מיושבת בדעתה יוצאת מגדרה
דברים שכתבתי
פוסטים אחרונים
- חוזרת לטפל 13/9/12
- חג הבשר 25/4/12
- שיר בגשם 10/3/12
- מניפסט 5/3/12
- קטע שתרגמתי בויי נט ספרים 21/2/12
- עדי נויהאוס - יש לרשום ולזכור 5/1/12
ארכיון
'חולם בספרדית' - דו לשוניות כמצב צבירה
...שנים אחרי שעלינו, תת המודע שלי המשיך להתנהל ברוסית. כך ספרתי בלב, רבתי עם אמא, בכיתי וצחקתי. ואני מניחה שחלמתי, אם יש לחלומות שפה בעלת שם. בהדרגה, תוך שהריש המתגלגלת מפנה מקום לצורות הגייה ישראליות יותר, ומערכת החיך-לשון-שפתיים רוכשת תנוחות לא מוכרות, התחיל מסע ארוך לכיבוש העברית. שנים ארוכות היו חסרות לי מילות סלנג בסיסיות. וניסיתי לחרוז. פנינים כמו 'ירח-בורח' שימחו אותי. זה לא היה הישג של מה בכך. הייתי בת 8, וניסיתי להושיט יד מהוססת אל המכרה הזרה, השפה החדשה. נורא רציתי להתיידד, ולא ידעתי איך. ובמקביל, חיכה על המדף כל האוצר שהגיע 'משם': ספרי ילדים ברוסית בתרגומים מופלאים (בשנים שעלינהו בהן, תחילת ה-70, טובי הכותבים ברוסית נאלצו לתרגם למחייתם, ולא פרסמו דבר בשמם הם. מנפלאות האח הגדול.), קלאסיקה מוזהבת (צ'כוב-פושקין-טורגנייב, וכו'),ספרים שהכרתי בעל פה. איך מטמיעים שפה חדשה בלי למחוק את האהבה הישנה? איך עושים שפאגאט בין שתי תרבויות? בהמון סבלנות. וצניעות. אולי מוגזמת. היום זה נראה מצחיק, אבל בחיי שלא כתבתי בעברית דבר עד שקיבלתי גושפנקא רשמית בדמות תעודה בעריכת לשון. ועד שהעזתי. ואולי, מעבר לכל ומעל לכל נדרשת אהבה: למלים, לשפה, ולקסם הזה שהופך תחושות לא ברורות לצורות על הדף.
|
תגובות (51)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה על ההערה.
היא כתובה בשפה עשירה כל כך שברמה מסויימת יכולה להוות פוסט בפני עצמה...
תודה על ההעשרה הזו.
וואאוו ! לו חשבתי לכתוב על תחושותי באותה תקופה,אני מניח שהייתי כותב
בדיוק את אותם דברים בהבדל אחד ,אני מניח,אבי (ז"ל) היה מורה לעברית
(בהתנדבות) בקהילה היהודית במרוקו.אך גם לו ההגייה היתה זרה.
בגיל שבע עליתי ארצה. מייד עמדתי על השוני בהגייה כאשר שמעתי את סביבתי
מדברת.
כילד חשבתי שיהיה נכון יותר להיבלע פונטית מאשר להיבלע חברתית...:)
נצלתי את שמיעתי המוסיקלית ללכוד ולהטמיע אל תוכי את התווים והאקורדים
המתרוצצים באויר החופשי וסינכרנתי למילותיי.
זוכר את הרגעים הרבים של החזרות,המנטרות הבלתי נגמרות,למשוך ברסן של
הריש של הריש המתגלגלת ואת ההקפדה לשהות ליד כוס מים עם החי"ת המייבשת.
אכן יקירתי,העברית היא מכרה זהב. :)
אהוד, תודה.
גילוי נאות: אפשר להיות אמן או סתם מיוסר גם בלי להיות רוסי...
כך שאל תאבד תקווה!
קרעת לי את הלב.
והתגובות המזדהות שקיבלת מעידות על עומק האותנטיות וההתבוננות שלך פה.
אוףףף... למה לא נולדתי רוסי. גם אני רוצה להיות האמן המיוסר. גם סתם מיוסר הולך (וסליחה על השימוש במילה האחרונה)
בלוג? איך מגיעים אליו?
אשלח לך קישור לגרסה המקוונת של הספר.
הוא לא בדיוק חומר לספריות.
תודה על ההמלצה.
שמעתי על הספר הזה, רק טרם קראתי.
אבדוק בספרייה העירונית ברוסית ואשאיל אם יש שם.
ומקלידה - ועוד איך מקלידה!
יש לי אפילו בלוג ברוסית.
תודה, רב תחומי.
אהבתי את משחק המלים שלך.
