אֵירוֹ-T עָדִין..."קוּבִּייַת שׁוֹקוֹלָד" עַל הַבּוֹקֶר... שִׁיר מִפְּרִי עֵטִי
בְּלֵיל קַיִץ סְתָוִוי
אַתָּה אֶת שִׁירֵיךָ מֵבִיא,
עַל מַגָּשׁ שֶׁל זָהָב
כְּשֶׁאַתָּה כֹּה מֵאוֹהָב,
בְּאוֹתָהּ הַאִישָׁה
שֶׁיִּתָּכֵן וְכַּמוֹךָ מַרְגִּישָׁה
אֶת אוֹתָהּ הַתְּחוּשָׁה...
אַךְ מָה זֶה קָרָה לָהּ ?
עַיֵיפָה הִיא,אַךְ לֹא דַּי לָהּ
שְׁנַתָה נָדְדָה...
הַאִם גַּם הִיא אֲבוּדָה?
וְאַהֲבָתָהּ בִּלְתִּי נִיתֵנֶת לִמְדִידָה,
אַף כִּי הִיא הַיְחִידָה,
שֶׁאֵינֶנָּהּ מוּכָנָה עִמְּךָ לִיצוֹר בְּגִידָה.
אַתָּה עַל רְצוֹנְךָ עוֹמֵד,
כִּי נוֹתַרְתָּ בּוֹדֵד.
אֵינְךָ מְעוּנְיָין לְהִיקַרֵא בּוֹגֵד...
זוֹעֵק אַתָּה לְחֶדֶר אָטוּם וְקוֹלְךָ מְהַדְהֵד:
"הַאִם בְּשֶׁל הֱיוֹתִי נָשׂוּי תַעָלִינִי עַל מוֹקֵד
?"
אֶת לִבְּךָ פָּתַחְתָּ לְפָנֶיהָ,
מִבְּלִי יֵכוֹלֶת כְּלָל לַחֲזוֹת בְּעֵינֶיהָ...
"מַדּוּעַ בִּי אֶת כֹּה פּוֹגַעַת ?
בְּנִימֵי נִשְׁמַתֵךְ אֵינְךָ נוֹתֶנֶת לְגַעַת...
אֲנִי אוֹתָך כֹּה רוֹצֶה לָדַעַת,
עַד שֶׁבְּקוֹלִי קוֹלוֹת תִּזְעֲקִי:
"אֲנִי מִשְׁתַּגַּעַת !"
וְאָז בְּרַכּוּת אַלַטְפֶךְ,
עַד כִּי גוּפֵךְ הַמְעוּרְטַל יִרְעַד...
אַת תוֹשִׁיטִי לִי אֶת הַיָּד,
וּלְפֶתַע תִּרְצִי לָקוּם וְלַעָמוֹד...
וּלְעֵינַי תַחֵלִי לִרְקוֹד, עוֹד וָעוֹד...
כְּפִּיתוּלֵי נָחָשׁ קוֹבְּרָה
וּמִדֵּי פַּעַם גַּם קָדִימָה...אֲחוֹרָה
תָּנִיעִי אֶת גוּפְךָ בְּמַעְגָּלִים...
"הוֹ אֱלוֹהִים!", אלחש, "אין לִי מִילִּים..."
וְאַתָּה עָלֶיהָ מִסְתַּכֵּל
וּבְתוֹכְךָ מַתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל:
"כָּךְ אֲנִי רוֹצֶה אוֹתָהּ יוֹמָם וָלֵיל"
נִימְפָה עַנוּגָה שֶׁלִּי, מוּשַׂא חֶזְיוֹנוֹתַיִי
אוֹהָב אוֹתָך כֹּל חַיַּי !
הִיא רוֹקֶדֶת לָהּ בִּשְׁתִיקָה
וְאַתָּה כַּמֵהַה לְנַשְׁקָה...
הִיא אֵלֶיךָ לְרֶגַע מַבִּיטָה,
בְּלִבְּךָ אַתָּה חָשׁ צְבִיטָה...
וְאָז הִיא עוֹצֶמֶת אֶת עֵינֶיהָ,
אַתָּה קָם, וּבְרַכּוּת אוֹחֵז אֶת יֵרֶכֵיהָ
וְאָז עוֹבֵר לַגַּעַת בְּזוּג עֹפַרֵיהָּ...
