קרניים  אחרונות לטפו את פניו של מאור, תלתליו זהרו באור אחרון של השמש.

מאור עמד נוכח האבן הקרה וזכרונותיו לקחוהו לחוף "הצוק".

הזכרון המוקדם ביותר שלו, הזכרון הראשון שלו עם בן, שלימים הפך לחברו הטוב ביותר.

איך שניהם השתרעו על מזרן הים ואמותיהן אחזו בו משני צידיו.

איך היה הוא כמו דג במים, אהב את הגלים שלקחוהו מעלה ומטה כמו נדנדה.

אז התאהבתי בים, חשב לעצמו.

בן ומאור היו חברים מאז התפלשו בארגז החול שבגינה השכונתית.

יחד היו בגן הילדים, בביה"ס היסודי.  בתיכון ,בן בחר ללמוד במגמה הביולוגית ומאור בחר במגמת תאטרון.

בן היה נער הישגי,פרפקציוניסט, דרישותיו מעצמו הלכו והתעצמו ככל שהלך ובגר. הוא הפך לנער נרגן, חסר מנוחה ומתוסכל.

חוסר שביעות רצון היה לחברו הטוב ביותר.

כאשר חבריו בני העשרה בילו במסיבות ועניינים שבינו ובינה היו ברומו של עולם עבורם, שקע בן, בין הספרים ובשיטוט ברחבי המדיה האינטרנטית בחיפוש אחר עוד ועוד מידע, אף פעם לא הסתפק בהישיגיו.

בקשותיו של מאור ושכנועיו את בן לבלות ולכייף נפלו על אזניים ערלות.

תקופת בחינות הבגרות החלה ובן שקע יותר ויותר מיום ליום.

מאור הנער המתולתל שחיוך תמידי על פניו, לקה במחלה הארורה, סרטן.

הוא נעדר רבות מביה"ס לצורך טיפולים, שער ראשו  נשר

ואת תלתליו הזהובים החליפה הקרחת.

אולם, החיוך לא מש מפניו.

כאשר היה מחובר באינפוזיה תוך ורידית והחומר המצמית מחלחל לגופו אט אט, היה מאור מפליג בדמיונו והוא שוב בחליפת גלישה מחליק על הגלים

בצחוק גדול.

באותם רגעים היה חיוך גדול מאיר את פניו וחיורונו היה נצבע בורוד.

באחד הערבים, הגיעו חברים לבקרו בבי"ח, בן לא היה ביניהם.

מאור חש בקדרות הנסוכה על פניהם. בתחילה ניסו להתעלם משאלותיו

אולם מאור התעקש לדעת את הסיבה למצב רוחם העכור.

בן המוכשר, התאבד !

לאחר שנה קשה ומיוסרת של טיפולים קשים, החלים מאור.

אט אט הלך והתחזק וחזר לספסל הלימודים וגם לגלשן.

                               .................

מאור החליק אצבעותיו ברכות, בהדרת כבוד על מצבת השיש, טייל באצבעותיו עם בן בין המילים ההזויות החקוקות שם

 "בן בן-חיים  1990-2007....עָזָבֲנו באביב נעוריו...."

דמעות זגגו את עיניו ומגע השיש הקר הרטיט שובל של צמרמורת

במאור תאב החיים.

כאן מול האבן חסרת החיות, גמלה החלטה בליבו, את מסר החיים

שהבין על בשרו שלו ובחייו של חברו הוא יעביר הלאה.

החיים כמתנה הם.

יש לחוות את ההֹוה ,להתענג על הרגע כאלו ואין מחר

שהרי רגעים רגעים מצטרפים לחיים שלמים

והעיקר להיות שמח בחלקך.

לא סתם באנגלית ההוה נקרא  Present .

.