כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אני ואחרים

    0

    המוח היהודי..

    5 תגובות   יום רביעי, 11/6/08, 11:22
     

    פגשתי אותו, בעיקול באמצע המידבר, הוא ישב וחשב, כל כך מתאים לו! "שלום לך", אמרתי, הוא הסתכל עלי, פעם, פעמיים וחזר לחשוב, תוך כדי שהוא, מגלגל עיניים כמו לומר לי "אני מתעמק במשהו", היה לי מוזר לראותו, דווקא כאן, לבד. אז התעקשתי בשנית "ש ל ו ם", "שלום, נו שלום", נפנף לי בחזרה ודבריו, מייעצים לי "המשך בדרכך", קצת נעלבתי, אבל, איך אפשר לפגוש אישיות, כל כך מפורסמת ומאוד מוכרת ולא להתעכב לידה, אני ממש לא בקטע, של לרדוף אחר ידוענים, אבל זה, כבר משהו אחר,

    "ה מ ו ח   ה י ה ו ד י", אמרתי בקול, מבליט אות, אחר, אות, להראות שאני מכבד, בקול רם מספיק, כאילו, שאנחנו מכירים מזמן, "מה, מה, מה", רטן לי בחזרה, על שהפרעתי את חוט מחשבותיו "אין לך מה לעשות"? שאל, מסתכל במבט חודר, אל תוך עיניי, "כן, כן", מלמלתי במבוכה לתגובתו, הלו צפויה והוספתי "לא בכל יום, פוגשים, את המוח היהודי ועוד, לבד!", "באתי הנה, להתרענן ולסדר לעצמי, את הראש" השיב לי, "למה אתה לא נמצא פה?", שאלתי "פה?", ענה, "איפה פה?" שאל הוא, "בארץ", הייתה תשובתי והמשכתי לשאול, "איך זה, שאתה תמיד בחו"ל? נותן את כל מוחך לכולם ולנו, לא נשאר כלום", "אהההמ", המהם לו, "אני מייעץ ועוזר ומסייע ו..", "ולנו?", קטעתי אותו, "לנו לא מגיע משהו? איך זה שאתה, הראש היהודי, אבל נותן את כל הלוקסוס שלך, לאחרים ולנו, שום דבר" חזרתי על דברי, "ראה", התחיל במבוכה קלה, כשהוא מגרד בראשו הגדול, "שם, יש הרבה משאבים, הרבה אפשרויות, כסף...", "כסף? כסף?", קטעתי אותו שוב והפעם, ממש בגסות "כל מה שמעניין זה, כסף?", "ומה איתנו? אנחנו צריכים את עזרתך, אולי רעיונות של רכבים חסכוניים? או מתקנים ליצור חשמל זול, או תעשייה יותר מוצלחת או כסף יותר יציב או...", "תשתוק כבר", צעק עלי, "שיגעת לי ת'מוח", "אתה לא מבין, שאין כאן את זה?", "כסף..", "שוב כסף?" כעסתי, אך קולי היה יותר שקט, בכדי שלא יעף אותי ממנו, "כן, אדוני הצעיר, כ  ס  ף" איית לי את המילה וממש הרגשתי מטופש, "כאן", המשיך הוא "אין כבר כסף", "אז איפה?" שאלתי, בתמימות אמיתית. "בכיסים", צחק הוא בקול גדול, "בכיסים, לא שלך" ומיהר להוסיף "גם לא שלי", "אז אצל מי?", המשכתי לשאול, כמנסה לגלות את סוד הנעלם, "בכיסים של נבחרנו" אמר כשהוא מרצין, "בכיסים של נבחרנו" חזר לעצמו, יותר בשקט, "אבל אולי תוכל לתת לנו משהו?" שאלתי, מתוסכל מהתשובות "אוכל, אולי אוכל", אמר וכינס את ראשו הגדול בידיו, כחושב על דבר מה, לפתע הרים את ראשו, הביט בי וחייך, חיוך עגום, "אין", אמר בקצרה "אין לי, שום דבר שאוכל לתת, את הכל כבר לקחו, נשאר לי מוח יהודי שריק מתוכן", קם והלך. התבוננתי בו, הולך, כמודד את צעדיו, מתרחק ולוקח אתו, את הכלום שנשאר.    

     

     

    P  A  F

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/6/08 10:31:

      יש כאן מוחות נהדרים

      ויש גם כסף

      הבעיה היא שאין שיתוף פעולה

      והרוב מנותב למקומות הלא נכונים.

      אני גם שומרת על אופטימיות סמויה,

      אחרת... 

       

        11/6/08 17:22:

      משל עצוב.

      ובכל זאת, אני עדיין אופטימית.

      איריתה

        11/6/08 16:18:

      כן די מייאש.נבחרינו הכיסים ממלאים, המוח היהודי מתרוקן מתוכן,

      מה נותר?? היש תקוה?? תחשוב על זה וההמשך יבוא

      אתי

      קורה שהמוח מתמלא גם במקומות בהם אין כסף ובלי קשר לכסף

      תאמר לו  שיחזור ולו רק כדי לבדוק. אולי יקרה משהו ...כאן 

        11/6/08 14:26:

      אהבתי וכיכבתי

      הגם שהתוכן עצוב..

       

      ימים יפים, רונית

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ciel
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין