אנשים
הגיגים...סיפורים...ועוד....
פוסטים אחרונים
- אי של שפיות 9/8/11
- דופן הבטן 10/4/09
- פוקס טרוט 4/4/09
- אוד 29/3/09
- תודה 27/3/09
- מילה גבוהה 23/3/09
ארכיון
Present
קרניים אחרונות לטפו את פניו של מאור, תלתליו זהרו באור אחרון של השמש. מאור עמד נוכח האבן הקרה וזכרונותיו לקחוהו לחוף "הצוק".
הזכרון המוקדם ביותר שלו, הזכרון הראשון שלו עם בן, שלימים הפך לחברו הטוב ביותר. איך שניהם השתרעו על מזרן הים ואמותיהן אחזו בו משני צידיו. איך היה הוא כמו דג במים, אהב את הגלים שלקחוהו מעלה ומטה כמו נדנדה. אז התאהבתי בים, חשב לעצמו.
בן ומאור היו חברים מאז התפלשו בארגז החול שבגינה השכונתית. יחד היו בגן הילדים, בביה"ס היסודי. בתיכון ,בן בחר ללמוד במגמה הביולוגית ומאור בחר במגמת תאטרון. בן היה נער הישגי,פרפקציוניסט, דרישותיו מעצמו הלכו והתעצמו ככל שהלך ובגר. הוא הפך לנער נרגן, חסר מנוחה ומתוסכל. חוסר שביעות רצון היה לחברו הטוב ביותר. כאשר חבריו בני העשרה בילו במסיבות ועניינים שבינו ובינה היו ברומו של עולם עבורם, שקע בן, בין הספרים ובשיטוט ברחבי המדיה האינטרנטית בחיפוש אחר עוד ועוד מידע, אף פעם לא הסתפק בהישיגיו. בקשותיו של מאור ושכנועיו את בן לבלות ולכייף נפלו על אזניים ערלות. תקופת בחינות הבגרות החלה ובן שקע יותר ויותר מיום ליום.
מאור הנער המתולתל שחיוך תמידי על פניו, לקה במחלה הארורה, סרטן. הוא נעדר רבות מביה"ס לצורך טיפולים, שער ראשו נשר ואת תלתליו הזהובים החליפה הקרחת. אולם, החיוך לא מש מפניו. כאשר היה מחובר באינפוזיה תוך ורידית והחומר המצמית מחלחל לגופו אט אט, היה מאור מפליג בדמיונו והוא שוב בחליפת גלישה מחליק על הגלים בצחוק גדול. באותם רגעים היה חיוך גדול מאיר את פניו וחיורונו היה נצבע בורוד.
באחד הערבים, הגיעו חברים לבקרו בבי"ח, בן לא היה ביניהם. מאור חש בקדרות הנסוכה על פניהם. בתחילה ניסו להתעלם משאלותיו אולם מאור התעקש לדעת את הסיבה למצב רוחם העכור.
בן המוכשר, התאבד !
לאחר שנה קשה ומיוסרת של טיפולים קשים, החלים מאור. אט אט הלך והתחזק וחזר לספסל הלימודים וגם לגלשן.
.................
מאור החליק אצבעותיו ברכות, בהדרת כבוד על מצבת השיש, טייל באצבעותיו עם בן בין המילים ההזויות החקוקות שם "בן בן-חיים 1990-2007....עָזָבֲנו באביב נעוריו...." דמעות זגגו את עיניו ומגע השיש הקר הרטיט שובל של צמרמורת במאור תאב החיים. כאן מול האבן חסרת החיות, גמלה החלטה בליבו, את מסר החיים שהבין על בשרו שלו ובחייו של חברו הוא יעביר הלאה.
החיים כמתנה הם. יש לחוות את ההֹוה ,להתענג על הרגע כאלו ואין מחר שהרי רגעים רגעים מצטרפים לחיים שלמים והעיקר להיות שמח בחלקך.
לא סתם באנגלית ההוה נקרא Present .
. כל הזכויות שמורות לפנינה ס. |
תגובות (61)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חיים
שם חזק ...חגיגת רגעי חיים !
שמחתי לכל מילה מתגובתך, תודה !!
מתנה אמיתית
פנינה יקרה *מליבי ,
אהבתי את הכתיבה
שלך שרי
מצער שאצל רבים
הדרך לתובנה
גובה מחיר גבוה מידי.
יקירתי ,
כתבת כל כך "חי" עד כי אפשר להרגיש ...
עצוב כי נערים כל כך צעירים , עוד לפני שמתחילים ממש את החיים - חווים מצבים מסוג זה .
*
פנינה חמודה. סיפור באמת מרגש.
כוכב לכל הממשיכים לחיות וכוכב להם שהם מעריכים את המתנה שהם מקבלים.