אֵינְךָ יָכוֹל בְּזֶה עוֹד לַעַמוֹד,
אַךְ הִיא לוֹחֶשֶׁת לְךָ "עוֹד...עוֹד..."
לְפֶתַע דְּפִיקָה בַּדֶּלֶת, אַתָּה עוֹשֶׂה עַצְמְךָ כְּלֹא שׁוֹמֵעַ...
מְרִימָהּ עַל יָדֶיךָ, וְאֶל חַדְרָהּ אַתָּה פּוֹסֵעַ,
הִזְדַּמְּנוּת שְׁכַּזוּ לֹא תָּשׁוּב, וְזֹאת הִנְּךָ יוֹדֵעַ...
עַל מַצָעֵיהָּ הַלְּבָנִים אוֹתָהּ אַתָּה מֵנִיחַ,
וְאֶת נִיחוֹחוֹת גּוּפָה הַמְבוּשַׂם אַתָּה מֵרִיחַ...
אֶת הֶמְשֵׁךְ הַשִּׁיר תּוּכְלוּ כְּבָר לְנַחֵשׁ,
וְלָכֵן לֹא אֲפָרֵט אֶת שֶׁשָּׁם הִתְרַחֵשׁ...
כך נראתי בעבר...והיום,מה נותר לי ?
חייה של דבורה חרוצה / צביה רוזנפלד
בעבר הייתי ממש כמו דבורה:
כנפיה נשברו וממקומם ניתקו,
עמלתי קשה עבור אותו צוף,
אם אותן למכור לא אצליח,
מנסה בכל דרך ושביל
ברחמים עצמיים אינני שוקעת,
לילות ארוכים נטולי שינה
מחר אחה"צ היא אמורה להגיע,
נותרה לי רק שאלה: |
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שלום לך צביה !
אני מסכימה עם רוב הדברים שנאמרו מקודם , אך בו בזמן אני גם מבינה אותך מאד כי אני סובלת מנכות . אני גרה בארה
,ב ועדיין לא אזרחית אז אינני מקבלת עזרה מהמדינה אבל בסך הכל היחס לאנשים נכים בראה
שלום לך צביה !
אני חושבת שרוב הדברים שנאמרו לפניי יש בהם ענין חשוב ,במיוחד מעבר לעיר אחרת ואולי מקום שהוא יותר ידידותי . אני גרה בארהב אבל יש לי בת שגרה ברמת גן בדירת חדר ובאותו סכום היא מצאה שאם היא תעבור לגור למעלה בצפון היא יכולה להשכיר דירת 4 חדרים....
אני הייתי בעלת נכסים ואחראית על בנינים עם בעלי וגם השכרתי הרבה פעמים דירות לעצמי ומכירה יפה את הענין שבעל הבית חוסך על גב הדיירים שלו /שלה .
זה כואב לשמוע וכואב לחיות את זה , אבל בו בזמן צודק מי שאמר שבהסכמתך ,כשאת באה מנקודת הנחה שאת במקום של חוסר ברירה , את עלולה לעזור בניפוח אגו של אנשים מסוימים ולתת להם גושפנקה להתעלל בך או לזלזל בך .
ישנו צד אחר של המטבע , אני חושבת שמדינת ישראל לא משקיעה מספיק בטיפול בנכים שלה .
הסכום שהם נותנים לך ממש מגוכח וכמובן שאם רוב כספך הולך לשכר דירה זה פשוט בלתי אפשרי להתקיים.
אני בעצמי נכה במובנים מסוימים ונזקקת לכסא גלגלים כשאני יוצאת מהבית וולאן שאני הולכת הכל מסודר לתמוך בנכים כאן בארהב , יש מתקנים מיוחדים באוטובוסים וכו, מה שאין בישראל עד כמה שאני ראיתי בעבר.
אני חושבת שבתור התחלה תסתכלי בראי ותאהבי את עצמך עם נכות או בלי את אשה חכמה ורגישה ומגיע לך הטוב ביותר!!!! וכשתקלטי שאת באמת נהדרת את לא תתני לאף אחד לדרוך עלייך ואז גם יבואו לך הרעיונות המתאימים איך לצאת מהמצב הזה .
