות .
כשאני גדלתי, בכי היה נחשב כחולשה וביזבוז זמן !!! המבוגרים של אותה תקופה
שבקושי התאוששו מהשואה וממלחמת העצמאות וניסו להחזיק את עמם חזק שלא להישבר ,או שכבר לא יכלו לבכות יותר חשבו שאם הם ילמדו את הדור הבא לא לבכות ,להיות קשוח אז זה יהייה לטובתם....זאת הייתה טעות מובנת אבל טעות שפגעה בדורות הבאים ...
הפחד להרגיש צער ולבטא אותו חסם גם את היכולת להרגיש שמחה .
כי אין האחד יכול להתקיים בלי השני .
כל אמירה וכתיבה על הנושא הזה יכולה להציל חיים של אנשים רבים אז חיזקי ואימצי ותודה על מה שכתבת.
שאננון
זה מדהים איך כל שיטות הריפוי והפילוסופיות מדברות על אותו דבר.
תודה רבה.
פוסט אשר ראוי להרחיב עליו
את הדעה
אנסה להגדיר במילה אחת
טנטרה
לחבק את רגעי הגאות יחד עם רגעי השפל
להתייחס לכאב ולפחד כאל חברים ולא כאל אויבים
לרתום אותם כאשר הם מופיעים, לכח המניע קדימה
ומתוך כך לצמוח
ומתוך כך ללמוד ולהתעצם
דמיון מודרך
NLP
הם שיטות מעולות לייצר מציאות אחרת
מציאות שונה ובהירה יותר.
תודה עבור פוסט פנטסטי
*
כתבת נכון.
המבט האמיתי אל תוך עצמינו תמיד מהול בפחד וכאב.
תודה, מתוקה.
אהבתי את התובנות
ברגע שנבין שפחד וכאב הם חלק משביל האבנים הצהובות, חלק מאותה דרך לבגרות,להעצמה אישית,להגשמה עצמית ,הם חלק מהכוח הפנימי,חלק מארגז הכלים שיש בתוכנו, רק אז נוכל לחוות את הכאב והפחד כחוויה חיובית.
רק כשנוכל לחבק את הפחד והכאב ולהתייחס אליהם כמנחים כמובילי דרך ל"טוב" ול"יש" נדע שעלינו על השביל הנכון ומצאנו את הכיוון הנכון לעצמנו האמיתי.
הכוח הפנימי שנובע מהמבט הכי אמיתי שלנו לתוך עצמנו תוך הסתכלות בוגרת,אחראית, כנה לתוך המראה העצמית שלנו , אל ההתמודדות שלנו עם מי שאנחנו גם בחולשות וברגעים הפחות מוארים, הוא שיטווה את דרכנו קדימה ולמעלה.
השימוש בנקודות הנמוכות כמקפצה, כשלב בסולם לשלמות תוך בחירה בהתמודדות ולא בחירה בהכחשה או הדחקה, הוא שימריא אותנו למדרגת מודעות גבוהה שתקנה לנו פרספקטיבת מציאות אמיתית על עצמנו ועל המציאות האמיתית שבה אנו מתנהלים.
<אחזור לככב>
חיבוק ותודה על פוסט חכם.
מזדהה לחלוטין
בתור מומחה לתכנות הייתי מת לתכנת את עצמי אבל זה כנראה לא יקרה בעתיד הקרוב
ממתין לוירוס שיוחדר בי שימאן להישמע להוראות מערכת ההפעלה המעפנה
אהבתי את התובנה..
חג נפלא
מודעות עצמית - אכן זה שם המשחק.
תודה יקירתי.
גיליתי שיש בי היכולת להכנס לתוך עצמי ולעכל תהליכים כואבים וטובים,
יכולה לפרוט אותם ולטפל בהם, לא תמיד מצליחה להגיע לטופ של ההליך,
אבל עצמם העבודה העצמית ממנפת את המודעות העצמית הגבוהה
שנולדה יחד איתי.
*
אנחנו עומדים מתחת לאותו ענן בהיר, אהוב שלי.
תודה.
המערכת המופלאה הזו שנקראת אנחנו - יש הרבה מה לכתוב עליה.
תודה רבה.
אשמח לשבת איתך ולדבר על כל הדברים החדשים שלמדנו לאחרונה.
נשיקות.
שמחה שקראת
תודה על תגובתך, רק שלא במיקרה הגעתי עם בן זוגי :-)
נשמע מאד מעניין,
בהחלט מחכה להרחבה
מאוד מעניין.
בהזדמנות תרחיבי לי על הנושא..
כל הכבוד לך.
אתמול שראיתי אתך בלופט, הבנתי שהגעת בטעות עם בן זוגך.אבל הפוסט שהיגע אלי היום אמר לי שלא במקרה ראיתי אותך, אז החכמתי.