הרוח הזאת נושבת ונושפת בעורפי אני מרשה לה להסיח את דעתי אני נותנת לה את כל כולי, כל כולי מתמסרת ומחייכת למולה.
אני מנסה לא להרחיק במחשבות אני מנסה ורוצה להיות מאושרת בחלקי אבל משהו, משהו עוצר בעדי.
כשאני יוצאת מהכללים, מהקווים ומהמוסכמות, אני בהיי אבל רק לרגע. אח"כ הכל נצבע באפור. אני אמורה להיות חזקה, אמיצה, גדולה מהחיים ולא תמיד אני מצליחה
ואז הגוש הזה מופיע שוב, חונק את גרוני הוא יורד למטה, נח לו על הסרעפת וגורם לי לנשום בכבדות
והכל נסגר עלי, ערפל וכובד מכסים את גופי ולא נותנים לי מנוח.
וזה מה שאני מבקשת. מנוח לנפשי.
|
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
"כי המעשים והפעולות כולם חיצוניים לנפשך, ולכן מה שמטריד את מנוחת הנפש הוא רק יציר דמיונך".
(מארקוס אוריליוס) .
זה מה שאני מנסה לעשות....
אתה יודע לא תמיד זה מצליח...
תודה לך
אשה אמיצה
כשאת תניחי, יגיע המנוח,
אל תתיסרי, קחי הרבה אויר
תעסיקי את עצמך
בדברים שאת אוהבת
הזמן ירפא
וירגיע אותך
ירון
תודה רבה, גם אני בטוחה שנכונו לי רגעי אושר.... המון כאלה
תודה
העומק שממנו מגיעות המילים...מוכר וכואב.
למאות הקלות שבבריחה היא רק דוחה את הפתרון, משכחת את הכאב אך ללא מזור אמיתי.
הגוש הזה, שיושב בגרון, מחלחל לגוף וכואב בבטן - מתמוסס רק עם הרבה התבוננות, הבנה, וצעידה צעד אחרי צעד אל עבר השקט הפנימי.
המסע הוא אין סופי אך אט אט רגעי האושר גדלים והגוש קטן.
כל הכבוד על האומץ, ההתמדדות ואני בטוח שנכונו לך עוד הרבה רגעים של אושר
מקווה בשבילי שהמבול הזה יפסק ואדע ימי שמש נעימים זוהרים :)
תודה!
לבקש מנוחה, למצא נקודת מקום להניח
את הנפש בקרקע רגועה ויבשה
מפני המבול
כאותה יונה שיצאה מתיבת נח ועדיין המבול היכה בחוזקה
וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ (בראשית ח,ט).
אכן, עכשיו זהו שלב ההתמודדות. לא קל. אבל אני יודעת שהמנוחה לנפש תגיע.
תודה לך :)
גם אני, גם אני בורחת למוזיקה. אני בהחלט מזדהה עם מה שכתבת.
תודה!
ההתמודדות עם הבעיה שלנו
העמידה מול הפחדים שלנו
היכולת לפתור את הקשיים שלנו
הם אילו שלוקחים אותנו למערבולת גדולה ולעיתים כואבת עד אימה
אך בסופה
יש לנו מנוח
בהצלחה
שלום.
ראשית תודה על התגובה.
שנית במצבים כאלה אני "בורח" למוזיקה , לראות שקיעה,
היום למשל שמעתי את "אילנית" יש לה שיר שנקרא
"הנה באים ימים טובים" ...התחלתי לשיר לעצמי ברכב,
ההרגשה הרבה יותר טובה
כל כך משתדלת לנסות ולהפיק את הטוב, את האושר ואת מה שי. אנו צריכים רק להבין כדי לקטוף ולהנות. אבל הדרך שלי כנראה עוד ארוכה.
אני איני מתייאשת, עוד אגיע....
תודה לך תמי יקרה
חברה יקרה
חייבים לקחת את רגעי האושר הקטנים ולהעצים אותם!
את הרגעים האפורים....להפוך לרגעי אושר...כן...רגעי אושר..
הכל בראש שלנו.
תודה! תגובה שמחממת את הלב
ערב טוב לך
הפיתרון שלי היה תמיד לקבור את עצמי בחברים ועבודה שלא ישאר זמן לחשוב.
הסיבה היא שהמחשבות לא עוזרות. הן לא צד בסיפור.
המוח רץ לו במה שנקרא "פול גז בניוטראל" ללא כול יכולת להשפיע על העתיד.
ולכן מאחל לך ימים עסוקים עם כמה שפחות זמן לחשוב עד שהמערכת תתנקה
עד כמה שזה אפשרי ותוכלי להתחיל לפתוח צוהר לאהבה הגדולה הבאה (נשמע כמו שם של ריאליטי אבל זהו הריאליטי שלך)
אם לא היו לי רגעים קטנים של אושר הייתי הולכת לאבדון.
אני שמחה שהם שם הרגעים הקטנים האלה....
תודה לך.
אכן כותבת מבפנים. תודה לך :)
החיים מורכבים מרגעי אושר קטנים.
קבלי באהבה את האפור כי כשהכל פתאום נצבע בצבעים חזקים גם אם רק לרגע קט הרי אז את יודעת שאת מאושרת.
הכל עניין של מידתיות.
מסתבר שגם להיות מאושרת זה לא קל:-)
מאחלת לך שהגוש הזה יעוף לו מהר כמה שאפשרי למהר אותו...
ושהאי שקט הזה יתחלף לו בשקט. ברוגע.
כתבת מאד אמיתי, כנה ויפה.*