אני שולחת לך הרבה אור ואהבה מאריזונה הרחוקה ..... שאננון
,ב
היי,
מצטערת על הניסיונות הקשים שאת נאלצת לעבור,
כל הכבוד שאת מתמודדת ו....אל תישברי.....שתתחזקי ותמשיכי להתמודד....מה שלא שובר אותך מחשל אותך,
יכול להיות שהקשיים האלו זה מצב זמני, ושבעתיד עם פעולות שתעשי, דברים עשויים להשתפר,
לא מכירה את הרקע שלך, אז מראש אני מתנצלת אם מה שאכתוב לא במקום, אבל לפי מה שכתבת, ולאור השינויים במצבך הבריאותי והכספי, וגם במחירי השכירות בתל אביב, נראה לי שכדאי מאוד שבשנה הבאה תמצאי דירה אחרת ורצוי לעזוב את תל אביב כי תל אביב נהייתה כל כך כל כך יקרה בטירוף, תדעי שיש מקומות הרבה הרבה יותר זולים ככל שאת מתרחקת מן המרכז לערים אחרות, יש יותר סיכויים למצוא מקום טוב יותר ובקלות רבה, וזה בדוק, וככל שאת מתרחקת מהמרכז את גם יכולה לבחור דירה באיכות יותר טובה מהנוכחית שבה את גרה,
מניסיון אישי - יש כל מיני בעלי בית, ויש גם בעלי בית טובים נפלאים, זה תלוי גם בך לבחור את המקום המתאים לך ולמצבך,
היות ואין לך "עודף אמצעים", אז אני חושבת שכדאי לך לשקול לגור עם שותפה/שותף/ים בשכירות, אז כדאי שתחשבי גם על זה,
כמו כן, אם יש בחוזה שחתמת אופציה לעזוב לפני הזמן, אולי בכל אופן, כדאי שתחפשי כבר עכשיו לאן לעזוב לפני סוף החוזה ולעבור לעיר אחרת, זולה יותר, ששם יש גם סיכוי למצוא דירה טובה יותר,
לגבי תיקנים וג'וקים, מניסיוני האישי, הדברה מאוד עוזרת, מזמינים פעם אחת מדביר, ושנה אין ג'וקים,
מאחלת לך הרבה בריאות
ושאלוהים יעזור לך,
מקווה ומחזיקה לך אצבעות שתתגברי במהירה על כל הקשיים,
ריבי
היי שפרה יקרה,
אכן הייתי אישה חזקה ברוחי,ונהגתי באסרטיביות אך בנימוס בכל מה שנגע למקום עבודתי האחרון. עבדתי עם קהל בכמויות של אלפים מידי יום(נתב"ג). הבעייה היא,שכאשר זה נוגע בבעיותיי האישיות,אני הופכת בעיניי בעלת הדירה כחומר ביד היוצר,ולו מהסיבה שהיא יודעת שידה על העליונה !
אני שולחת אליך תגובה למייל האישי...
תודה לך,
צביה.
הי צביה, שבוע טוב!
את נשמעת אישה חזקה, שיודעת את אשר לפניה, ושלא נותנת לעצמה ליפול ברוחה. עלי והצליחי!
נהניתי מאד מתגובתה של "טליקו 510". היא העלתה נקודות חשובות ונכונות, המחשבה של האדם היא שקובעת את מצבו, ולא המציאות הטכנית.
אני נשמעת מטיפה, אבל אני חושבת שהעיצה החשובה ביותר שתוכלי לקבל היא לחשוב על הדברים בצורה החיובית ביותר שאפשר, ולהיות בטוחה שאת יכולה לשנות את המצב במו ידיך. אל תכנסי למסכנויות של המשפחה שלא עוזרים וכו', תחשבי שאת לא צריכה אף אחד ע"מ להצליח ולהוציא את הטוב שבך לפועל!
טכנית, לגבי שכר הדירה, גם אם עד היום היית "ייקית" ושילמת בזמן, תעשי סוויטש, ותביני שהדרך הטובה ביותר "לטפל" בכזו משכירה, היא לא לשלם. ולו רק מהעובדה הפשוטה שאין לך לשלם. בינתיים תמצאי עבודה ותחסכי, עד שתיקח אותך למשפט (אם היא תעיז) וכמובן תצטרך לטפל בכל התנאים שאת רוצה. העיקר שתראה שאת חזקה ועומדת על שלך, ומעיזה לא לשלם ולומר לה בפרצוף: קחי אותי למשפט. היא לא תמשיך לנצל אותך אם תראה שאת לא פרייארית. מנצלים מי שמראה חולשה.
