והנה הם נסעו.. ואני פה, כולי חרדה, איך שלחתי את ילדתי שלי לבלות את החג במרחק נסיעה לא קצר..

אכן, נסעה עם אביה, ולמה כולי חרדה?

כולי חרדה כי זו הפעם הראשונה אחרי 5.5 שנים שהנל לוקח אותה איתו לבד בלי להתנות בכך שאצטרף גם.. וזה לא שלא היו נסיונות שכנוע עד השניה האחרונה. וזה לא שאני לא רציתי לנסוע איתם ככה סתם.. אין לי תוכניות .. אני אשב בבית ואחשוב על איך הוא משגיח עליה ואם הוא דואג שהיא תשתה כל הזמן ואם הוא דואג שהיא לא תיכנס לבד למי הנהר ואם היא לבושה טוב ולא קר לה, ונכון שזה ללילה אחד... אבל הלילה הזה כל כך מוזר. לדעת שהיא רחוקה ממני במרחק נסיעה לא קצר...

מתגעגעת אליך ילדה שלי, כבר מצפה לבואך , לחבקך..ולשמוע את סיפורך , איך שנהנת..

אוהבת אותך הכי בעולם .

אמא...