כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    סיפורים

    אני אפרסם כאן את הסיפורים שלי ומפעם לפעם גם מאמרים.

    את הסיפורים שלי גמרתי לספר.
    נותרו מאמרים. ומוסיקה שאני אוהב.

    0

    הייתה מלחמה. פרק ד

    2 תגובות   יום ראשון, 8/6/08, 12:47

    לא ראיתי אותך יותר משנה. התביישתי לשאול עליך מכרים משותפים מכיוון שכולם מחייכים במבוכה כשאני רק מזכיר את שמך.          

      לא זכרתי אותך. לא נזכרתי. לא יכולתי להיזכר כי לא שכחתי אותך לרגע.. לא הייה רגע בו לא היית בי. למעשה גם לא חשבתי עליך כל הזמן הזה, לא, גם זה לא נכון. חשבתי. חסרת לי. נמצאת כל הזמן אי שם על סף רגשותיי המוכרים. קרוב מאוד למרכז הרגש. אי שם באופל, בתת הרגש הקובע ביותר. היית בכל מקום, בכולי.         

      ידידי החדש, פחות או יותר, חביב אלי ככל יכולתו. הוא עדין ומתחשב, וזה לא עושה אותי למאושר יותר. ממשיך לרצות בך לעצמי בשקט ובשלווה. אמרו לי שראו אותך בעיר השבוע. אם כך, אינך חולה ואפילו למילואים לא התגייסת. כמו שחשבתי. ישנם כל הסיכויים שאראה אותך גם אני ביום מימים אלו. ואם כן, התדבר אתי? אני לא בטוח שאדבר אתך. לא מכיוון שאינני רוצה, לא, פשוט מכיוון שלא אוכל לעמוד בזה. נדמה לי שאתמוטט ברחוב, לעיניך, עם רק תנסה.          

      התמכרתי לך כמו לסמים. בהתחלה הייתי באופוריה, היי כמו שקוראים לזה היום עם הזמן גרמת לי רק לכאב, אחר כך כבר לא יכולתי בלעדיך. הפקדתי בידיך את כולי. פחדי הכמוסים ביותר,ובלבד שתישאר אתי. עזבת. אמרו לי שאתגבר. אמרו שאני צריך לעבור תקופת גמילה. התפכחות. הנחתי אותך לנפשך. הייתי גיבור לא? זה כל כך פשוט לעבור במקרה על יד ביתך או במקומות אחרים שאני יכול למצוא אותך בהם.         

       יכולתי להציק לך, להרע. גם אני יודע הרי כמה מנקודות התורפה שלך. אבל אתה הרי מכיר אותי, גאוות הפחדנים שלי לא נתנה. אבל רציתי, חשבתי על זה. אפילו תכננתי. לרדוף אחריך? לצוד אותך. כן, זה אפשרי אך לא בשבילי.ניר ימחק. לכל כאב מגיע רגע של סוף אם לא של נחמה. אני יודע, כי אמרתי את זה לאחרים עוד לפני שזה קרה לי. חייתי בהרגשה כזאת. ידיעה פנימית. ניר מה יהיה אתו. נחליף כמה שיחות טלפון, הקשר ילך ויפסיק לכאוב, אוכל לדבר אתו על הגבר החדש שיכנס לחייו. גבר, או גברים.  הוא הריי אוסף אותם ברחובות ומתייחס אליהם כמו חתולים יתומים. כשהוא כן או לא שוכב אתם, הוא תמיד מרגיש כמו חתולה מיניקה. אלא שמתחת לטוב  מתחת לצבעים מסתתר חתול אשפתות. איך נשברה פתאום דמותו בעיני ובכל זאת המיתר הקושר אותי אליו עדיין מהודק סביב לבי ומוחי. אני אומר לעצמי ולא יכול לנתק. אבל אני יודע שבעוד יום, בעוד שבוע הפלונטר ייפתר. אני אוכל לנחם אותו באמת מאכזבות חייו הקטנות. מגברים שבאו לינוק לילה וחיפשו להם מנת בשר לתקוע בה שיניים במקום אחר.        