לגבי עמידר, כפי שכתבו פה, אני משוכנעת שאם תרשמי מכתב מפורט, לא מתבכיין אלא עובדתי ונוקב לגבי מצבך, ותשלחי העתקים לכל הגורמים, תהיה אפשרות חוקית לסייע לך. לפחות ידעו להפנות אותך לכל התגמולים שאת יכולה לקבל.
הרבה מאד הצלחה!!
ושוב - העיקר שתפנימי שאת היחידה שיכולה לעזור לעצמך, זה יתן לך הרבה מאד כח להתמודד מול הכל!!!
שבוע מצוין!
שפרה.
טלי יקרה,
חלילה לי לחשוב על כל אדם שמגיב כאן,ועלייך בפרט,כעל מפלצת קרת-לב. הרי אם לא היה לך אכפת,לא היית מוסיפה תגובה.
אני נחשבת ל"בוגרת בית לוינשטיין",והוצע לי שיקום ע"י המוסד לבי"ל. העניין הוא שעקב בעיות פיזיות שנוספו לי לאחרונה,קשה לי להתחיל את השיקום.
אני מנסה לעשות את הדברים בכוחות עצמי,עם כל הקשיים,ומנסה להשאר עצמאית. עבודה מהבית היא אומנם פתרון טכני,כדברייך,
אך כש"פורצים" ועולים הכאבים הגופניים,אני יכולה לנוח. אף מקום
עבודה מחוץ לבית יאפשר כדבר הזה.
נכון לעכשיו,כבר אינני יכולה לשנות את מקום מגוריי,כי חתמתי על
חוזה השכירות.
אילו הייתי אדם עצל,הייתי מסתמכת על אחרים,אך לא כך הוא הדבר.
אני רוצה ומנסה לעזור לעצמי ע"י חיפוש עבודה.
גם אני רוצה להתאים את סדר יומי ליכולותיי ולא להיפך,ממש כמוך.
באשר להצעתך,אהיה איתך בקשר.
תודה (:
ערב טוב ש.ר.ה יקרה,
ראשית,מודה לך על התייחסותך לבלוג.
שנית,עד לא מזמן אימי סייעה ככל יכולתה,ע"י הגעתה מדרום הארץ ונסיעתה עימי לטיפולים ובדיקות רפואיות.
העניין הוא,שכאישה אלמנה שיצאה לגמלאות,אין לה אפשרות לסייע לי,עם כל הרצון הטוב כאם. גם לה יש בעיות רפואיות משל עצמה,ואין הדבר פשוט עבורה להתנייד עד אליי.
יש לי 3 אחים שצעירים ממני:הראשון מתגורר עם משפחתו בחו"ל,
והשניים האחרים - בארץ.
האח השני,לו סייעתי רבות בתקופה בה הייתי תקינה,לא בדיוק מוצא זמן/רצון לסייע לי. הוא יכול למצוא זמן לנסוע מעירו בדרום הארץ, לבקר חברים הגרים במרכז/בצפון,אך עבורי...לא נותר זמן.
מסתבר שאם לקית בבריאותך,אינך שווה יותר... הוא טוב בלחלק עצות אחיתופל,כמו לעבור לעיר אחרת... מאוד קל לחלק עצות,אך אם היה שם עצמו בנעליי,היה מבין עד כמה לא פשוט הדבר.
האחות השנייה,התנתקה ממני לפני מס' שנים,עקב בעייה אישית ומאוד מאוד לא מוצדקת.
לתהייתך: יש לי קו"ח מוכנים. אני מאוד מעוניינת בעבודה מהבית.
אעשה הכל ע"מ לשרוד ולהתקיים בכבוד.
לגביי חב' כ"א: אינני סבורה שהן מתעסקות בעבודה מהבית.
ולסיום: באשר למקום מגוריי - חתמתי ב-1/6,מחוסר ברירה,על חוזה שכירות חדש. משמע:אני נשארת באותה הדירה,ולכן משוועת לעבודה
שתקל על חיי עקב העלאת שכה"ד.
צביה שלום רב,
קראתי בצער רב את הודעתך. המצב מאד נוגע ללב ועצוב שנתקלת באנשים קשי לב כמו בעלת הדירה.
יחד עם זאת אני חייבת לשאול אותך:
1. מהי השכלתך? מה הנסיון שלך? במה מעניין אותך לעסוק?
