ז"א - הפרסום בקפה עובד.
היו לי תכניות לכתוב איך בעקבות הפוסט הזה קיבלתי דירה לשבוע, וכמה היה נחמד ומעולה, ואין כמו הרשת וזה, כי הייתה הצעה (260 ש"ח ללילה לדירת 2 חדרים למי ששאל את עצמו) אבל בסוף יצא שרוב הזמן שרצתי בפסטיבל, אחלה פופים היו שם, כזאת תמיכה לצווארי הדואב מזמן לא קיבלתי, והוזמנתי לבייבי, ואז לחברה, ואז נרשמה היסטריה קלה כי זה שהאכיל את החתול לא ראה אותו בערב ובבוקר, אבל אז הוא נמצא (סינג'רתי את אחי שילך לבדוק), ובלילה השלישי לא בא לי להתעלק על מי מהם שוב למרות שהזמינו בחום, ועוד אחד שחשבתי שיהיה לי נוח אצלו עשה קולות של לא בעניין של אירוח, וזאת מהדירה לא ענתה לי, אז לקחתי מלון (באזל, בסדר, לא יותר מזה, 500 ש"ח ללילה לא כולל חניה).
חוץ מזה באו איתי זוג אופניים מתקפלים (איזה כיף לשוט בעיר באופניים), החניה עלתה מלא (100 ש"ח רק כרטיסי חניה, לא כולל חניונים למיניהם שגם הם עשו עליי קופה), וגם סיבובי החניה גבו את שלהם בדלק (מילא הכסף, אבל הזיהום אוויר!).
בפסטיבל ראיתי כמה וכמה סרטים, מהתכנית הישראלית ומהתכנית הבינלאומית, הבציר השנה היה לא מי יודע, כמו שאמרתי לחברים - פסטיבלים כאלה זה כמו יבול של עצי זית - יש שנים שמפוצץ בזיתים מתפקעים, ושנים שזיתים מעטים ושדופים. הפסטיבל הזה היה מאלה שמעטים ושדופים. השתתפתי בסדנא אחת (ליהוק) מסדנאות תל אביב-LA - היה מצוין, כרגיל.
ראיתי את "המנון" שזכה בקאן וכולם דיברו עליו, לא התעלפתי. ז"א - זו הייתה יכולה להיות סצנה מצוינת במחזה, אבל בעיני זה לא ממש סרט. הבחירה של הבמאי בקצב כל כך איטי הוציאה אותי מדעתי, זו בחירה שאני יכולה להבין ולכבד, אבל אני לא אוהבת אותה בכלל. המשחק היה איך לומר בעדינות - גרוע. בקיצור - פוטנציאל לא ממומש. בעיני.
חוץ מזה פגשתי מלא חברים וחברות, אחת כפרעליה אפילו כתבה עליי בפוסט באופן מחמיא שהסמקתי, נרשמה השלמה הסטורית אחת, ומתוכנן שת"פ אחד (אמן כן יהי רצון חמסה חמסה בן פורת יוסף שיצליח).
יאללה, הולכת להזמין פוף. תראות בפסטיבל הבא. בעלי דירות במרכז תל אביב עדיין מוזמנים להציע אותן לשהיה חד יומית בתשלום, תמיד יש לי משהו לעשות שם.
חגבינה שמח! (זו עוגת הגבינה המתוכננת. וייתווספו דובדבנים כי יש בבית ולא בא לי לזרוק.)
|
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כן, הא?
פעם היה הרבה יותר כיף. השבוע בדיוק הסתכלתי בתמונות של הרחוב ההוא משנת 1997 (סטילס של צילומי סרט שכתבתי, הו התמימות), היה בו משהו שקט ונעים שאבד.
או שאני התבגרתי.
או שניהם.
התל אביבים מעפנים תאמיני לי.
לא יודעים להנות.
כל כך שקועים בתשלום השכירות, הדירה, החניה, הפקקים והעבודה.. ששכחו מזה לגור בתל אביב.
סקס, סמים ורוקנרול, כמובן.