0

6 תגובות   יום רביעי, 11/6/08, 07:25

שוב מעבר.. שוב להכניס את עצמי לתוך קופסאות ולקלף שנות חיים מהקירות.

אני אורזת מפוזר, כמו שהחיים שלי מתנהלים, פעם חדר משחקים ופעם מטבח.

פעם זה היה ה"בית" עכשיו הוא הופך שוב לקירות ערומים, אני נותנת לילדים שהות

בכל חדר לנסות להפנים לאט שינוי נוסף, בודקת איתם את החלקים החשובים

בעיניהם לתחושת השייכות למקום, לקירות , לקופסא המוזרה הזו שיש בתוכה חיים.

אז אנחנו לוקחים את הבית שלנו שהוא אנחנו למעטפת חדשה, למקום אחסנה חדש

שבו ננהל את אותה האהבה והקירבה , שיתרחשו בו המשך של חיים שאנחנו יוצרים.

יש את הקיר שלהם בכניסה , קיר עם ציורים, שירים,  שמחה וכעסים שנישפכו ונחרטו.

הקיר הזה ישאר פה, שזה כבר שם אצלי בראש .נתתי להם מצלמה ביד וכל אחד שימר לעצמו את מה שהוא רצה מהבית הזה שישאר איתו.אני מרגישה את ההתרגשות העצומה

לקראת המעבר, אני מרגישה את העצבות שבעוד פרידה ,אני מבינה את תחושת הבילבול

שנובעת מחוסר מקום קבוע . אני מחבקת אותם אלי, מנשקת שלושה ראשים מדהימים

של גורי אדם,מביטה לכל אחד מהם לתוך העיניים ומנסה להבין, מנסה לחוש את מה  

שעובר אצלהם בראש, בנשמה.האם הם מרגישים את התחושה שבוערת לי בפנים, צורך עמוק שידעו  שאני איתם ממש וכל הזמן שהקירות והתיקרה הם רק הגנה

מהשמש והגשם ומה שיש לנו באמת זה את הביחד הזה ...

 

  

דרג את התוכן: