באמת. תשאלו אותה. היא תגיד לכם.

החיים בביצה היו ככה ככה. לא משהו. בוץ, כמה נרקיסים, וזהו. זו הייתה ביצה קטנה מאוד - לא היה לי בכלל תקן לנסיכה שם. בגלל זה הנסיכה שפעם בילתה אתי כמה זמן קמה בסוף והלכה לצפרדע אחרת. במקום זה סידרו לי פייה. פיות, כידוע, הן יצורים עדינים ותופסות פחות מקום מנסיכות. גם אין להן כל כך הרבה אקססוריז. בכל אופן, בגלל שזו הייתה ביצה באמת צדדית, אפילו פייה קיבלתי אחת שלא באמת ידעה שהיא כזו. בהתחלה היא חשבה שהכנפיים זה סתם כי היא אפרוח, וגם מילאה את הביצה באקססוריז.
דווקא הסתדרנו לא רע, הפייה שלי ואני. במשך השנים שידרגנו את הביצה כמה פעמים, הוספנו צאצאים - בתחילה את המתבגר, אחר כך הפרופסור, ובסוף אפילו קיבלנו נסיכה אמיתית (טוב, אז הביצה כבר הייתה מקום שונה לגמרי).

השנים עברו. הפייה שלי יצאה לכמה מסעות, למדה להכיר מה היא באמת, ולאט לאט נהייתה פייה אמיתית. פייה שימושית.

יום אחד היא החליטה להגשים לי משאלה שאפילו לא הבעתי.

ככה נהייתי מאמן.