רחל יקרה
אוהבת, כל כך אוהבת את ביקורייך אצלי.
תודה על המילים.
פנינה
קובי'לה
תמיד תמיד תשאר נוכח....
רוב
ממש מצטערת שהסיפור חיטט בפצעים ישנים.
ושוב מצטערת.
שיהיה לך ערב נפלא.
פנינה
בועז
תמיד תהיה כאן
נוכח אצלי בבלוג.
תודה רבה איש.
או-רית
מרגשת תגובתך
תודה רבה !
נכון מגן שלי
המסר חזק!
תודה יקירי.
גזיתי יקירתי
מרגשת תגובתך.
תודה רבה !
גילוש
אוהבת'תך אמרתי ?
תודה רבה !
תודה רבה ירמי.
החיים הם די פשוטים
אך אנו הופכים אותם למורכבים.
וכן...יש כאב, בלי כאב לא נדע מהי שמחה
ותמיד תמיד...זוית הראיה היא החשובה
לראות תמיד את חצי הכוס המלאה ולומר תודה !
ולך תודה רבה !!
תודה אסף .
והדמעות שלך נצצו בירוק.
תודה רבה צביקה.
תודה רבה קיקי !
אמת לאמיתה...תודה שהבאת את ויקפדיה לכאן.
תודה שביקרת.
יפה מאוד. אהבתי את הקשר שעשית בין שני המצבים (התאבדות מול מחלת סרטן) וההשגות שלאחר מכן.
קראתי בהנאה.
מ ד ה י ם !!
תודה אייל.
עופר
ואוו אהבתי את התגובה
להנות כמה שאפשר...
תודה רבה !
תודה רבה
ריקי יקירתי.
בדיוק....
כן רוחה....מצמרר
תודה!
יואב
תודה רבה
לתגובתך המוארת.
ואני תמיד אופטימית
תן חיוך....
רינתוש
אוהבת את התגובה שלך!!!
תודה יקירתי.
תודה טאקי.
והבחירות הן שלנו...
אמן.
הכל תלוי בזוית הראיה
והוא מאור....ראה רק אור
עצוב, מהחיים
וכן, נוכח...
אין מילים...
אני פשוט כאן. אני נוכח...
קשה לי להגיב לפוסט כזה מאחר וזה מזכיר לי נשכחות ופותח פצעים יבשים.
מכל מקום נגע בי עמוק מאוד.
כתיבתך כה מרגשת ונוגעת .
כאן מול האבן חסרת החיות, גמלה החלטה בליבו, את מסר החיים
שהבין על בשרו שלו ובחייו של חברו הוא יעביר הלאה.
החיים כמתנה הם.
יש לחוות את ההֹוה ,להתענג על הרגע כאלו ואין מחר
שהרי רגעים רגעים מצטרפים לחיים שלמים
והעיקר להיות שמח בחלקך.
סיפור כואב
מסר ענק!
מרגשת
כאבתי את כאב הנערים
תודה
כוכב .
מסר חשוב וחזק -
כתוב מקסים - כרגיל..
*
לא פשוט
כמה פינות כואבות יש בחיים הקצרים שלנו...
צ
עצוב כל כך וכתוב ברגש וחום..
מרגש
ריגשת אותי עד דמעות
עצוב. אין מילים
אבל * על כתיבה מופלאה שלך..
פרפקציוניזם – ויקיפדיה
עצוב וכואב ושלא נדע עוד צער על כל כוכב שנעלם
מה הם יינו היקום? אפילו לא הבזק של אלפית השניה
85 שנות בממוצע ביחס למיליוני שנות התקיימות היקום אפילו לא ניד עפעף
לכן לנצל ולחיות ולעשות הכל לנצח כל מעצור ארור כסרטן
כוכב
סיפור מדהים
עוצמתי
חיו את החיים כאילו זה יומכם האחרון
תהנו עד כמה שהנכם יכולים
כותב מנסיון
עצוב ומרגש*
יותר עצוב.
Present it is
מצמרר ..
פנינה יקרה,
מוכשרת להכאיב, מוכשרת בכלל.
הכוח להתמודד הוא בתוכנו. אם אין מספיק כלים להתמודדות, קשה להתגבר, אם אין כוחות, דבר לא יעזור. העיקר שהאופטימיות של מאור, בונה אותו כל פעם מחדש:" נופל וקם, נופל וקם!"
נתתי לך כ ו כ ב אופטימי.
יואב
עברה בי צמרמורת.....
לחשוב
לחשוב
אנחנו פה לזמן קצר
אז להנות מהחיים כמה שאפשר.
כוכב לכתיבה הנהדרת שלך.
ממני באהבה רינת.
עצוב!
*
מאור, כשמו כן הוא ...
סיפור עצוב.