עשרת הדיברות.
שאלה.
האם, עשרת הדיברות, ניתנו מאלוהים למשה רבנו?
תשובה.
ציטוט מויקיפדיה, "וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל: וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים:" (דברים ד' י"ב)

1. "וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים: וַיְהִי בְּרֶדֶת משֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד משֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וּמשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ:" (שמות ל"ד כ"ח).
   ישנם עוד מקורות נוספים במקרא בהן נרמזים עשרת הדברות, לפי פרשנות  חז"ל.
   הנוסח הראשון בשמות פרק כ,ב-יד פרשת יתרו
2. אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.
3. לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם - כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא, פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשׂנְאָי, וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי.
4. לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא - כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהֹוָה, אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.
5. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ. לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ - כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.
6. כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ - לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.
7.  לא תרצח.
8. לֹא תִנְאָף.
9. לֹא תִגְנֹב.
10. לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.
11.  לא תחמוד בֵּית רֵעֶךָ. לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.
    עשרת הדיברות מופיעים במפורש שוב בפרשת ואתחנן במעט שינויים. (קיימות מחלוקות לגבי חלוקת הקטע לעשרה ציוויים, וישנן כמה חלוקות שונות).
    אנסה להסביר את הגרסה שלי, למה שקרה, אם קרה, בהר סיני:
    המין האנושי עבר, עובר ועוד ויעבור, תיקונים ושינויים אישיותיים, במהלך תהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלו.
    לתהליך ההתפתחות האבולוציונית שלנו, יש לו מהות ויש לו מטרה.
    המטרה בתהליך ההתפתחות האבולוציונית, היא לגרום לבן האנוש, שנולד וחי את חייו באופן אינסטינקטיבי עם דפוס התנהגות שאיתו הוא נולד ושעל פיו הוא מתנהג באופן אוטומטי, ללא כל יכולת להיות מודע לעצמו ולעצם קיומו, ולתקן ולשנות את אישיותו, ולהפוך ולהיות מודע לעצמו ולעצם קיומו, האחראי הבלעדי לתכנון חייו, ונצחי.
    סיפור יציאת מצרים ומתן התורה, אם אכן התרחשו האירועים הללו, הם שלב בתהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו למודעות עצמית שהאנושות עברה כחלק מחיפוש אחר זהות.
    בתהליך שעברה אז קבוצת האנשים שקראו לעצמם יהודים, אשר האמינו באלוהים, כשמנהיגם היה משה רבנו, הם חוו חוויות מתוך האירועים שהתרחשו בחייהם.
    אחת מהחוויות התרחשה, כאשר משה רבנו ירד מהר סיני כשבידיו לוחות הברית, הייתה זו תקופה שבה האנושות, וגם משה רבנו, חיו ברמת מסוימת של מודעות עצמית והתפתחותית.
    רמת המודעות של משה רבנו באותה תקופה הייתה כזו, שהוא לא היה מודע ליכולות שלו, ולכן את המעשים שהוא עשה הוא יחס לאלוהים.
    אבל, האלוהים שמשה רבנו יחס אליו את כל ההתרחשויות שקרו לו, היה הוא עצמו, וזה מצב שנקרא קונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי.
    אפשר לאבחן את התופעה הזו, גם כיום, אצל האנשים שמאמינים וחושבים שהם מתפללים, פונים, מבקשים, מדברים לאלוהים, כאשר בעצם הם מדברים לעצמם, ושאת מעשיהם, הם גם כן מיחסים לאלוהים.
    תוכנית הלימודים להתפתחות אישית וחברתית, היא תהליך שנקרא אבולוציה.
    התוכנית מתוכננת כך, שההתפתחות של המין האנושי תהיה בינינו לבין עצמנו.
    לכן, עשרת הדיברות הם שלב קדום בתהליך ההתפתחות שלנו.
    מסקנה:
    עשרת הדיברות לבד אינן מאפשרות לנו את התיקון, את השינוי, שיאפשרו לנו להיות מודעים לעצמנו ולעצם קיומנו ולמציאות, להיות בריאים יותר, רגועים יותר, שלווים יותר, אבל בעיקר עשרת הדיברות לא מאפשרות לנו את מימוש מהות ומטרת החיים והנצחיות.
    סיכום:
    עשרת הדיברות שמשה רבנו נתן ליהודים במעמד הר סיני, אלה הם דברות שמשה רבנו בעצמו כתב אותם על פי רמת המודעות שהייתה לו אז לאותה התקופה, וזאת מתוך כוונה לעשיית סדר תודעתי חדש לעצמו, ולאותה קבוצת האנשים המאמינים.
    משה רבנו כבן אנוש לאותה תקופה, עם רמת המודעות שלו לא היה מחובר לעצמו, לזהותו האמיתית, ולכן הוא תרגם באופן שגוי את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא ושבה הוא חי.
    לכן, את כל אותן עשרת הדיברות שהוא כתב הוא יחס לאלוהים, כשבעצם האלוהים שמשה רבנו יחס אליו את מתן עשרת הדיברות, ואירוע חקיקתם בסלע היה הוא עצמו, כלומר משה רבנו חי בקונפליקט תודעתי, ניגוד תודעתי, שלא אפשרו לו לקשר את מעשיו לעצמו.
    אף בן אנוש לא יצר בעבר, ולא יוצר, ולא יצור בעתיד, כל קשר עם הבורא, וגם הבורא עצמו לא יצר, יוצר או יצור כל קשר עם אף בן אנוש, וזאת כיוון שעלינו להבין וללמוד בעצמנו ועל עצמנו, ובכוחות עצמנו, איך לבצע את התיקונים והשינויים האישיותיים, ובכך להתחבר לעצמנו, לזהותנו האמיתית.
    המסר במאמר:
    עשרת הדברות, הן אינן הסדר התודעתי, שיאפשר לנו את המודעות העצמית, את השפיות, את ההתחברות לזהותנו האמיתית, ועד שלא נבצע את התיקון, את השינוי האישיותי, לא נוכל להבין את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, הן מהבחינה האבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית, לדעתי.
    
    יוסי קרמר מייעץ ומכוון למודעות עצמית והתפתחות אישית.
    לבלוג הנוסף שלי  http://blog.tapuz.co.il/yosikramer
    דואר אלקטרוני y_kramer@netvision.net.il
    טלפון  048224276.