שני הקליפים של ה"ספארקס" שתראו כאן, עוררו אצלי מחשבות על קנאה ואגו.

בסוף הפוסט אסביר איך הקליפים קשורים אליו.

קנאה לדעתי היא אחת מהתחושות היותר מכוערות שיש, ואני משתדלת להתרחק מקנאים ולהמנע מהתחושה הזו גם בתוכי, ככל האפשר.

טוב...זה די קל כשבאופן טיבעי אני מאוד לא קנאית.

לעיתים נדירות אני מקנאה במישהו או למישהו. וגם אז, בעוצמות מאוד קטנות.

בואו נגיד שאם ג'ון בוביט היה מתחתן איתי, לא היה קורה לו מה שקרה :)

למרות שחוסר קנאה זו תכונה יפה לדעתי, מסתבר שהאדם שלא מקנאים לו, נעלב, וכנראה בצדק, סביר להניח שאם באמת אוהבים מישהו אז מקנאים לו קצת.

מה שמכוער ברגש כמו קנאה, זה שהדבר שאתה מרגיש באמת במסגרת הרגש הזה, הוא לא שאתה רוצה שיהיה גם לך את מה שיש לאדם שאתה מקנא בו, אלא שאתה רוצה שלא יהיה לאדם שאתה מקנא בו, את מה שיש לו.

במהלך החיים נתקלתי בהתנהגויות קנאה כל כך קטנוניות, שזה הטריף אותי!

למשל שמעתי על שתי חברות שהיה נוח להן להסתובב יחד כי שתיהן לא נראו טוב. אבל ברגע שאחת מהן רזתה והתחילה לטפח את עצמה, השניה נעלמה כי היה קשה לה להתמודד עם הקנאה.

ממש חברות אמיתית! :)

כל כך קשה לפרגן להצלחה של מישהו? במיוחד אם הוא חבר?...

אני מכירה גם בנות שמראש לא יתחברו עם מישהי יותר כוסית מהן. כי הן מפחדות שההשוואה ביניהן, תוציא אותן לא טוב לעומת הכוסית.

אבל לי זה כל כך לא מזיז!

מצידי שבר רפאלי תהיה חברה שלי!

זה באמת אומר שכולם יתחילו איתה ולא איתי?...

הרי מי שנמשך לבנות לא שזופות, לא גבוהות, ולא דקיקות במיוחד, עם שיער שחור ועיניים חומות, יתחיל איתי, ולא עם בר ! :)

ובכל מקרה הרוב יתחילו איתי, כי יפחדו להתקרב ליצור אלוהי ובלתי נגיש כמו בר :)

וחוץ מזה אני בגישה שעדיף שתהיה לפחות חברה אחת כוסית, מאשר שתי כונפות שמסתובבות יחד, ככה לפחות זה מגדיל את הסיכוי שבנים יבחינו בהן :)

עוד קטע מפגר של קנאה בין בנות, שאף פעם לא הבנתי, הוא נושא הבגדים.

למה לעזאזל בנות מקפידות כל כך לא ללבוש אותו בגד כמו מישהי אחרת?!

לדעתי זה דווקא מגניב להתלבש זהה, כמו צמד תאומות לא זהות, וזה מושך יותר תשומת לב והערות, מאשר לבוש שונה לכל בחורה,

 והרי בסופו של דבר מטרת הבגד היא למשוך תשומת לב, לא?

שימו לב לרכילויות על טקסי אוסקר למיניהם, מי יבלטו הכי הרבה? אלו שפישלו ולבשו שמלה זהה לזו של כוכבת אחרת.

הבנים לעומת זאת, לא סובלים מקנאת הבגד, במילא כולם מגיעים לאוסקר לבושים זהה, כמו עדת פנגווינים.

להרבה בנות גם יש את הקטע המעצבן הזה, כששואלים אותן איפה הן קנו בגד מסויים, הן יתחמקו מתשובה מדוייקת, בטענה שקנו אותו בחו"ל, או שהן כבר לא זוכרות איפה קנו את הבגד, כי זה היה מזמן, והוא במילא כבר אזל מהחנות.

העיקר לא לאפשר לבחורה השואלת, לקנות אותו בגד, חס וחלילה.

אני לעומת זאת, לא רק שאענה לשאלה הזו תשובה מדוייקת ככל האפשר, כולל שם החנות ומספר הרחוב, אלא שאני אפילו מסוגלת ללכת עם הבחורה ולכוון אותה עד החנות, העיקר שלא תפספס אותה!

מה איכפת לי שעוד מישהי תלבש בגד כמו שלי? במילא על כל אחת זה נראה אחרת.

ועליי זה נראה טוב יותר מאשר עליה...

נכון שעד עכשיו הזכרתי בהקשר של קנאה, רק בנות, אבל זה לא אומר שאנחנו המין הקנאי יותר, אלא פשוט אצל בנים הקנאה מתבטאת באופן אחר: הם יותר מקנאים בסמלי סטטוס ורכוש של אחרים, לכן הם יקנו אוטו יקר, וירצו להשוויץ ש"שלהם יותר גדול".

וכמובן לא לשכוח שבעסקי האהבה, הם הקנאים מספר 1 ! ואלו שרוצחים על רקע רומנטי.

לדעתי מידת הקנאה קשורה לגודל האגו.

אם יש לך אגו גדול, אתה לא תוכל להתמודד עם מישהו שמשתווה לך או מעפיל עלייך, ותשתדל לעשות הכל כדי לגבור עליו או כדי להפיל אותו.

יצר התחרותיות קשור קשר הדוק לקנאה ואגו.

לכן ספורטאים ילעיטו את גופם בסטרואידים, כדי שלא יהיה מישהו יותר נפוח מהם, ואצנים ישימו לך רגל, כדי שלא תשיג אותם :)

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------

לסיום, הבטחתי בתחילת הפוסט, להסביר איך שני הקליפים קשורים לנושא:

הקליפים שייכים לsparks,להקה שמורכבת משני אחים.

אחד מהם נאה (אם נתעלם מקליפ הסבנטיז :)) והשני נראה כמו היטלר.

כשרואים שני אחים כאלו,זה תמיד מסקרן לדעת אם "היטלר" לא מקנא באחיו היפה.

די מבאס כשאח שלך, ולא סתם חבר, יותר יפה ממך. הרי זה אומר שתמיד יש לך מול הפרצוף תזכורת לפערים ביניכם. ומן הסתם גם ההורים והדודות לא מצליחים להתעלות מעל הפערים האלו ולהעמיד פנים ששני האחים יפים במידה זהה. וכך האח הנאה יותר זוכה בכל הפינוקים והקוצי מוצי.

הקליפ בשחור לבן when do i get to sing my way מדבר על קנאת האחים הזו, אבל כנראה בקריצה, כי אם באמת הייתה כזו קנאה בין האחים גם במציאות, הלהקה לא הייתה שורדת כל כך הרבה שנים.

או שאולי הקליפ האחר this town aint big enough for both of us יכול להסביר כיצד הלהקה שרדה כל כך הרבה שנים.

כנראה בלהקה אין מקום לשני אגואים, אז אחד האחים היה חייב להוריד פרופיל.

הרבה צמדים הם כאלו, זמר דומיננטי וקלידן נחבא אל הכלים.

אבל במקרה של ה"ספארקס" למרות ש"היטלר" הוריד פרופיל, עדיין הוא משתדל לגנוב לאחיו את ההצגה, עם הפרצופים המפחידים שהוא עושה מאחור :)