קמה בבוקר, עוד יום סתמי . הכל כרגיל .

הולכת לביה"ס, מנמנמת משיעור לשיעור .

הפסקת 10

יוצאת החוצה, יושבת במקום מוצל ומדברת עם חברות, נחמד .

"למה את לא אוכלת?" הן שואלות, "אכלתי בשיעור" עניתי .

בדרך הביתה אני חוזרת עם חברה, מדברות ..

היא הולכת, הבית שלה יותר קרוב .

רואה פח קרוב, זורקת את האוכל כדי שאמא לא תראה וממשיכה בדרכי הביתה .

חוזרת הביתה, אמא מחכה לי כבר עם האוכל מוגש בשולחן .. הריחות מציפים והרעב גובר .

נאצלת לאכול כי אמא מסתכלת, אוכלת ואוכלת ואוכלת ואוכלת , זה לא נגמר !

לפחות 500 קל' יש בארוחה הזאת, נאנחת .

טוב אני אתקזז במהלך היום ואעשה יותר ספורט, בניסיון לעודד את עצמי .

הולכת ומסתגרת בחדר, גולשת באינטרנט, מעדכנת את בלוג ה"פרו אנה" הפרטי שלי, מספרת איך עברו עליי הימים האחרונים . זה תמיד נחמד, אני מקבלת שם עידוד ותמיכה מבנות אחרות שלא יודעת איך יכולתי להסתדר בלי זה, הייתי מתחרפנת ! העיקר לספר למישהו ולא לשמור בלב .

פתאום נהיית רעבה, אך נשארת בחדר כדי לעכב את הרעב יותר זמן .

נכנעת, רצה למטבח .

אוכלת עוגיות, ואז עוגה, אולי גם קצת בורקסים ?

נגעלת מעצמי . בולמוס ענקי . מצטערת על הרגע הזה, מקללת את עצמי, מסתכלת במראה ורואה פרה . שומן שומן שומן !!!!!!!!!!!!!!!

הולכת לחדר ובוכה, מעדכנת את הבלוג . מקבלת קצת עידוד ונרגעת ..

הולכת למגירה, מוציאה סרגל וחורטת על היד בגדול FAT . שיזכיר לי תמיד מי אני, זה מגיע לי אחרי כל מה שאכלתי . "מגעילה מטומטמת. "מה חשבת לעצמך?" פורצת פתאום אנה

משום מקום . "אני לא אעזור לך יותר, אני עוזרת רק לבנות שלא אוכלות" היא אומרת, ואני בוכה ומתחננת שזה לא יקרה שנית .

"בבקשה אנה, תשארי . את התקווה היחידה שלי להגיע לשלמות" מוסיפה .

אנה משתכנעת ואומרת לי שאם אני מתכוונת להמשיך ככה ולבלוס, היא עוזבת .

הבטחתי לה שזה לא יקרה שוב .

הגיע הערב, הרעב משתלט עליי שנית . לא יודעת מה לעשות, הרי הבטחתי !

הולכת לכיוון המטבח, מתחרטת והולכת לטלוויזיה בסלון לראות תוכנית .

יש פרסומות, הולכת למטבח ולוקחת חטיף של 300 קל' ועוד איזה משהו קטן .

נגעלת מעצמי, אנה צועקת "את הבטחת לי, מה את עושה? תראי אותך ! ממש פרה, איך את מסוגלת לאכול את זה? מגעילה" .

מרגישה רע, אנה צודקת . היא תמיד צודקת .

רצה לשירותים, דוחפת אצבע אך כלום לא יוצא . דוחפת מברשת שיניים ומקיאה .

הרגשה נוראית, זאת פעם ראשונה ואחרונה אני אומרת לעצמי . זה היה מקרה חירום , אין יותר להקיא ! איכס .

לאחר מכן הרגשתי רע, רצתי למטבח לקחת מסטיק וניקיתי את השירותים - שאף אחד לא ידע .

הולכת לישון, מחר יום חדש, תקווה חדשה . מנסה להיות אופטימית אך ללא הצלחה .

נרדמת עם FTV ברקע, קנאה אוחזת בי, חושבת מתי אני אהיה ככה, מתי יגיע היום הזה ? ושומעת את אנה בשקט בשקט "הוא יגיע, אני אעזור לך . רק תפסיקי לאכול .. בקשה קטנה לדבר גדול" .