        בהתחלה עוד היו מספרים לי שראו אותך בגן. עם מי יצאת. אספתי בשקיקה כל זיון שלך והוצאתי אותו אחר כך בדמעות אל הכר. לא להאמין שגבר, גם כמוני, יכול להזיל דמעות אמיתיות ואם זה לא הספיק, הלכתי לחפש את אלה שהיו אתך כדי להראות לעצמי ובתקווה שרכילות תגיע אליך, שכל מי שאתה יכול לצוד, גם אני יכול. הייתה תקופה נוראית שנאתי אותם ואת עצמי.ניתקתי קשרים כמעט עם כל ידידנו המשותפים, שמרתי רק על בודדים, תמימים, כדי לא להתנתק ממך בכלל. לעקוב אחרי מעשיך, אולי גם כדי לא להמית תקווה.. אתה, המכיר את המסתתר מאחרי החזית הקרירה גאה שלי, כל הסערות, הפחדים. אינני כלב אריסטוקרטי, כמו שחשבת כשראית אותי לראשונה. זנבי מקופל בין רגלי. אתה רואה, גאוותי, כבודי, לגביך אינם קיימים. והרי אינני אשם שצווארי מתנשא כך, בגאווה שכזו, ושלראשי מין זווית שכזו. זוכר? זה אתה שתיארת אותי כך, ועוד אמרת לי, חייך גבר, חייך, תמיד ובכל מצב ויקרה לך מה שיקרה. החיוך הולם אותך כל כך. עם חיוך כזה כולם יפלו לרגליך. אני עושה כמצוותך. אני מחייך. ובכל מקרה.אגב, אני עוזב, נוסע. רחוק. אני מפחד לפגוש אותך. אינני יכול לעבור יותר בכל המקומות "שלנו" וכאן אני נמשך אליהם נגד רצוני. לרחובות, למקומות שהיו לנו מסתור שלנו. לשפך הירקון בצד הלא פופולארי לשולחנות בתי הקפה שלנו. ורק ליד משרדך,  שם הייתי ממתין לך וליד ביתך אינני עובר כלל. כאן גובר ההגיון. אסור לי להראות את עצמי לפניך ולו גם במקרה. אני עוקף. אני מתחבא.אינני יכול יותר. אינני יודע כמה זמן עוד יעמוד לי כוחי לחיות כך ולא לנסות ליפול עליך. להיות לך לטורח. להפוך לבדיחה שלך. אני בורח.

    הקשבתי לך עד ליום הנסיעה, עד לרגע האחרון. ועכשיו אתה מלווה אותי לשדה התעופה, אני טס, עוזב. ואתה, נראה שאתה הולך ומתברגן, הזמן עושה את זה. מצאתי אותך רגע לפני שנעשית אדון בורגני, ברגע שעוד היית מיוחד, לפחות בעיני. אולי אחרים ימשיכו לראות בך יחוד כי את המשחקים לא תפסיק לשחק כל כך בקלות. ואני אסע לפריז. כי גם ירושלים שלי קרובה מדי אליך. ואולי דרומה משם. הדרום הישן שדיברנו עליו, הדרום המיוחל. הדרום של המינגווי ושל כל הסופרים שאני לא הכרתי ואתה ניסית ללמד אותי. ואז כן, הצלחת לגרום לי לדבוק באיזו רומנטיקה של הדרום ולשם אני בורח. דרום החלומות.להפוך את החלום שלך להתגשמות שלי, ולחשוב שהיה רגע בו חשבתי להציע לך לבוא אתי לדרום המיוחל הזה.

     

     

    רוברטה פלאק. הפעם הראשונה שראתי את פניך.

     בימים שפלאק עוד הייתה זמרת  מצוינת, לפני שקלקלה לעצמה קריירה.  
    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/6/08 15:47:

      אני מסמיק

       תודה לך

        8/6/08 14:07:

      המלצתי על הפוסטים שלך בקהילת המומלצים

       

      זה כבר  אומר הכל

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      דני.ל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין