רק מחשבותי הנוירוטיות
זהירות! בלוג זה מכיל רעיונות, מחשבות, תמונות, או סתם משפטים חסרי קשר.
כול המחליט לצפות עושה זאת על אחריותו האישית.
פוסטים פופולאריים
-
רגעים של אמת
7/9/12 | 239 צפיות
-
בין החיים לפילוסופיה
12/3/09 | 1193 צפיות
-
אביגיל איפו את?
11/6/08 | 1233 צפיות
-
To All The Girls
24/6/08 | 766 צפיות
-
הדברים הקטנים
8/10/09 | 1050 צפיות
-
חבר
16/6/12 | 100 צפיות
פוסטים אחרונים
- חתימות בזמן 14/2/20
- משימת היום - להיום ובכול יום 21/1/20
- כאשר זה גרוע - לא צריך להישאר לבדוק עד כמה 29/12/19
- רגעים של אמת 7/9/12
- כמיהה 15/7/12
- חבר 16/6/12
טיול אופנוע בארץ הקודש, אפשרי?
| החודשים האחרונים עברו במהירות, לחץ בעבודה תמיד מעביר את הזמן מהר מהצפוי ומשאיר ביום ה' בערב הרגשת תשישות ורצון לבדוק באופן ישיר איך מרגיש עציץ גן בבית לורדים. עם התקדמות מספרי השבועות (WW) התשישות מגלה עקביות מרשימה ובנחישות מתנחלת לי בתוך הנשמה. מרגיש שחייב לעשות משהוא בנידון, לפני שהגוף יאותת ע"י חום או שאר רמיזות שלא ניתנות למיסוך, שיעלצו אותי לבלות ימים במיטה (ולא לפעילות). פותח את לוח השנה, מחפש הזדמנות להשתמטות עד עריקות, ולרגע מופתע, יום עצמאות מתיישב בצורה מושלמת עם הסופ"ש שאחריו. זה הוא זה, זו נקודת המשען. אור ראשון שחודר ומבקע את שכבת הלחץ שהתיישבה לה על ראש י. יום הזיכרון כהרגלו הוא יום עמוס, נוסע למרכז להראות את הפרצוף ולפגוש משפחה וחברים. בד"כ הנסיעה חזרה צפונה בשעות הצהריים - אחה"צ קשה ועמוסה. נראה שהפעם אחסוך לי את הדרכים ופשוט אמשיך דרומה לרכיבה, מנקה ומרגיעה גדושת אדרנלין ונופים עוצרי נשימה, כמו שהדרום יודע לספק. מחשבה שחלפה ביעף משאירה אותי עם השאלה: אם ניתן לבלות בחו"ל מספר ימים על אופנוע אין שום סיבה שהדבר לא יעבוד בארץ הקודש? טוב, טוב, האמת שמייד נזכר במקרה נושן מירח הדבש (הראשון והאחרון), בו שכרנו טוסטוס באחד מאיי יוון, ולאחר כרבע שעה של הפנמת הים, הנופים ורכיבה אינטנסיבית על 40 קמ"ש. נגמר האי, סיימנו להקיף אתו. כן זה היה מבאס. בכול זאת המשימה נקבעה, "חקר בכבישי הדרום". אם ניתן לעשות זאת בחו"ל אנסה לבדוק את העניין בחצי הדרומי של ארץ הקודש, טוב, לא כולו וזאת באדיבות הרצועה היורה. בשונה לגמרי מהתקדמות ותכנון טיול באירופה, מזג האוויר נראה יציב דבר שלא מחייב התעדכנות מתמדת ותכנון הנתיב מיום ליום, אך בכול זאת משאיר את תכנון הנתיב פתוח בשביל העניין או חוסר ההחלטיות. אך נקודת פתיחה נראית ברורה ומובנת מאליה כאילו אין מקום אחר לשמש כשער לרכיבה דרומה. כוחו של הרגל או קיבעון מחשבתי או גם וגם או הינו אך? עד שלא מגיעים לכביש פתוח עם פחות תנועה או עקומות מעניינות, הרכיבה כאילו לא נחשבת, מן "הולך לרוץ". ההרגשה התחלפה להרגשה הנכונה לאחר מעבר צומת שוקט מזרחה. תדלוק קצרצר בערד, ומילוי הריאות בשאיפה בריאה לפני הצלילה מתחת לגובה פני הים. עוברת בי המחשבה מה אני עושה כאן עם כלי כזה (מדבר על האופנוע, כן), נראה שיש לכך מספר תשובות אפשריות שאולי אצליח לגעת בחלקן. בכול מקרה כרגע חושב על המיקוד והריכוז למשך עשרים הדקות הקרובות, עשרים דקות טהורות של התחברות לקו הדמיוני אך הכול כך מהותי בצלילה לאורך הנתיב. הקו שיאפשר למפרק כף יד ימין זרימה פתוחה והרגשה עילאית של סנכרון בגוף חסר קואורדינציה כשלי. הביצוע של המבט המקדים, ההאטה, סנכרון עם "הקו", הפלת האופנוע הצידה.. אחחח.. פאוזה. אחד הדברים המדליקים שהייתי מת לעשות הוא בדיוק ברגע הזה בו האופנוע שוכב, העניים יושבות על היציאה, יד ימין מתחילה לחלץ נהמת נוכחות מהמנוע, הראש מחזיק את הקסדה במן תנוחה מוזרה.. פשוט להקפיא את הזמן. לעבור לנוכחות מספר שתיים (כמו ההוא ממטריקס) להתבונן, לעשות סיבוב מסביב לראות את נקודת המגע של הצמיגים מגובה נמלה מעוכה, לראות את המבט בעיניים של הפסיכי שהביא את שנינו עד הלום. לראות איך נראה מה שמרגיש שם ברגע הכול כך קצר הזה. שרשרת ההפלקות הללו לכיוון סדום, משום מה עושה קונוטציה לשרשרת אחרת לגמרה. כשמגיע לצומת זהר, כול כך מפתה לחזור לסיבוב נוסף. אך נוטה לקפה ומים קרים באזור המלונות. הציפה הזו בים המלוח הזה, כמו משחררת מכול חיבור למציאות, מחזיקה אותך מרחף, בצורה שהנך יכול להכניס אירועים לפרופורציות הנכונות, כאילו מספקת את הקוטב השני לרכיבה מערד. מעין טיפול ממוקד בשני שלבים. הערב מגיע, ומתחיל לשקול היכן כדאי להעביר את הלילה. האפשרות הנראית יותר היא זו שתאפשר לי להיות רחוק מכול מרכז או מקורות אור מלאכותיים כיוון שרוצה לעשות סדרת צילומי כוכבים. הזבובים והחום מעירים אותי, לאחר ניסיון כושל להתעלמות, מנסה פרצופים של צפרדע להברחת זמזום הטורדני, משתכנע שאפקט הפרפר אכן מתקיים וברגע זה גירשתי אין ספור זבובים, אך זה קרה באיזה כפר נידח בין סין למונגוליה. בהרגשת סופר מן שנקנק את בטמן שם קפה על הגזיה והולך להשתין ולצחצח שיניים. הקפה מוכן בטקס רב רושם השייך רק לקפה מאולתר של בוקר.בדרכי דרומה עוצר שוב באזור המלונות לשטיפת פנים בריאה ומעוררת וכן הצטיידות במים קרים. קצת מוזרה ההרגשה שרוכב ללא יעד מוגדר במן מסע שוטטות בשוק רצועות האספלט השחור. בחיפוש אחר רצועה חדשה, נשכחת, לא מוכרת. שתספק את התוספת העלומה, מעבר לחיבור צומת א לצומת ב. הזמן גם הוא פלואידי מלבד על האש בדרך צפונה בצהרי שבת. הכבישים שנראים מעניינים עם כי ממש לא לרכיבה ספורטיבית אלה לשם התיור, החוויה (והתמונות) בלבד מתחילים ב- 225 ו- 227 שמספקים חרא של כביש אבל נוף עוצר נשימה. ממשיך לכיוון מצפה רמון ומשם נבדוק מה יהי הכביש הבא.את הלילה מעביר בשיטים על הדשא בשק"ש וכמובן שחברה נשית המצויה שם בשפע נחמדה תמיד. לאחר התארגנות בוקר, קפה מבושל בטכס מלא, יוצא לכיוון אילת. הכבישים והקילומטרים עד עתה היו כמו להקת חימום לפני הופעת האמן המרכזי. אמנם כבר ירדתי איתו עד אילת הבוקר. אך נראה שכמו שיש אנשים של לילה ואנשים של יום, ה- CBR שלי הוא חיית טרף של אחה"צ. אלו השעות בהן הצייד מהנה ביותר. ההרגשה במהרה הופכת להתחברות והתמזגות בה נדמה כאילו הגלגל האחורי הופך להיות ההמשך הטבעי של כפות הרגליים. הגו דומה לגוף של נמר בזינוק האחרון רגע לפני שנועץ את הטפרים בטרף. על המסלול יש שתי נקודות ביקורת של צה"ל אחת מעל העיר והשנייה על הצומת עם כביש 10. החיילים שם לא ממש הפנימו את תפקידם האמיתי או חסרים את הציוד המינימאלי לשם ביצוע המשימה, כמו למשל הדגל המשובץ, שחור לבן. באילו מילים להשתמש בכדי להעביר תמונה ככול שיותר שלמה ואוטנטית של החוויה, ההרגשה? · את הריכוז שהנך יכול להגיע אלו ללא שהיא תשחרר איזו בקשה שלא ניתנת למיסוך בנקודה המעניינת ביותר.