בין הגבעות בשבתי בצל עץ הזית, נושמת את שלותם העמקה של השדות הנרחבים, ומפליגה לתוך שלווה מלאה של חלקת האלוהים. בחיוך מלא פוגשת אישה, שלעיתים היא כמו רוח סופה המתפרצת החוצה בעצמה. לעיתים היא עומדת ללא תנועה ולוקטת את הוויתה הגדולה. לעיתים היא שרה ורוקדת ערומה ומודה לטבע על כל דקה. שם היא יודעת בלא קול שאלוהים בליבה. |
pov
בתגובה על india 2004 קיקי&אני
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה יוסי
מקסים.
איזה חיבור, איזו שלמות...
*
תודה יקירה,
אותה אישה היא חלק מהשתקפותך..
(לא מכירה את הספר אבל אשמח לקרוא)
תודה אהובה...
מתגעגעת אליך... בואי כבר..
מקסימה מדהימה
העברת בי צמרמורת כאילו אני לידך
אוףףףף איך מיתגעגעת
בלא קול אומרת תודה תודה איש יקר.
תסתכלי במראה יפתי וראי
.
תודה יקירתי...
ומפזרת לך באהבה את אותה שלווה.
ולאינסוף...
תודה לך שבאת לבקר.
"שם היא יודעת בלא קול שאלוהים בליבה."
כתבת מקסים !!
קבלי כוכב וירטואלי לבינתיים
כי המערכת לא מאפשרת באותו יום פעמיים..
גם אני בחיוך מלא, מודה לאלוהים,
שאיפשר לי לפגוש את אותה אישה.
מקסים! כתבת יפה כ"כ....
מאחלת לך תמיד שלווה ורוגע פנימיים
ממש אישה
החיבור לאמא אדמה
לקולות, לטבע, לתחושות . .