הרוח הזאת נושבת ונושפת בעורפי אני מרשה לה להסיח את דעתי אני נותנת לה את כל כולי, כל כולי מתמסרת ומחייכת למולה.
אני מנסה לא להרחיק במחשבות אני מנסה ורוצה להיות מאושרת בחלקי אבל משהו, משהו עוצר בעדי.
כשאני יוצאת מהכללים, מהקווים ומהמוסכמות, אני בהיי אבל רק לרגע. אח"כ הכל נצבע באפור. אני אמורה להיות חזקה, אמיצה, גדולה מהחיים ולא תמיד אני מצליחה
ואז הגוש הזה מופיע שוב, חונק את גרוני הוא יורד למטה, נח לו על הסרעפת וגורם לי לנשום בכבדות
והכל נסגר עלי, ערפל וכובד מכסים את גופי ולא נותנים לי מנוח.
וזה מה שאני מבקשת. מנוח לנפשי.
|