הגיע העת  לחוג ביכורייך.

 והשמיים נפתחו הלילה וגם אני הבטתי ונשאתי תפילתי.אלייך.

באותה העת כל הכוכבים בהקו וניכר שלשיירת מלאכים של מעלה מלאכה רבה. ומלאו אסמינו תפילות ובקשות  וביקבנו לחישות וכמיהות. ובחג השבועות, ביכורייך אספתי, מלוא הטנא בשלל צבעים. ביכורייך מעוטרים בבואי אלייך.

 את כולם אספתי. ונאספתי.אלייך.

אדמתך, אדמת חיינו, מעניקה לנו פירותיה-פירותייך בעיתה. במילותייך סללת לנו דרכנו במדבר.קבעת לנו עיתים.בתפילותייך השקת ודישנת כרמיך. ושלא כמנהג תושבי המקום הפורסים סלילי תיל-גדרות וחומות סביב נחלותיהם נהגת אחרת. בחרת לעטוף ולהגן, בתפילות ואהבה אינסופית. להגן ולטפח כל שתיל ושתיל, עץ ומטע. וגם אם בחר הוא, השתיל, לנדוד לארץ התפוח והיסמין ידעת, בדרכך, להמשיך להשקות ולהגן עליו מכל צוקה.בדרכך המיוחדת.