· את ההרגשה, שהאופנוע הוא חלק מכאני מושלם המשלים את גוף ומאפשר מוחשיות, כמו לראות את האספלט זורם במרחק כמה סנטימטרים מתחתיך.· הרוח שגם לה יש רצונות משלה ומנסה ללא לאות להעיף את הקסדה עם הראש שלך בתוכו לאחור.· את התגובות המיידיות של האופנוע לכול תזוזה לכול שחרור מצערת או סחיטה שלה.· העוצמה העדירה שהמנוע ישמח לספק אם רק תבקש בצורה הנכונה.· את הרגשת השלמות שברכיבה על הקו המושלם, הקומפוזיציה האולטימטיבית שאינה מפגרת מכול יצירה הרמונית אחרת.· כניסה בתאוטה לתוך העקומה, זיהוי נקודת ההיגוי, המבט שמתחיל לחפש עד לאן זה נמשך.· ניוטון שמחזיק אותך על הצד מספר סנטימטרים מאותו אספלט שרץ מתחתיך שמוכן בכול רגע לשייף ולהקציעה כול דבר.· האדרנלין שזורם כבר בכמויות מסחריות.· את השליטה העדינה המדויקת במצערת להאצה והתיישרות האופנוע, עדינות פעולת מפרק ימין תקבע עד כמה אתה קרוב לניצול מלאי החיכוך והמנוע.· את ההרגשה שאתה כמעת יושב על האחורי ומרגיש את הרדיוס השונה והמשתנה שעושה לעומת הקדימי, את הזווית הבלתי נתפסת הזו שבה הנך מחזיק את הקסדה כדי לראות ולהיות קרוב.· את התחושה שהמנוע שבועט אותך אל תוך הישורת החוצה מהפניה... · התהליך שמתחיל שוב, כיוון שהעיניים כבר סימנו על עקומה נוספת לצד השני ואתה כבר בודק היכן נקודת התאוטה, סוקר את נקודת ההיגוי...· חוזר על כך שוב ושוב עד לשיא, של ההר. לא זה לא עובד, הם לא יבינו זאת. צריך גישה אחרת, אולי מכת חשמל. אחד הדברים הנוספים שעוברים לי בראש לאחר המעבר ממתקני האקסטרים למתקני החלל הוא (לא לא זה משהוא אחר) עניין המונוטוניות, איך זה שכול כך הרבה קילומטרים כבר עברתי ולרגע לא מרגיש איזו שהיא מונוטוניות ברכיבה? על ארבע גלגלים כבר מזמן ההתחרפנות הייתה נוגסת בשפיות. מה שונה כאן האספלט שרץ מתחתך? מה יש שם שהנו כול כך קסום ומאפשר זאת עניין וזרימה מתמדת? האם זו הסכנה? האם זה החופש? האם זו הרכיבה ללא מסגרות או גבולות או עטיפה של קופסת פח? או שסתם המהירות לא מאפשרת מונוטוניות, כלומר רכיבה מעל ל"מהירות המונוטוניות"? בכול מקרה, הנהנה מכול מטר אספלט שרץ מתחתיי, מהחופש המאפשר למחשבות שלי להשתולל בלונה פרק מקביל משלהם. |
תגובות אחרונות
-
bonbonyetta
בתגובה על חתימות בזמן
-
RoadSwimmer
בתגובה על כמיהה
-
esther K
בתגובה על חבר
-
esther K
בתגובה על כול האמת העירומה מאחורי תאונות הדרכים בארץ הקודש
-
צ'ילי מתוק
בתגובה על רגעים של אמת
-
צ'ילי מתוק
בתגובה על יותר מתמיד
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
פוסט מצויין,
זן ואומנות אחזקת האופנוע
מאוד חוויתי גם למישהו כמוני, שלא רוכב על אופנוע (טוסטוס באיי יוון לא נחשב) ולא בטוח איך נראה CBR
כי בשבילי, 62 קמ"ש בירידה מכיוון יער הנשיא לנחשון נחשבת חוויה רוחנית
יובל
לפני כמה שנים חברה טובה שלי הזמינה אותי לטיסה בססנה. הגעתי לשדה התעופה וטסנו. היא נתנה לי להרגיש את המטוס והראתה לי איך עושים צלילות שמעלות את כוח ה G. כשנחתנו עליתי חזרה על האופנוע הביתה.
כשהגעתי הביתה התקשרתי אליה לספר לה שהדבר הכי מוזר הוא שהדרך לשדה התעופה וחזרה היתה הרבה יותר מעניינת וכיפית מהטיסה עצמה. הססנה שיעמם אותי (כמובן שחוויה נחמדה אבל לא מעניינת)
מסכים איתך לגמרי :-)