| בתהליכי החיים אנחנו עוברים דרך מגוון רחב של רגשות. הם מפעילים אותנו בעשייה ובמחשבה, ותמיד אנחנו רואים שכל הבעיות מקורן ברגש, ולכן שם גם פתרונן.
הסקאלה של הרגש אכן רחבה, אבל יש לה כמובן שתי קצוות - מצד אחד אהבה והנאה, ומצד שני פחד וכאב. ומהו טבעו של אדם בד"כ? לנסות להגיע אל האהבה וההנאה תוך כדי המנעות מוחלטת עד כמה שאפשר מפחד וכאב.
פחד וכאב נתפסים בעיננו כסוהרים שמונעים מאיתנו את הנאות החיים ולעיתים את האהבה: "אני פוחד שנשים ידחו אותי ולכן אני לא מתאהב." "כואב לי כל הזמן הראש ולכן אני לא יוצאת לבלות."
ישנם המון דפוסי התנהגות שסיגלנו לעצמינו שגורמים לנו להתנהג בצורה שנטמעת בגוף, ומשפיעה עליו פיזית ורגשית. כל פעם שאנחנו נוהגים על פי אותו הרגל, אנחנו מקבעים יותר את הגוף-נפש שלנו וננעלים יותר ויותר עמוק בבית הסוהר שיצרנו לעצמינו, וכל זאת בגלל שאנחנו לא רוצים לפגוש בפחד ובכאב שכרוכים בחוויה.
ישנם כאלה שמתעלמים, ישנם כאלה שמדחיקים, ישנם כאלה שנעשים משותקים, ויש גם את אלה שמוותרים ונכנעים.
ברגע שהגוף מתקבע, הוא בעצם לא חווה את עצמו, אלא הוא פועל על פי תכתובת של התת-מודע, על פי כללים שנקבעו לו כדי לשרוד בעצם: "פה אל תדרוך כי זה שורף" , שם אל תלך כי תתאהב ואז זה יכאב". אלה התניות שנצרבו בנו בד"כ בילדות והם מפעילים אותנו.
אז מה עושים? ברמה הטיפולית ישנו תכנות תת-מודע, שזו שיטה שמאפשרת למטופל להבין מתי נוצרה ההתניה והאמונה כלפי עצמו שעד היום מגבילה אותו ולא מאפשרת לו לחוות את הפוטנציאל הטמון בו.
וברמה הכללית, הדבר הטוב ביותר שנוכל לעשות עבור עצמינו זה להתייחס לפחד ולכאב כאל מורים בחיינו ולא כסוהרים, כאל חברים שתפקידם ללמד אותנו שיעורים בחיים שמהם נוכל להתפתח ולצמוח. הרי זו הסיבה שאנחנו כאן בעצם.
אז ללמוד לחוות את הגוף קודם כל ברמה הפיזית, עם על חוסר הנוחות והכאבים שיש לנו. להכנס לכאב, להבין אותו, לתת לו את הקרדיט שהוא עדות לכך שאנחנו יישות חיה, ולהשתמש בו כמנוף להכנס לתוך עצמינו ולהיות בהוויה. מדיטציות מאד עוזרות, מדטציות בהן אנחנו נותנים לשקט להגדיר אותנו.
ספרים שמאד עוזרים לי ונותנים לי השראה הם ספריהם של אבי גרינברג וג`דו קרישנמורטי.
את הידע על טיפול בתכנות תת-מודע רכשתי אצל אריאן לב - http://www.arianlev.com/Hebrew/ מאחלת לכולנו למידה מתמדת, ושבוע מקסים |