מוזרה אני בחיי שמה לק אדום על הצפרניים למרות שאני שונאת את זה והן בוערות באדום הזה ולא מתאימות לפעמים מתגעגעת לנחירות שטרדו את שנתי לפעמים מתעקשת על שטויות לפעמים כמהה לזה שברור לי שהוא לא
מנסה להבין את מה שאין להבין בו כמו הרבה דברים בחיים שלי שלפעמים נראים לא קשורים ולא מתאימים ורק אני יודעת כמה באותו רגע זה הכי קשור והכי מתאים והכי אני וכמו הרבה דברים אחרים רק בדיעבד אני אבין למה כי לכל דבר הזמן שלו ולכל דבר המקום שלו
ולפעמים אני נבהלת מעצמי, כמו אותו צועני שפגשתי, שם בחרז, עם השפה השסועה, שהיה כל כך מכוער אבל רק רציתי לטבוע בתוך החום שבו בתוך השמחה שהיתה בו רק רציתי שיחבק ולא היה בי האומץ כי ידעתי שהוא רק טוב
|