כשקיבלת גושפנקא- אישור זה מלשון אושר
הכוכב בצילומייך
אני לא מנסה להפוך באופן מלאכותי את השפה הדבורה, על דימוייה, לצמחונית.
ומקום ראשון בתחום זה - לדימויי הרגש.
תודה, אפרת.
אני מבין שאם לקרוע לבבות לא הייתה לך בעייה.
בטח, כי יש שפת גידופים מפותחת בהרבה ברוסית. ממליצה על 'מוסקבה פטושקי' של ירופייב בתרגום מירסקי בהוצאת עם עובד לשם הדגמה. או ברוסית, באינטרנט, אם את מקלידה רוסית.
הפועל 'נלך' היה יפה...
גם ההצעה 'לבחור שפה'.
עוד הצעות בלתי אפשריות?
אבל לגדף אני מעדעפה בכל זאת ברוסית...
ואולי, מעבר לכל ומעל לכל נדרשת אהבה: למלים
וזה כנראה הסוד
ואז הספגאט עליו דברתך
נוגע בשני קצותיו
בשני העולמות
והרי גופך והלב נשארים במרכז
אפרת
קורעת לבבות שכמותך,
תבחרי לך שפה ובואי נלך.
תודה על מילותיך.
ועל הכוכב.
שפה זה השייכות למקום בעצם ובעצם באה באהבה
את בעזרת אהבתך למקום ולשפה הצלחת לכתוב אותה
צעד לא פשוט כי תמיד יותר קל ללכת לשפה שמכירים ויותר קל לשוחח אותה
כל הכבוד לך
חג שמח ונעים
אורית, תודה.
על הכוכב וההבנה.
להיקלט בארץ חדשה...
ללמוד שפה...
חברים...
היום מחליפים גם שם משום מה...
ועוד... ועוד....
תהליך כל כך קשה....
שאני מסירה את הכובע.... לפני כל אחד שעושה זאת....
ואת עשית זאת יקירתי !
כבוד - וחג שמח !
לאון, תודה. הבעת הזדהות של אנשים כמוך, מהעלייה שלי מורה שהצלחתי לנסח תחושה שקיימת בכולנו. תודה.
לא ידעתי שאת עולה משם.
'לא מושלמת' זה עניין יחסי - בעיניי, אם את מנסחת משפט פיוטי ועמוק אבחנה כמו זה האחרון, השפה שלך בהחלט טובה. שלא לדבר על הפוטים שלך, שאיימת להפסיק לכתוב...
מזדהה מאוד עם הדרך שלך
עליתי בגיל שמונה, ועברתי פחות או יותר את אותו תהליך גילוי ואיבוד המבטא.
לצערי לא התמדתי בקריאה בשפת אימי, ואני מתבטא הרבה יותר טוב בעברית, אבל עדיין, מידי פעם, מתגנבת לה איזו הזיה ברוסית, והעולה החדש שבי קופץ לביקור.
מכירה את התהליך.
אני פה מגיל 18.
ויש דברים שאני פשוט לא יודעת איך אומרים אותם ברוסית. כי שמעתי עליהם רק בישראל.
בגלל זה לא יכולה לעשות פסיכומטרי כראוי: כי העברית שלי עוד לא מושלמת, ואילו הרוסית - כבר לא מושלמת.
דני ל., ודאי.
לא היה בכוונתי להתנתק.
ואכן, הדור של רובינה היה דוגמה לדו לשוניות.
אני שוקלת לעסוק בזה כנושא לתיזה.
עדי, תמיד כייף לראות אותך כאן.
'תפסת' אותי. אני, אכן, גרועה בזה - משחקי מילים זה יופי, אבל ברגע שמשבשים כללי דקדוק ומחברימילים, אני אבודה.
לא המלצתי על חוויית ההגירה. קשה, מבלבל ומאתגר מדיי.
ורק על עצמי לספר ידעתי... כך שאין לי היכרות עםבני עליות אחרות.
אילו עולים לא 'מומחים' לבולגקוב? הוא הורשה לפרסום ברוסיה עוד לפני נפילת הקומוניזם.
ונבוקוב תמיד היה אפשר למצוא בקלות ב'טמאיזדט' - פרסומים מחוץ לבריה"מ.
כל זה, כמובן, בהנחה שרוצים לקרוא.
'אירוניה', מסכימה עם כל מילה.
'ניכוס' שפות אחרות דורש, מניסיוני, התנתקות ממקצב ואורח חשיבה האופייניים לה, והיפתחות לאפשרויות אחרות.
'מגרש החושך', תודה.
ואהבתי את הסיפורון.
אי אפשר, ולמה צריך להתנתק.
יש עבר ויש זהות ויש צרכים.
חנה רובינה בגיל שמונים חזרה לשיר לכל מכריה ברוסית. אחרי שלא עשתה זאת שנים. אם כל היותה סמל העברית היא חזרה לשורשים.
