אישה חכמה נסעה בהרים ומצאה אבן יקרה בערוץ נחל. למחרת היא פגשה נוסע נוסף שהיה רעב, האישה החכמה פתחה את תיקה וחלקה עמו את האוכל שלה. הנוסע הרעב ראה את האבן היקרה וביקש מהאישה לתת לו אותה. היא עשתה כן ללא היסוס. הנוסע עזב והוא שמח על מזלו. הוא ידע שהאבן שווה מספיק על מנת לספק לו ביטחון כל חייו. מספר ימים מאוחר יותר, שב הנווד על מנת להחזיר את האבן לאישה החכמה. "חשבתי לעצמי", הוא אמר, "אני יודע כמה יקרה אבן זו, אבל אני מחזיר אותה בתקווה שתוכלי לתת לי דבר מה בעל ערך רב יותר. אנא האים תוכלי ללמד אותי, ולתרגל איתי עד שיהיה בי את מה שיש בתוכך אשר אפשר לך לתת לי את האבן הזאת ? " |