כותרות TheMarker >
    ';

    קופי-פייסט

    העתק חלקי של הבלוג שלי בנוטס (notes.co.il/noam) ודברים חדשים. הגיגים על הורות, עיתונאות, תרבות פופ ובכלל.

    0

    בגלל הארי פאקינג פוטר

    1 תגובות   יום ראשון, 8/6/08, 23:16

    הבהרה (היי אמא): ההורים שלי היו ממש בסדר, כשהייתי ילד. אין תלונות מיוחדות. אבל הטעם שלנו בכל מה שקשור לספרים-מוזיקה-סרטים היה שונה עד חסר קשר לחלוטין. שמעו אצלנו בבית גבעטרון ושירי ארץ ישראל הישנה והטובה, וכבר כילד בגיל חד ספרתי זה דיכא אותי ועצבן אותי חליפות. היו בבית גם דברים אחרים – ספרים של דיימון ראניון ואליסטייר מקלין למשל – אבל הם היו שייכים לאבא שנפל ביום כיפור. קראתי אותם, אבל לא באמת היה עם מי לדבר עליהם.

     

    את רשת ג' שמעתי פעם ראשונה ברדיו של מישהו שעבד עם אבא שלי. לגל"צ ולמוזיקה מזן חדש לגמרי עברתי אחרי שאמא שלי חזרה מטיול שנתי וסיפרה שכולם ביקשו להעביר בשלוש ל"מה יש". תקליטים של דיפ פרפל מצאתי במדפים של הדוד המגניב, ועל לד זפלין המליץ פריק אחד, מהמעשנים (!), בתיכון. והיה גם את העיתון, שבזכותו קראתי את ההוביט, ואת קרוב המשפחה שהיה קצת יותר גדול ממני ובזכותו גררתי את סבא שלי למלחמת הכוכבים. והחבר בצבא שלימד אותי לאהוב את הפיקסיז ואת פרינס. והרשימה עוד נמשכת ונמשכת.

     

    אם תערכו להורים שלי שאלון על אחד השמות שהזכרתי, עכשיו סביר להניח שהציון שלהם יהיה נכשל. וזה בסדר, אבל אני רציתי להיות קצת אחר. בגלל זה נגן האם.פי.3 של נגה מלא במופע הארנבות של ד"ר קספר, ברי סחרוף וג'ון לנון, יחד עם שירי פסטיגלים הכרחיים. בגלל זה הקראתי לה את ההוביט ואת נרניה, וקניתי את הנסיכה הקסומה והמבוך. וזה עבד.

     

    עד שהיא התחילה עם הארי פוטר. את הספר הראשון בסדרת הילד הקוסם ניסיתי לקרוא הרבה לפני שנגה ידעה לכתוב את השם שלה. הפסקתי באמצע. לתבשיל הקדרה של רולינג היה טעם מוכר מדי בשבילי, ואולי זה היה סתם סנוביזם. אבל נגה בלעה את כל שבעת ספרי הסדרה במהירות של נהג נאסקאר על אמפטמינים, ופתאום גיליתי שיש לה עולם שלם שאני לא ממש בקיא בו. שאלתי קצת, וגם בריג'ט קראה את הסדרה ועדכנה אותי פה ושם, אבל זה לא היה זה.

     

    אחרי שחיסלה את השביעי בסדרה פנתה הילדה לקרוא את ההוביט בעצמה. היא מאוד אהבה, וסגרנו על שר הטבעות בכיתה ד'. ועכשיו, לרגל פרוץ שבוע הספר עם האחד פלאס אחד שלו, קניתי לה ספר חדש. "פרסי ג'קסון וגנב הברק" אמור להיות ההתחלה של סוג של הארי פוטר חדש, אבל במקום כשפים הוא מתבסס על המיתולוגיה היוונית. שזה כבר אחלה, כי בתור ילד-גיק מאוד חיבבתי את כל התפלצות והאלים שמסתובבים שם. ואיך שהיא תסיים לקרוא אותו, אני מתכוון לבלוע אותו גם. כדי שנוכל לשבת על הספה, אני עם קפה, ולשוחח על זה.

     

    ברור לי שאני לא אוכל לקרוא, לשמוע ולראות את כל מה שהילדה תבחר לחבב. אבל אני בכל זאת מתכוון לנסות. אני רוצה להכיר את העולם התרבותי שלה, ולא פחות מזה רוצה להפגיש אותה עם היסודות שעיצבו את עולם תרבות הפופ שלי. אין סיבה שזה לא יעבוד. לפחות עד שהיא תגיע לגיל ההתבגרות. ואולי גם אז, יום אחד היא תגלה על המדפים שלי את לד זפלין 4, או את wish you were here, ותחשוב שאבא שלה דווקא בסדר. Dream on.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/6/08 00:21:
      איך אהבתי את "ברנשים וחתיכות" כשהייתי ילדה. מזכיר לי נשכחות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      gnome
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין