בימים של שישי, בשעות בין ערביים,

בשקט נעים וחרישי, בין ים לשמיים,

בין שעות החול, לשעות של קדושה,

מתערסלת בשלווה, מתנדנדת תחת שמשייה.

במשמרות של חולין, לובשת היא מדים לבנים,

מזריקה בריאות לחולים, מנעימה עם חיוך בפנים,

כמהה לימים אחרים, לעולם של תמימות נעורים,

צמאה לדברים הפשוטים, לאנושיות בלי תנאים וחוזים.

אישה של ערכים, על כדור הארץ שומרת,

לוקחת אחריות מנהיגים, לאיכות הסביבה היא דואגת,

סולדת משקרים לבנים, את הצדק תמיד מחפשת,

חולמת לילות ארוכים, לעולם מתוקן היא שואפת.

עומדת על קו החוף, צופה במפרש שבאופק,

אל אהובה המלח שבנוף, קוצבת פעימות שבדופק,

משיטה זיכרונות על המים, מחייכת זמנים של עבר,

מביעה משאלות מול שמיים, מייחלת ריגושים של מחר.

דמותו תמיד תהיה שם, ישמור עליכם ממרומים,

שקיפותו בבנייך טבועים כאן, עדות לחיוך מלאכים,

געגועייך עדיין פועמים פה, מרטיטות נשמות אוהבים,

הישגייך לנצח הומים בו, שמורות לקדושת אלוהים.

חברה יקרה אהובה לי, הדמות עם עיניי המלאך,

מגיבה לשורה ומילה היא, חורטת בי תו מחויך,

משאירה מתיקות מרגשת, מהדהדת למשך שעות,

מותירה נוכחות סוחפת, מחבקת ימים כלילות.

---------------------------------------------------------------------------------------------------

מוקדש באהבה ומעומק הלב לאחת שמלווה אותי מתחילת דרכי כאן בקפה - לאו-רית.