| ככל שיוני התקרב יותר ויותר ככה גם רמת העצבים שלנו, היינו כיתה קטנה בהתחלה, אבל ככל שהשנה עברה יותר ויותר אנשים החליטו שזה לא בשבילם, שקר להם מידי או שעדיף להם להנות מהסמים שהם רוכשים עם הכסף של אבא במקום אחר. היום אנחנו קבוצה של 25 תלמידים {אחרי צירוף של שתי כיתות} כולנו ביחד יוצרים פקעת עצבים אחת גדולה, תזכירו את השם פיליפ קוטלר והמהדורה האירופאית שלו תתעופף לכיוונכם.כולנו כבר ארוזים, יושבים על המזוודות, מחזירים דירות וזורקים את כל החפצים שמשום מה חשבנו שנצטרך {שיקר שלושה חלקים מישהו?} ומתחיל כבר להתחמם ואנחנו גרים בלונדון, לנו אין מזגנים.הפרויקט סיום שלנו היה להכין תוכנית שיווק לחברה לבחירתנו, בזמן שרוב חברי בחרו חברות קלות כמו בנטון או אברקומבי, אני החלטתי שאני רוצה להיות מיוחדת, אני רוצה לחשוב מחוץ לקופסא, אני רוצה אתגר ולא הבנתי שלעבוד עם בחורה שלא יודעת אנגלית זה אתגר מספיק, לא אני לא מדברת על עצמי, בקבוצה שלי הייתה בחורה מקוריאה שמדברת אנגלית כמו שאני מדברת יפנית, היא יודעת רק קללות.אני בחרתי לעשות את הפרויקט על קבוצת גוצ'י, כן למה לעשות רק על חברה אחת, אם אפשר לעשות על עשר?! .למורים שלי יש שאיפה ללמד אותנו לעבוד בקבוצות, בכיף! רק שהפרויקט הזה היה נשמע לי כמו בדיחה גרועה. הקוראנית לא יודעת אנגלית, הברזילאית מטיילת לה בעולם, השוודי לא יודע מה זה SWOT מי נשאר? אז ספגתי, צעקתי, למדתי אחוזים, מניות, צלמים, כל פרט קטן ומסכן בהיסטוריה של גוצ'י. למדתי משהו? כן! למדתי הרבה קללות בשוודית. מה שלמדתי זה לא על גוצ'י, אלא על איך לגרום לאנשים לעשות את החלק שלהם ולעבוד כמו שצריך. הרגשתי שעליתי על מכונת זמן וחזרתי לימי הדרכה בצופים. לא סיימת לכתוב על תקציב הפירסום- אין לך הפסקת סיגריה, מצאת מה התפוצה של בלנסיאגה ביפן- קבל עוגיית חמאה תוצרת בית, חבל שלא הבאתי איתי את החאקי והעניבה, מעמידה אותם בשלשה ועושה מורל, מזל שאני אופה אחלה עוגיות. היה לי קשה להבין את זה איך בקבוצה של ארבע אנשים אני צריכה להתאמץ כדי שהם יעבדו, כי זה לא רק הציון שלי, זה לא רק העבודה שלי, בתיכון הייתי צריכה לבעוט לעצמי בתחת כדי לשבת ללמוד לבגרויות ועכשיו אני צריכה לבעוט באחרים?! העולם התהפך...את הציון הסופי קיבלתי היום 9/10 , אני לא בטוחה שגוצ'י היו אוהבים את התוכנית שלי, אבל אני בטוחה שהם היו אוהבים את העוגיות.אז אנחנו פה יושבים על המזוודות{45 ק"ג ואי וי}, עושים קניות אחרונות{הזמנות מישהו?}, מסדרים ביקורים אחד אצל השני {משרד התיירות צריך לשלם לי} וניפרדים לבינתיים.אני רק מקווה שאני אתעורר לטיסה הזאת לשם שינוי |