2.לאחר כל מה שעברת, מדוע שלא תחפשי דירה אחרת, לאו דווקא בתל אביב? אני בטוחה שלא תהיה לך בעיה למצא דירת קרקע באזור חולון בת-ים במחירים הרבה יותר זולים מת"א ועם רמת תחזוקה יותר טובה, מה גם שזה לא יכבול אותך לחוזה ההארכה הדרקוני של ה-3000 ש"ח. אני מציעה לך גם שעל החוזה החדש יעבור עו"ד (מקווה שיימצא אחד כאן בקפה שיועיל לעזור) ויוודא קיום סעיפים שיחייבו את בעל הדירה בתחזוקה מינימלית ובקנסות אם הדברים לא יבוצעו. אם ינני טועה אילוהם סעיפים שקיימים בחוזה סטנדרטי.
אשמח לעזור ככל שאוכל.
רק בריאות!
אריאלה
צביה,
סליחה על הבוטות, אבל כדאי לך לא להיות שקועה בעבר, אלא בעתיד.
מה שהיה לא רלוונטי. השאלה היא מה את רוצה לעשות היום. לעבוד מהבית זה לא מקצוע.
זה פתרון טכני. מה מעניין אותך? מה ההשכלה שלך? במה את טובה באופן מיוחד?
דרך אגב, אם את בוחרת להסתמך על רשויות המדינה, תנסי ללכת לרופא תעסוקה שימליץ לך על שיקום תעסוקתי או עבודה מוגנת. אני הלכתי בדרך אחרת ואני לא מצטערת.
תזכרי שנכות זה רק מצב תודעתי. אני מכירה אנשים "נכים" שעושים דברים שאנשים "בריאים" לא מעיזים אפילו לחלום עליהם.
אם לא טוב לך לגור איפה שאת גרה, אל תגורי שם. מצב הדיור בתל אביב קשה. תחפשי מקום אחר. חולון, למשל, מציעה איכות חיים מעולה, במחירים סבירים בהרבה ובקרבה סבירה למי שאוהב את תל אביב ומתגעגע. גם בת ים.
אם לא תבראי לעצמך את המציאות שאת רוצה, אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילך. לא כי אנשים רעים ולא מתחשבים, אלא כי הם לא יכולים לעזור לך יותר ממה שאת עוזרת לעצמך.
וכדי שלא תחשבי שאני איזו מפלצת קרת לב שלא מבינה כלום, אז תדעי שקוראים לי טלי. אני פגועת ראש מתאונת דרכים. עצמאית, בעלת חברה משלי. עובדת מהבית. מגדלת תינוקת כאם חד-הורית. מתאימה את סדר היום ליכולות שלי ולא להיפך ובוראת את המציאות שמתאימה לי כל יום מחדש.
אם את דוברת אנגלית טובה וגולשת באינטרנט ללא קושי ותחום של גיוס כספים לעמותות מקרנות, תשאירי לי הודעה עם הפרטים שלך.
בהצלחה,
טלי
הצטערתי מאד לקרוא על מצוקותיך. נשמע קשה מאד מאד.
א - האם במשפחה אין מישהו שיוכל לסייע לך?
ב - לאלו עבודות את יכולה להתאים? (השכלה/ ניסיון וכו')
ג - יש חברות כח אדם המפנות אנשים למקומות עבודה, אני מכירה רבים וטובים שהגיעו כך למקומות עבודה מעולים
ד - אם הבנתי נכון את מחפשת דיור בתל אביב. האם שקלת אפשרות לגור במקום פחות יקר?
אשמח אם תעני לי.
קובי345 שלום,
ראשית,מודה לך על תגובותיך לשיריי.
שנית,לתהייתך: פניתי לחב' "חלמיש" בנוגע לסיוע בדירה,הגשתי את כל המסמכים הרפואיים והאישורים למיניהם שביקשו,ובסופו של דבר הוועדה דחתה את בקשתי. טענתם הייתה שאינני מתאימה לקריטריונים:
מהם הקריטריונים ?
ובכן,עליי להיות אם חד-הורית ל-3 ילדים... תהיתי:נניח והיו לי שני ילדים,נקלטתי להריון...היכן אגור במשך 9 חודשי ההריון עם השניים,
עד שאלד ? ברחוב ?
החוקים יבשים. אם אין לך כסף ל"מעכרים",אין לך סיכוי לקבל זכויות.
כשוטרת בעברי,לא חלף בראשי כלל הרעיון להעזר בדבר-מה הנוגד לחוק כגון "מעכרים". תאמר שאני נאיבית/תמימה,אוקיי,ייתכן. אך כך חונכתי
וכנראה שזה המחיר שאני משלמת.
אם אני נכה אך לא אם חד-הורית,אין לי זכויות בקבלת דירה ?
על דירה שכזו משלמים שכירות,זה לא שמקבלים אותה וגרים בה חינם
אין כסף.
קובי 345 שוב שלום,
נ.ב.
בהמשך לתגובתי הקודמת,אני מקבלת מחב' עמידר סיוע בשכ"ד ע"ס
650 ש"ח,אך אם נעשה חשבון הרי ש:
2115 ש"ח + 650 ש"ח = 2765 ש"ח
סכום זה כלל לא מגיע ל-3000 הש"ח אותם עליי לשלם לשכה"ד.
מה עם שאר התשלומים שעליי לשלם ? מים,חשמל,טלפון,מיסים,מזון
מידי פעם...
באשר למה שכתבת,שלא אשלם לבעלת-הדירה ה"נחמדה" עד שזה יגיע
לבימ"ש: אינני רוצה להסתבך,אני אדם ישר מטבעי,ולא מעוניינת בצרות
נוספות. שילמתי עבור שכה"ד מאז ומתמיד,בכל דירה ששכרתי במועד.
מעולם לא פיספסתי/זייפתי. כנראה שזה המחיר שאדם ישר והגון צריך
לשלם.
לגביי נושא העבודה מהבית שאיזכרת: זה בדיוק הדבר אותו אני צריכה
ומחפשת. זה הדבר שיכול להציל אותי ולגרום לי לצוף ע"פ המים ולשרוד.
בקשר לליקויים שבדירה,לאחר 4 שנות מגורים,אוכל לומר שרוב הליקויים תוקנו,לאחר תחנונים,בקשות,סבלנות רבה ועצבים.
בעלת-הדירה עוד מתחילת מגוריי כאן הייתה קשה באשר לתיקונים,
ונאלצתי לאכול הרבה קש עד שכל בקשה שלי מולאה.
עדיין נותרה בעיית הרשתות שהתחננתי בפניה שתתקין,לפחות בשני חלונות חדר השינה שלי. כמו בכל דירת קרקע,ישנה בעייה של חדירת מקקים,והפתרון הפשוט והקל הוא רשתות. בשנה שעברה היא סוף סוף הסכימה (אולי בגלל ש"תפסתי" אותה ברגע טוב),ושלחה שני אנשי אחזקה העובדים במקום עבודתה. חשבתי לעצמי :הנה בא היום בו תיפתר גם הבעייה הזו... אך נהוג לומר שאסור לשמוח מבעוד מועד...:
עקב העובדה שלפני שנים,טרם התגוררתי כאן,הותקנו הסורגים לחלונות
בצורה קלוקלת ,משמע: צמוד מידי לחלונות...טענו אנשי האחזקה שלא
ניתן להתקין את הרשתות,אלא אם יסירו תחילה את הסורגים...
איך אומרים: חלמאות לשמה !
בעלת-הדירה "עמדה על רגליה האחוריות" וזעקה חמאס...זה יקר לה מידי (על-אף העובדה שזה חד-פעמי),ובכך שוב התנפץ לי החלום לרשתות
נגד חרקים,שבזכותן אוכל לישון בלילה עם מעט אוויר שייכנס,ולא אצטרך
להחנק מחום עם תריסים וחלונות סגורים.
ראשית
תהיי בריאה.
שנית - שאלה? - את לא זכאית לסיוע/ זכאות לדירה מעמידר - האם פעלת בנושא.
שלוש - אל תשלמי לזבל הזאת - חוקית אסור לה להוציא אותך מהבית.
שתפנה לבית משפט...ועד ש.. ועד ש...
וכו' ...
יכול להית שהיא תתקן את כל הליקויים.
מה עם עבודה מהבית? - במחשב?- אני בטוח שהחברים כאן יוכלו לסייע לך למצוא .
עבודה כמוקדנית?
ראשית
תהיי בריאה.
שנית - שאלה? - את לא זכאית לסיוע/ זכאות לדירה מעמידר - האם פעלת בנושא.
שלוש - אל תשלמי לזבל הזאת - חוקית אסור לה להוציא אותך מהבית.
שתפנה לבית משפט...ועד ש.. ועד ש...
וכו' ...
יכול להית שהיא תתקן את כל הליקויים.