| אני לא רגיל להזדקקות לא רגיל לצרכים אני פולני גאה, נולדנו לסבול לבד בחושך. אני לא צריך מנת אוכל עבור עצמי, אני אנשנש ממה שנשאר לילדות בצלחת. לא קר לי לא חם לי, תמיד בסדר ותמיד יש על מה לקטר. אז מה פתאום בא לי חופש ? בכל זאת גם בתוך כל פולניה איכותית מסתתר לו שד שזקוק לחופשה. הבקתות של גיתית באמירים האמת, מעולם לא הייתי בצימר כזה כיפי, אני אוהב את הפרטים הקטנים אוהב שהמגבות רכות ומפנקות אוהב שיש קופסת גפרורים בחדר אוהב שבמשך שלשה ימים לא הייתי צריך לפנות לבעלת הבית כמעט בשום דבר אפילו הספר שהתחלתי לקרוא היה נהדר האמת פצחנו את המסע בעצירה באל-באבור, שמועות על האוכל המבושל האיכותי שלהם ובלה בלה בלה, לדעתי טרנד תל-אביבי, מסעדה מזרחית סטנדרטית למדי, מחירים יקרים להחריד יחסית לתמורה, וצוואר הכבש הממולא היה פשוט טעים בקושי, שמן נורא,האורז בלי תיבול מיוחד סתמי ובקיצור מיותר. אבל לא נתייאש לנו, המשכנו לצימר המפנק וכל שניה הייתה בונבון. המסעדה השניה שבדקנו הייתה דוריס קצבים, או בלשון פולניה בוריס קצבים. האמת, תענוג אמיתי, קיבלנו הזהרה חמורה מאמא שלי שמנת החצי קילו מכילה יותר עצם מבשר ועל כן צריך להתכונן מבעוד מועד. אבל לקחנו מנה זוגית של פורטראהוס 1 ק"ג ליקקנו את העצם. האמת הכי טוב למצוא אישה קרניבורית, למרות המראה העדין מסתתרת מאחורי העינים הכחולות חיית טרף שזוללת בשר מדיום-ריר כגבר מסוקס המצוי באי בודד. ויוה לבוריס קינחנו במנת ספייס קוקיס שאני צחקתי.. לדעתי אני עומד לועדת הדחה מחברות במועדון הפולניות. אז למה אמא למה בבוקר היא אמרה לי "הבדס"מים שפגשתי היו צריכים את זה לתקן שריטה,אתה הכי נורמלי שאני מכירה" כלכך מעליב |