טוב, כאן מתמצא הניסיון הראשון והיחיד שלי לכתיבה..אאא...כתיבת בלוג..

הבטחתי לעצמי, בטח, אכתוב, "תעבור למקום שקט ואז..תכתוב!" אז זהו שלא בדיוק..פשוט לא קרה.

כאילו מה הקטע לכתוב על לכתוב..אני מתבייש.

אז הנה נושא: "הרגשתי כמעט כמו בסרט והייתי בלי ספק הגיבור.."

אהוד בנאי שר, רוחות הצפון זה השיר, אל תדליקו אותי בכלל לדבר על מה השיר הזה עושה לי..

אז אני הרגשתי בסרט. בשביל להרגיש בסרט צריך דבר אחד בלבד, וזה ממש לא סמים, זה מוזיקת רקע.

לא משנה  מה תשימו, מוזיקה ברקע, בווליום מכובד, עשיית פעולה שמתחברת  לשיר, משהו רגיל ויומיומי, לא משהו שמתייחס לשיר כשיר. ואתם בסרט.

דוגמא: בבוקר כשאני הולך מהרכבת למשרד אני עובר בתוך עיר המנהרות של ארלוזורוב. יש שם נגן סקסופון אחד, לפעמים הוא לא בא, והנגן הזה, כשהוא מגיע, תמיד מקבל ממני שקל או שניים (בכל זאת..) מיד עם קבלת התשורה, הוא מודה ופוצח בבלוז שמפלח את המציאות. זה בלוז דיי מייןסטרימי בנאלי ( לא שאני מבין בזה..) אבל עם האקוסטיקה של המנהרה, האפקט של אור השמש שסידרו בקצה וההליכה הנונשלנטית אל עבר האור זה עושה את העבודה. הבחור סקסופוניסט הזה אפילו דואג לפייד אווי (היחלשות עד כדי שקט) של הבלוז בדיוק כשאני מגיח החוצה לשמש. מלך.

בגלל זה הוא מקבל כל פעם שקל, מה זה שקל בשביל להיות גיבור של סרט ל-10 שניות בבוקר לפני יום עבודה?