תמשיכי בעברית וכמו בשיר תחלמי בספרדית.
הכתיבה שלך בעברית מושלמת.
בטח יותר משלי למשל, אבל במעמדך את בטח יודעת את זה;)
מעניין אם את מרגישה חופשייה לך לשחק בעברית כמו שאני , למשל, מרגיש
כיום המצב שונה לחלוטין והרוסים של שנות ה90 -00 סגורים בגיטאות שלהם
(לפחות חלק ניכר מהם)כמו שהוצג למשל ע"י אנה בוקשטיין בערוץ 10 (אצל שלח ודרוקר)
על ילדי גן שהוריהם עלו מרוסיה והם לא דוברים עיברית כלל (הילדים)
לגבי הספרות מכל מה שהכרתי אולי העולים מומחים לפושקין אבל לא לספרות שהיתה אסורה
כמו בולגקין או נבוקוב.
באופן כללי,כמו בכל מקום אחר, יש מהם אנשי תרבות ויש עולים הרחוקים מכך
זירה רבת לשונות היא נכס שלא יסולא בפז.
הזירה מצריכה מאמץ ולעתיםם מאבק.
אבל ההישג והניכוס - שוים המון.
עד היום אני מצטערת צער עמוק על שהורי מידרו אותי מן השפה הפולנית.
את היידיש רכשתי בדרך אגב.
כל שפה שרכשתי במשך - פתחה צוהרים חדשים לעולם.
נוגה, ברוכה הבאה לזירת הדו לשוניות.
ותודה.
ההצלחה שלך בסמטאות האפלות של השפה בהחלט מרשימה.
זה מוכיח שוב עד כמה שהכל אפשרי ובר-השגה.
שמעתי על מישהי שעברה מסלול דומה ואמרה:
כשעליתי לארץ דיברתי עם שגיאות,
ואז למדתי עברית והתחלתי לדבר בשגיאות...
בהצלחה
איתן, תודה. מקווה שכל זה אכן קיים...
לפי העברית שלך, את מהווה דוגמה יפה למה שאני מתארת...
וברוכה הבאה לבלוג שלי!
תודה על המחמאה.
וחג שמח גם לך.
צטט: 66melody 2008-06-08 14:41:09
תודה רבה,
וחג שמח גם לך, וכל האיחולים היפים שלך!
תודה, נועז.
שפה היא תרבות, בהחלט.
גם לך.
ותודה.
תודה.
אהבתי את מה שכתבת .
אני לומדת רוסית זה לא פשוט ללמוד שפה חדשה .
האמת שעכשיו אני כבר מתבלבלת בעיברית שזה הכי מצחיק :=)
שיהייה חג שמח !!!!
כעת ה "אינוונטר הגיאוגרפי" שופע פלייה של נוראייב,
רילווה של שיבולת ברוח,
על זירה ושמה "דעת".
לגמרי איתך, אם כי אצלי זה לא היה שפגט, היתה זו סלטה!
לצערי נותרה לי שפת אם דלילה למדי ואת מקומה תפסה עברית, שפת החלומות, הביטוי, הכתיבה והאהבה שלי. רק כשאני סופרת בלב זה לפעמים מתחלף לרוסית.
ואני כן בדעה שאהבה לשפה, מילים, דימויים, אותיות וכתיבה מכתיבה את הכל ולא השפה עצמה. בלי הבסיס של פושקין וגדולים אחרים לא הייתי גדלה להיות תולעת ספרים בעברית.
עם זאת, עדיין יש טעם חמצמץ עבורי כי סחרתי בשפת האם תמורת שפה נחוצה יותר להתסגלות.
מצטרפת למגיבים מעליי, לא פשוט המעבר ו....הצלחת בגדול.
חג שמח.... כל שתבקשי לו יהי.לו יהי כל שתבקשי.
כל הכבוד להצלחה שלך.
חג שמח, שפע אור ואהבה.
שיהיה החג הזה חג מתן תורה
חג של נתינה וקבלה וכל שנבקש לו יהי, לו יהי.
הצליח לך
ושמרת על ההיא
ורכשת את זו
ואנחנו נהנים מהצירוף
כי שפה היא לא רק תקשורת
היא קודם כל תרבות
כן, זה מוכר ומזכיר נשכחות.
איכשהו הזמן משטח את החוויות הרחוקות וצובע בגוונים קונטרסטיים.
הזכרון שלי מהמפגש עם השפה החדשה צבוע בצבעי יסוד, כיאה לילדים.
ויש שם, בציור הנוסטלגי הזה, נפשות שליוו אתי בדרך החדשה, המסקרנת ולפעמים מאיימת...
אבל מאז, השפה כבר התיישבה והתקבעה...
והיא נושאת עימה את המשא של חיי
בדיאלקט הצברי הלבנטיני הזה, שכה היה לי קשה להפנים.